היות וטבעת לא מעטרת את אצבעי
אני לא בטוחה שאני מוסמכת לענות. אבל מאחורי מערכת יחסים של 5 שנים ועוד אחת (הנוכחית) של שנתיים (וממשיכים לספור). מה שעוד עומד לזכותי הוא שלל חבריות "סתם" ולא רק מערכות זוגיות. אז מה יש לי להגיד אחרי כל ההקדמה הזו? שאני חושבת שלכותבת הראשונה (זו שהעלתה את הנושא) קצת חסרה בגרות. "אבל זהו, בעיניי זה רק מסמך חתום-וזה הכל! ובכל זאת משהו השתנה שם-מאותו היום... החיזורים הופסקו, המחוות הקטנות נעלמו כלא היו, השיחות הארוכות אל תוך הלילה-הפכו למריבות "התור של מי במחשב עכשיו?!", והלילה טוב אהובתי-הוחלף ב-"אל תשכחי להכין לי סנדביץ´ למחר-אני חוזר מאוחר!" וכן, מודה באשמה גם תדירות כאבי הראש גדלה...(שלי-שלי!)" אבל לא רק היא, גם לבן זוגה חסרה אותה ההבנה שמערכת זוגית היא משהו שמצריך השקעה אין סופית ומתמדת (בדיוק כמו ילדים, אי אפשר לקום בבוקר ולהחליט שלא בא לי יותר להיות אמא ושהילדים ילכו להסתדר לבד). אני לא חושבת שצריך להגן על התואר "נשואים" בכל מחיר, בטח לא באומללות. אבל ללא ספק הכותבת פיספסה את השיעור ההוא בהשקעה.