הבנתי את מקור הטעות....
בו נחלק את הדיון לשני חלקים, החלק הראשון של הדיון מדבר על האתוס שהשתרש בקרב האוכלוסיה הערבית, בין אם בשטחים ובין אם לאו, מדובר כאמור באתוס. כלומר תפיסת המציאות של שנת 48 ככזאת שהביא לחורבן, לגירוש ולכאב. הסיבה שמדובר בעניין תפיסתי בלבד נעוצה בעובדה שהמעמד החוקי של השטחים שנכבשו ב48 הוא כזה אשר משתייך במלואו למדינת ישראל. המוקד כמובן הוא מוקד משפטי שנידון פעמים רבות והוכרע ע"י הדין הבינלאומי, הסוגייה הזו היא יחסית פשוטה... מדוע? קיים מינהג של הדין הבינלאומי (מחייב כאמור) שמעילה בת עוולה לא תצמיח זכות תביעה ובמילים פשוטות: כיבוש של מדינה לא יכולה להצמיח עילה על קרקע. אך המצב ב48 היה שונה! לא הייתה מדינת ישראל, כך שבאופן חוקי מדינה שמקבלת עצמאות רשאית לספח לעצמה שטחים. אם כל הכאב והצער שיש לערבים המתחברים עם הנכבה, מעולם לא תהיה וגם לא יכולה להיות באופן חוקי דרישה לקבלת סעד כלשהו על השטחים שלפני 48. אסכם ואומר, טענות הנכבה הם ברמה התרבותית בלבד, לא קיימת עילה משפטית, חוקית או כל טענה אחרת שתוביל לביטול הזכאות על השטחים של 48. מה שכן, אם מדינת ישראל תתן באופן רצוני מתוך הסכם את השטחים, הדבר כמובן אפשרי ומכן הבלבול, פלגים בציבור הערבי יכולים לנסות ולדרוש את השטחים הללו באופן של משא ומתן אך השטחים הללו אינם שלהם. מכן שגם התפיסה השמאלית בישראל איננה מוכנה לחזור. לקווי 48 הנקודה השנייה שאני אתייחס אליה היא ההזדהות של ערביי ישראל עם ערביי השטחים, הרי ברור לך שישנם ערבים ישראלים שמשפחותיהם בשטחים ודעת הקהל באוכלוסיה זו מושפעת מכך. עוד בנושא זה, אתה אולי מגדיר אותם כאזרחי ישראל אבל זה לא מדוייק, משום שערביי ישראל סובלים מחוסר שיוויון המוגדר לעיתים בחוק, מעמדם החוקי של רבים מהם הוא זמני וחלקם סובלים מאפליה קשה. התסכול שלהם הוא גם ככה גדול, לכן לא צריך הרבה בשביל לשכנע אותם שהקמת המדינה היא אסון. באשר לפרקטיקה, כאשר אמרתי שמעולם לא דרשו את זכות השיבה המדוברת התייחסתי לזכות השיבה המאופיינת עם הנכבה והיא כאמור השיבה של ערבים מארצות ערב, הגדה המערבית ומעזה. מפני שהמצב המשפטי כאמור נוטה לטובת ישראל, זכות השיבה מעולם לא עלתה באף מהלך מדיני שבוצע עם כל גוף או רשות פלסטינאית. גם בטיוטאות או בהצהרות שלפני ממעטים להשתמש בזכות שיבה זו אלה בזכות השיבה של מלחמת ששת הימים. אסכם: כאמור מבחינה משפטית לא ניתן לדרוש את זכות השיבה של 48, מנהיגים פליסטינאים שונים הבטיחו לאנשיהם שינסו לקבל זאת אך עד היום במעמד של משא ומתן הם צלחו בהעלאת הסוגייה. אסיים את דברי בציטוט שלך "התופעה הזו קשה ומסוכנת" - תמיד בבחינה של מצב לעומקו צריך להבין את הפרופורציות של הדברים, לעיתים נדמה שמושגים או תפיסות מסויימות גדולות בהרבה ממה שהם נראות, ניתן להבין את עמדתם ומדוע הם חושבים כך. אך זה לא אומר שאנחנו צרכים לקבל זאת או לפחד.
