כנראה שמחכות לך עוד הרבה כאלה!
רגשיות,נפשיות,ובטח שפיזיות. השאלה כמה מכל דבר,אבל טל,זה כל הכיף בחיים שלנו,שאנחנו ב"מתח",היפה הזה שמתאפיין בלא לדעת מה יקרה מחר. יצא לי לחשוב דווקא על השלב שאחרי המוות,ביום שישי האחרון. הגעתי להלווית חייל מרמת גן בבית הקברות בקרית שאול,אבל בטעות הקדמתי בשעתיים,בשעה 12.00,במקום ב 14.00. ולא יצאתי,הסתובבתי שם לבדי,ממש לבדי,בין קברים שקרובים לשער,והרהרתי על משמעות החיים,והזמן כאילו קפא לי פתאום,והכל כאילו התגמד לי. וכששמעתי אמא שצועקת לבדה מעל קבר בנה,100 מטר ממני בכיתי לי ויצאתי.... בגלל זה חשוב לחיות,כי החיים חזקים יותר מכל דבר אחר,ותמיד כשאת שולחת פרחים וצבעים,זה ממלא לי את הלב. ערב טוב.