לגבי נאמנות
יש לי 3 חתולים, שמבלים את רוב\כל זמנם בחוץ. כשאני הולכת לאנשהו, מידי פעם הם מצטרפים אלי, ביחד או לחוד. הם ילוו אותי עד המקום שבו הם מרגישים נוח, ושם יעצרו, וכבר קרה שהם חיכו לי שם אפילו כמה שעות. כמו כן, מידי פעם אני הולכת ברחוב, ושומעת חתול קורא לי, ואז הם מופיעים בריצה ומלווים אותי משם.
וודאי שזה שונה מכלב. הם חתולים, והם לא יבואו איתי אם לא בא להם. אבל זה גם הולך הפוך: כשהם באים איתי, זה רק כי בא להם. אני לא מציעה להם שום תמורה מעבר להליכה בצוותא.
לא חשבתי על זה כ"נאמנות" במובן של כלב שנאמן לראש הלהקה ומקבל פקודות, וקצת מוזר לי להשתמש במילה הזו לגבי חתולים, אבל זה בהחלט קשר. הם רואים אותי כאמא-חתולה שדואגת להם, וזה לא משנה שהם כבר לא גורים, ושבמצב טבעי הם כבר מזמן היו עוזבים את אמא שלהם וחיים באופן עצמאי. הם לא חיים במצב טבעי. הם חתולי בית ואני חלק מהחיים שלהם, כמו שהחתולים האחרים הם חלק מהחיים שלהם. מהבחינה הזו, כולנו "להקה". אולי להקה שאוהבת גם לבלות בנפרד משאר חברי הלהקה, אבל עדיין להקה.
אני לא מרגישה שהחתולים שלי מציינים פחות את רצונותיהם. כשהם רוצים או צריכים משהו, הם יודעים טוב מאוד לבא, לבקש\לדרוש. כל אחד עם האישיות והרצונות שלו כמובן.