בשתפת ב"חויה" הנוראה של ההמחלה הזו

בשתפת ב"חויה" הנוראה של ההמחלה הזו

חמותי חלתה באלצהיימר לפני כחודשיים כתוצאה מחסימות במוח ואירוע מוחי. מאז חלה הידרדרות במצב תיפקודה הנפשי השכלי ובכלל. היא מבולבלת מאד לא זוכרת בני משפחה, לא מזהה את ביתה בו היא גרה מזה 40 שנה ומבקשת כל הזמן שיקחו אותה הביתה להורים שלה ותבינו היא בת 85..... נכנסת למצבים של דיכאון נוראי, אינה הולכת יציב ואינה זוכרת היכן היא מניחה דברים ואיבדה חוש כיוון בביתה. יש לה מטפלת ל-24 שעות והיא לא מרוצה מכך שכן אינה מודעת למצבה כמו כולם.... היא מאמינה שהיא לגמרי בסדר והיא רוצה להיות עצמאית!! כועסת על כולם למה הבחורה הזו (המטפלת) עוקבת אחריה כל הזמן ולא נותנת לה לעשות כלום לבד. אכן זהו מצב מאד קשה ולך תסביר לאדם במצבה למה באמת הוא זקוק לזה? מכמה מצבים שעברנו איתה נוכחנו בעלי ואני שפשוט צריך למצוא תירוצים מתאימים ולזרום רוב הזמן עם החולה, פשוט לא לנסות ל"סדר" את זכרונם כי בלאו הכי זה לא יעזור, הרי תוך דקות שוב זה נשכח, וחוץ מזה פשוט כמו שציינתי לזרום איתם ובעיקר לעודד ולתת המון המון המון אהבה כי הם זקוקים לזה יותר מהכל משום שבשל המחלה הם חשים שכל העולם נגדם והם רוב הזמן בדיפרסיה. מה לעשות זו מחלה איומה ועצובה אך ניתן לעשות הרבה כדי להאריך את חייו של החולה.
 
למעלה