בתוכנית לבקשתכם. לפי בקשתו של צ'י לאחר המאמר שלי בעת-מול
שהיתה לעלות פוסט בנושא דגלי תורה אז הנה פוסט בנושא.
רק לפי בקשתו.
מנהג דגלי שמחת תורה מוכר כבר כ -400 שנים. בתקנות שקבעו יהודים יוצאי פולין שחיו באמסטרדם במאה ה –17 משנת 1671-2 נאמר "בשמחת תורה לא ילכו הילדים עם דגליהם אחר ספר התורה, וגם לא ידליקו שום נרות בלילה על דגליהם. אך ביום מותר לילך אחר ספר התורה וגם להדליק נרות".
נשיאת הדגלים בתהלוכה היא ההשתתפותם והשתלבותם של הילדים בהקפות שעושים המבוגרים עם ספרי תורה (ולא ניכנס לנושא התפוח והנר כי פוסט זה הוא רק למען הדגלים של שמחת תורה).
יצירת הדגלים היתה יצירה אומנותית זולה ופשוטה הן מבחינת העיצוב והן מבחינת החומר שהיה באמצעים פשוטים ובאיכות ניר נמוכה ושימשו בסך הכל לערב אחד ולאחריו הושלכו כחפץ שאין בו שימוש (ולכן לא קיימים היום דגלים מהתקופה הראשונה והמוקדמים ביותר רק מסביבות 1850 – והלוואי והיה לי דגל שכזה).
בתחילת השימוש רוב הדגלים הודפסו ב- שחור-לבן אך לקראת סוף המאה ה-19 ניתן למצוא יותר ויותר דגלים צבעוניים. הנושאים המבוטאים על הדגלים השתנו במרוצת השנים (כדוגמת התהליך הדומה שנעשה בשנות הטובות). מנושאים תנכיים שבחלקם הילדים משמשים "הכוכבים" ליד ספרי התורה, ארונות הקודש, בית התפילה ועוד לנושאים בעלי משמעות אקטואלית עדכנית לאותה תקופה כגון חלוצים חקלאיים, אירועים, אישים, צהל בצורת חילות, מפקדים וחיילים, הכותל ובעיקר יש לשים לב כי בשנים הראשונות של המדינה הילדים החוגגים אם בבית הכנסת ואם מחוצה לו נמצאים ביחד. גם בנים וגם בנות בריקודים, בעיון בספר התורה או מסביב לארון הקודש. ההפרדה הדתית בין המינים (אפילו אצל הילדים) קיבלה התיחסות (כלומר הפרדה מוחלטת) בשנים מאוחרות יותר (כנראה ככל שכוחם של המפלגות הדתיות עלו).
בעקבות שהדגלים לא עולים לי לפי הסדר אני מעלה רק 3 דגלים ובהמשך את השאר. שתי התמונות הראשונות בפוסט זה הם של דגל אחד משני צדדיו והוא הוא הישן ביותר שנמצא באוספי זה. הדגל מודפס בשני צבעים פשוטים ובו מוטיבים דתיים. בדגל אפשר לראות ארבע חיות: נמר, אריה, צבי ונשר. הם מהמשנה ממסכת אבות שם נאמר "יהודה בן תימא אומר הווה עז כנמר, קל כנשר, רץ כצבי, גיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים". המשמעות היא כי החיות מבטאות דבקות במטרה וכך גם אנו עם ישראל. המשפטים הדתיים כגון "כי מציון תצא תורה", "גילו ושמחו בשמחת התורה", "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו", "הבו גודל לאלקינו" ועוד. דגל דתי לחלוטין מכל היבטיו השונים. הדגל השני שאתיחס אליו הוא הדגל בתמונה 3 שצייר דוד גלבוע לאחר הקמת המדינה אבל מאוד קרוב להקמתה. בציורים מופיעים המקומות הקדושים, הכותל וקבר רחל, ובשני צידיו האחרים את בניין הכנסת הישנה, שהיה בבנין האופרה בתל אביב, ואת האוניברסיטה העברית. כלומר הצייר לא מתעלם מהעבר שלנו ההיסטורי (מבנים איקונים) בדמות הכותל וקבר רחל אבל מצייר לצד מבני קודש גם מבנים חילוניים (שחשב בזמנו שהם הם יהיו המבנים החילוניים האייקונים לאותה תקופה). על הדגל יש שני פסי תכלת המזכירים את דגל ישראל. יש ילדים רוקדים (כנראה הורה), אבל כאן ארון קודש כבר לא מופיע. החילוניות (הציוניות? הישראליות?) השתלטה על חג דתי זה בדגל מקסים זה. (דוד גלבוע גם אחראי לכמות נכבדה של שנות טובות מקסימות).
לסיכום נושא הדגלים בהחלט רואים שבדגלים שנוצרו בארץ ישראל משנות ה-40, ההווי הארצישראלי משפיע על עיצוב הדגל. הם מראים את הדור הראשון שקם בארץ. הישראלי היהודי השונה מהעבר היהודי הגלותי. אנחנו רואים במקום מבוגרים דתיים, ילדים עם כובע טמבל. את הלבוש הארופאי מחליפים מכנסיים קצרים, לאחר הקמת המדינה הריקודים המסורתיים עם ספרי התורה הופכים להיות ריקודי הורה של בנים ובנות יחד (שלאחר מכן הבנות יוצאות מהתמונה).
שהיתה לעלות פוסט בנושא דגלי תורה אז הנה פוסט בנושא.
רק לפי בקשתו.
מנהג דגלי שמחת תורה מוכר כבר כ -400 שנים. בתקנות שקבעו יהודים יוצאי פולין שחיו באמסטרדם במאה ה –17 משנת 1671-2 נאמר "בשמחת תורה לא ילכו הילדים עם דגליהם אחר ספר התורה, וגם לא ידליקו שום נרות בלילה על דגליהם. אך ביום מותר לילך אחר ספר התורה וגם להדליק נרות".
נשיאת הדגלים בתהלוכה היא ההשתתפותם והשתלבותם של הילדים בהקפות שעושים המבוגרים עם ספרי תורה (ולא ניכנס לנושא התפוח והנר כי פוסט זה הוא רק למען הדגלים של שמחת תורה).
יצירת הדגלים היתה יצירה אומנותית זולה ופשוטה הן מבחינת העיצוב והן מבחינת החומר שהיה באמצעים פשוטים ובאיכות ניר נמוכה ושימשו בסך הכל לערב אחד ולאחריו הושלכו כחפץ שאין בו שימוש (ולכן לא קיימים היום דגלים מהתקופה הראשונה והמוקדמים ביותר רק מסביבות 1850 – והלוואי והיה לי דגל שכזה).
בתחילת השימוש רוב הדגלים הודפסו ב- שחור-לבן אך לקראת סוף המאה ה-19 ניתן למצוא יותר ויותר דגלים צבעוניים. הנושאים המבוטאים על הדגלים השתנו במרוצת השנים (כדוגמת התהליך הדומה שנעשה בשנות הטובות). מנושאים תנכיים שבחלקם הילדים משמשים "הכוכבים" ליד ספרי התורה, ארונות הקודש, בית התפילה ועוד לנושאים בעלי משמעות אקטואלית עדכנית לאותה תקופה כגון חלוצים חקלאיים, אירועים, אישים, צהל בצורת חילות, מפקדים וחיילים, הכותל ובעיקר יש לשים לב כי בשנים הראשונות של המדינה הילדים החוגגים אם בבית הכנסת ואם מחוצה לו נמצאים ביחד. גם בנים וגם בנות בריקודים, בעיון בספר התורה או מסביב לארון הקודש. ההפרדה הדתית בין המינים (אפילו אצל הילדים) קיבלה התיחסות (כלומר הפרדה מוחלטת) בשנים מאוחרות יותר (כנראה ככל שכוחם של המפלגות הדתיות עלו).
בעקבות שהדגלים לא עולים לי לפי הסדר אני מעלה רק 3 דגלים ובהמשך את השאר. שתי התמונות הראשונות בפוסט זה הם של דגל אחד משני צדדיו והוא הוא הישן ביותר שנמצא באוספי זה. הדגל מודפס בשני צבעים פשוטים ובו מוטיבים דתיים. בדגל אפשר לראות ארבע חיות: נמר, אריה, צבי ונשר. הם מהמשנה ממסכת אבות שם נאמר "יהודה בן תימא אומר הווה עז כנמר, קל כנשר, רץ כצבי, גיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים". המשמעות היא כי החיות מבטאות דבקות במטרה וכך גם אנו עם ישראל. המשפטים הדתיים כגון "כי מציון תצא תורה", "גילו ושמחו בשמחת התורה", "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו", "הבו גודל לאלקינו" ועוד. דגל דתי לחלוטין מכל היבטיו השונים. הדגל השני שאתיחס אליו הוא הדגל בתמונה 3 שצייר דוד גלבוע לאחר הקמת המדינה אבל מאוד קרוב להקמתה. בציורים מופיעים המקומות הקדושים, הכותל וקבר רחל, ובשני צידיו האחרים את בניין הכנסת הישנה, שהיה בבנין האופרה בתל אביב, ואת האוניברסיטה העברית. כלומר הצייר לא מתעלם מהעבר שלנו ההיסטורי (מבנים איקונים) בדמות הכותל וקבר רחל אבל מצייר לצד מבני קודש גם מבנים חילוניים (שחשב בזמנו שהם הם יהיו המבנים החילוניים האייקונים לאותה תקופה). על הדגל יש שני פסי תכלת המזכירים את דגל ישראל. יש ילדים רוקדים (כנראה הורה), אבל כאן ארון קודש כבר לא מופיע. החילוניות (הציוניות? הישראליות?) השתלטה על חג דתי זה בדגל מקסים זה. (דוד גלבוע גם אחראי לכמות נכבדה של שנות טובות מקסימות).
לסיכום נושא הדגלים בהחלט רואים שבדגלים שנוצרו בארץ ישראל משנות ה-40, ההווי הארצישראלי משפיע על עיצוב הדגל. הם מראים את הדור הראשון שקם בארץ. הישראלי היהודי השונה מהעבר היהודי הגלותי. אנחנו רואים במקום מבוגרים דתיים, ילדים עם כובע טמבל. את הלבוש הארופאי מחליפים מכנסיים קצרים, לאחר הקמת המדינה הריקודים המסורתיים עם ספרי התורה הופכים להיות ריקודי הורה של בנים ובנות יחד (שלאחר מכן הבנות יוצאות מהתמונה).
