בתוך הכל
מנסה לתפקד. לקחת אחריות על מה שצריך. לדאוג למי שצריך. האחים הקטנים שלי. שאר המשפחה. להיות איפה שצריך להיות. מפוצלת בין אנשים בין אירועים שונים שקורים. ולוקחת אחריות. עושה מה שצריך. עושה את המקסימום שאני מצליחה. וזה לא ממלא כמובן את החלל. זה רק מנסה לתמוך. ואני שם. לגמרי שם. כולי שם. לא מתעצלת. לא מתפרקת. ובוכה. וקשה. אבל מתפקדת (ואני שחשבתי שאני לא מצליחה להתמודד עם כלום. שאני חלשה חלשה. מפורקת וחסרת כוחות או דעת. תורמת עכשו מה שאפשר. וזה לא מספיק. אבל יודעת שזה הרבה) וזה נראה כמו נצח ובסך הכל לא עבר הרבה זמן מאז שהוא נפטר. אפשר אפילו לספור את זה בשעות. ובתוך הכל לפעמים יש בי נקודה שמצייצת. שאומרת לי: ואחרי שהכל יעבור, את תחזרי בדיוק למקום הקודם שהיית בו. כולם יחזרו פחות או יותר למשבצות שלהם. וגם את. וגם אם עכשו תפקדת יופי. ועשית מה שצריך. עוד מעט הכל יחזור למקומו. ואת תחזרי לפינה שלך. הזאת. הבודדה. חסרת הכיוון. חסרת הנתיב. חסרת היכולת. העצובה. והסתמית. וזה רק צייץ בי. וזו רק נקודה. ושוב אני חוזרת לעשות מה שצריך. ומה שנכון עכשו. ושוב כולי שם. משתדלת כמה שיותר.
מנסה לתפקד. לקחת אחריות על מה שצריך. לדאוג למי שצריך. האחים הקטנים שלי. שאר המשפחה. להיות איפה שצריך להיות. מפוצלת בין אנשים בין אירועים שונים שקורים. ולוקחת אחריות. עושה מה שצריך. עושה את המקסימום שאני מצליחה. וזה לא ממלא כמובן את החלל. זה רק מנסה לתמוך. ואני שם. לגמרי שם. כולי שם. לא מתעצלת. לא מתפרקת. ובוכה. וקשה. אבל מתפקדת (ואני שחשבתי שאני לא מצליחה להתמודד עם כלום. שאני חלשה חלשה. מפורקת וחסרת כוחות או דעת. תורמת עכשו מה שאפשר. וזה לא מספיק. אבל יודעת שזה הרבה) וזה נראה כמו נצח ובסך הכל לא עבר הרבה זמן מאז שהוא נפטר. אפשר אפילו לספור את זה בשעות. ובתוך הכל לפעמים יש בי נקודה שמצייצת. שאומרת לי: ואחרי שהכל יעבור, את תחזרי בדיוק למקום הקודם שהיית בו. כולם יחזרו פחות או יותר למשבצות שלהם. וגם את. וגם אם עכשו תפקדת יופי. ועשית מה שצריך. עוד מעט הכל יחזור למקומו. ואת תחזרי לפינה שלך. הזאת. הבודדה. חסרת הכיוון. חסרת הנתיב. חסרת היכולת. העצובה. והסתמית. וזה רק צייץ בי. וזו רק נקודה. ושוב אני חוזרת לעשות מה שצריך. ומה שנכון עכשו. ושוב כולי שם. משתדלת כמה שיותר.
