כתבת שכל מי ששומע צריך להגיב
נו... אז אני אגיב... אני רוצה לציין שאני לא כותבת פה הרבה בשנים האחרונות, אבל שיש לי לא מעט וותק בפורום הזה, ואני כותבת אולי בעיקר לאנשים שכן יש להם מושג מה היא האוזן המוסקלי שלי (נותרו פה כמה בודדים מהתקופה ההיא). אבל שיר כמו שלך (וזה מצטרף למה שיצא לי לשמוע בימים האחרונים כמו את החבורה של הקס והאתר המשעשע עם "האשראות" שלהם, וגם פה ושם ברדיו אינטרנטי את D.D.D) גורם לי לחשוב על זה, שכנראה צריך להיות בגיל מסויים כדי להתלהב ממוסיקה כזו, (כשאני התחלתי להסתובב בפורום מוסיקה שחורה בIOL הייתי קצת יותר מ16) וכל מי שהעלה לשם משהו בדר"כ הלהיב אותי, וגם פה אני רואה תגובות נלהבות למדי לשיר הזה... וגם די שמרתי אמונים ל"מלהיבים של אז". או שפשוט היום כל מה שמלהיב אנשים הוא דמויי סבלימינל, שאין ממשיכים לגרוב נוסח "השבט" "פיזדה" "סוליקו" והכל היום חייב להיות מיליטנטי ומלא כעס וקללות, אין יותר מקום בהיפ הופ לכיף (הדבר היחיד בסיגנון שאולי עולה לי לראש שהוא יחסית חדש ולא מ"התקופה" ההיא זה קאשי) אין מקום יותר בהיפ הופ לוויבים טובים, לFאנק, ולשמחה כללית. סופרים אולי ישלח אותי ל"זוז מצד לצד" יחד עם מומי, אבל גם מומי היה שם פעם... איכשהו אני לא רואה שמחת חיים חדשה יוצאת החוצה, אני רואה רק דמויי סבלימינל. וכיוון שעם הגיל גם סבלימינל הפך לבלתי נסבל בעיני בהפקות של ת.א.ק.ט (הכוונה היא שבשיתופי פעולה הוא עדיין יוצא הצד היותר מוצלח שלו בעיני, נניח בשיר שלו עם שירלי צפארי ואפילו עם שרית חדד) ואת שירי הפוליטיזציה שלו אני פשוט לא יכולה לסבול, אבל זה גם עקב דעותי הפוליטיות שלי, וגם בכלל, היום אני כנראה לא מה שהייתי (וגם הוא לא) כשהאור מציון עלה למדפים. אז עקב כך גם כל דמויי הסאב ממש לא עושים לי את זה, ההפך... ומכאן לציטוט ישיר "כל מי שלא מסכים איתי בתחת שלי" אז אני כנראה בתחת שלך איזי. עד כאן להפעם...