בשם השפיות
אוקי, התחילה שנת לימודים, הילדים, "הרגילה" ו"המיוחד" באותו בית ספר,הם חוזרים כל צהריים עם התיקים לארוחת צהריים ביתית מפוארת (פתיתים ושניצל - הצלחה!!!) הילדה הרגילה, הילד האוטיסט, והבעל סביב השולחן, כשברקע הנוף המשגע של ארץ אחרת, קופץ מתוך החלונות הגדולים. אחר הצהריים, כל אחד במקומו, הבעל מנסה באיזה מוסך נידח לתקן את הטרקטורון ,אני מנסה לסיים עבודות לאוניברסיטה שפג תוקפן...(אל תגידו שאני לא אדם אופטימי!!) הילדים משתוללים בחדר עבודה (שלי כמובן, ולא שאין להם חדרים...) ולרגע נדמה שהכל טוב, לא סתם, טוב מאוד, לרגע אני שוכחת את ההריון, את הבדיקות שעוד לא חזרו, את העובדה שעדיין לא הרגשתי אותה בועטת היום, שעוד לא הכנתי מליון ואחד דברים, לא עשיתי פרומיל מהמטלות שהעמסתי על עצמי ולו רק כדי לא להתעסק בהריון, שאני ובעלי עוד לא השלמנו לגמרי אחרי הריב האחרון, ושכדי לקבל קצת אמפטיה אני צריכה להסתפק באימיילים ושיחות טלפון קצובות למעבר להרי החושך... זהו, הערב יורד ואני עדיין אופטימית, כי באמת יש על מה, והיום, אני נשבעת לעצמי לא לתת לפחדים ולחרדות להשתלט על מעט השפיות שצנחה עלי פתאום... ערב טוב לכולן...
אוקי, התחילה שנת לימודים, הילדים, "הרגילה" ו"המיוחד" באותו בית ספר,הם חוזרים כל צהריים עם התיקים לארוחת צהריים ביתית מפוארת (פתיתים ושניצל - הצלחה!!!) הילדה הרגילה, הילד האוטיסט, והבעל סביב השולחן, כשברקע הנוף המשגע של ארץ אחרת, קופץ מתוך החלונות הגדולים. אחר הצהריים, כל אחד במקומו, הבעל מנסה באיזה מוסך נידח לתקן את הטרקטורון ,אני מנסה לסיים עבודות לאוניברסיטה שפג תוקפן...(אל תגידו שאני לא אדם אופטימי!!) הילדים משתוללים בחדר עבודה (שלי כמובן, ולא שאין להם חדרים...) ולרגע נדמה שהכל טוב, לא סתם, טוב מאוד, לרגע אני שוכחת את ההריון, את הבדיקות שעוד לא חזרו, את העובדה שעדיין לא הרגשתי אותה בועטת היום, שעוד לא הכנתי מליון ואחד דברים, לא עשיתי פרומיל מהמטלות שהעמסתי על עצמי ולו רק כדי לא להתעסק בהריון, שאני ובעלי עוד לא השלמנו לגמרי אחרי הריב האחרון, ושכדי לקבל קצת אמפטיה אני צריכה להסתפק באימיילים ושיחות טלפון קצובות למעבר להרי החושך... זהו, הערב יורד ואני עדיין אופטימית, כי באמת יש על מה, והיום, אני נשבעת לעצמי לא לתת לפחדים ולחרדות להשתלט על מעט השפיות שצנחה עלי פתאום... ערב טוב לכולן...