בתול וטוב לי, חולה ורע לי
שלום לכולם, שמי אסף וכתבתי פה כבר פעם לפני כשנה.
אני בן 25 ואני בתול, ואני לא רואה את זה משתנה כל עוד החיים שלי לא משנים כיוון.
נולדתי לבית דתי והייתי תלמיד מצטיין, קפצתי על כיתה י׳, ולמדתי שלוש שנים בישיבה גבוהה. ב-2010 התגייסתי למסגרת דתית בצבא. במהלך השירות חזרתי בשאלה אבל לא אישרו לי לעזוב את הגדוד. לאחר החזרה בשאלה האפשרות של קשר עם בנות המין השני הפכה לרלוונטית אבל בגלל השירות בגדוד נפרד והעומס בצבא לא יצא לי לקדם את העניין. ב-2013 הייתי כחצי שנה סטודנט בטכניון, והספקתי לסיים סמסטר בהצטיינות ולהתחיל סמסטר שני. אמנם כבר מתקופת הישיבה הגבוהה היו לי בעיות רפואיות שונות אבל בשלב הזה המצב החמיר משמעותית ולא הצלחתי להסתדר עם הלימודים.
מסוף 2013 אני בבית, מתמודד עם דלקות בקיבה ותסמונת התשישות הכרונית. בסך הכל החיים שלי בסדר ולא חסר לי כלום אבל אני מרגיש מוגבל ולא מסוגל להתחייב למסגרות כמו לימודים, עבודה או קשר רציני.
מאז השחרור יצא לי להכיר בחורות ואפילו להתידד עם כמה ולהיפגש אבל מבחינת מגע לא היה לי מעבר לחיבוק שלום.
בגלל מצבי הרפואי-תעסוקתי-השכלתי-תחבורתי (גר ביישוב דתי, אין רישיון) אני לא רואה קשרים אינטימיים כתרחיש אפשרי.
סתם רציתי לחלוק איתכם את מצבי. אני מניח שיש עוד הרבה חולים כרוניים חסרי ניסיון אבל אולי בגלל העבר הנורמטיבי שלי עד לא מזמן הסיפור שלי אולי יוצא דופן.
כמו כן אשמח אם אצליח למצוא פה ידידים חדשים.
אני פתוח גם לקשרים אינטימיים כל עוד הם לא דורשים מעבר לכוחותי, אבל כאמור אני לא רואה את זה קורה.
שלום לכולם, שמי אסף וכתבתי פה כבר פעם לפני כשנה.
אני בן 25 ואני בתול, ואני לא רואה את זה משתנה כל עוד החיים שלי לא משנים כיוון.
נולדתי לבית דתי והייתי תלמיד מצטיין, קפצתי על כיתה י׳, ולמדתי שלוש שנים בישיבה גבוהה. ב-2010 התגייסתי למסגרת דתית בצבא. במהלך השירות חזרתי בשאלה אבל לא אישרו לי לעזוב את הגדוד. לאחר החזרה בשאלה האפשרות של קשר עם בנות המין השני הפכה לרלוונטית אבל בגלל השירות בגדוד נפרד והעומס בצבא לא יצא לי לקדם את העניין. ב-2013 הייתי כחצי שנה סטודנט בטכניון, והספקתי לסיים סמסטר בהצטיינות ולהתחיל סמסטר שני. אמנם כבר מתקופת הישיבה הגבוהה היו לי בעיות רפואיות שונות אבל בשלב הזה המצב החמיר משמעותית ולא הצלחתי להסתדר עם הלימודים.
מסוף 2013 אני בבית, מתמודד עם דלקות בקיבה ותסמונת התשישות הכרונית. בסך הכל החיים שלי בסדר ולא חסר לי כלום אבל אני מרגיש מוגבל ולא מסוגל להתחייב למסגרות כמו לימודים, עבודה או קשר רציני.
מאז השחרור יצא לי להכיר בחורות ואפילו להתידד עם כמה ולהיפגש אבל מבחינת מגע לא היה לי מעבר לחיבוק שלום.
בגלל מצבי הרפואי-תעסוקתי-השכלתי-תחבורתי (גר ביישוב דתי, אין רישיון) אני לא רואה קשרים אינטימיים כתרחיש אפשרי.
סתם רציתי לחלוק איתכם את מצבי. אני מניח שיש עוד הרבה חולים כרוניים חסרי ניסיון אבל אולי בגלל העבר הנורמטיבי שלי עד לא מזמן הסיפור שלי אולי יוצא דופן.
כמו כן אשמח אם אצליח למצוא פה ידידים חדשים.
אני פתוח גם לקשרים אינטימיים כל עוד הם לא דורשים מעבר לכוחותי, אבל כאמור אני לא רואה את זה קורה.