בתי בת שנתיים מאוד קשורה

[טובית1114]

בתי בת שנתיים מאוד קשורה

בעלי ואני מאוד פעילים עם הילדים,יוצאים איתם הרבה, לבריכה, בילויים משותפים רבים, יש לנו שני בנים: בן 11, 8 והקטנה בת שנתיים, מפונקת ועקשנית, הבעיה שהיא מאוד קשורה אלי ולא מסכימה לצאת מהבית בלעדיי, בעלי מנסה בכל דרך אפשרית לצאת איתה לגינה לבריכה, והיא לא מסכימה , עם אחד מאחיה היא מוכנה, היא מוותרת על בילויים ונשארת איתי בבית, האם כך צריך להמשיך או שבעלי צריך לקחת אותה בכוח לבריכה או לגינה, גם לגן אני לוקחת אותה כרגע מאחר ואינני עובדת אבל בקרוב אני מתחילה לעבוד והוא צריך לקחת אותה והיא ממש לא מוכנה ללכת איתו. אשמח ליעוץ אני מיואשת, תודה ומחכה לעונה הבאה של סופר נני, תוכנית נהדרת מלמדת המון, וגם התוכנית עם דליק, איך להיות הורים טובים יותר חייבת לחזור במהרה, תוכניות כאלה זה מה שצריך לראות וללמוד, את נהדרת ועם דליק שילוב נהדר, כיף לצפות. תודה טובית

 

[עינת גבע]

הדרכה אינטרנטית נוסח "סופר נני"

טובית שלום רב, איך את מרגישה נוכח הקשר של בתך איתך? האם זה מחמיא לך? נעים לך? מביך אותך? .... נסי לחשוב שאני "סופר נני" בביתך ושתפי אותי בסצנה אחת (כמו בסרט) מתחילתה ועד סופה. מה קורה שם בין הבת לאב? מה את חושבת באותו רגע? איך את מגיבה? איך בעלך מגיב? והבת? איך מסתיימת הסצנה? ונכאן נמשיך בהדרכה להשתמע עינת גבע, יועצת משפחתית ומנהלת הפורום מטעם מכון אדלר.

 

[טובית1114]

תיאור סצנה

עינת בוקר טוב, תודה שחזרת אלי במהרה, המצב מחמיר היום בבוקר היתה שוב סצנה קצרה מאחר ולא ידענו מה לעשות. ארגנתי את א' (מעדיפה לא להשתמש בשמות אמיתיים) לגן, ואמרתי לה אבא לוקח אותך לגן היום, (בתקופה האחרונה אני לקחתי אותה לגן מאחר ולא עבדתי ורציתי שתתרגל להפרד ממני בגן ששם זה גם פרידה עם בכי, אני נותנת לה נשיקה והולכת שהיא בוכה.). היא לא מתייחסת עד שמגיע הרגע שצריך לצאת מהבית,הוא אומר לה בואי והיא לא מוכנה, הוא מסביר לה אני הולכים לגן והיא מתחילה לבכות ולא מוכנה להתקרב לדלת ומתחילה לבכות, הוא אמר לה ביי אני הולך ולא הזיז לה, כשהוא הולך היא נרגעת. אני כועסת אליה מאחר ואני שבוע הבא מתחילה לעבוד ובעלי אמור לקחת אותה לגן. אתמול לבריכה ניסנו בדרך אחרת, הכול היה מוכן והיא כבר היתה לבושה לבריכה והסברתי לה שהאחים שלה מחכים לה בבריכה, היא לא היתה מוכנה לצאת איתו מהבית, הוא שיחק איתה ושהיה לה מצב רוח הוא הרים אותה ויצא איתה שהיא על הילדים שלו,הוא אומר תגידי ביי אנחנו הולכים לבריכה, היא צרחה והשתוללהכמעט נפלה לו מהידיים ושהוא הוריד אותה היא חזרה הביתה בריצה ובבכי ובאה אלי,אני לא מרגיעה אותה ולא מחבקת, היא בוכה עד שנרגעת, אני מאוד כועסת ועצבנית מזה, ואמרתי לה שאני כועסת ושהיא לא הולכת לבריכה תשאר איתי בבית ואבא הולך וממש לא אכפת לה. עשינו עוד נסיון שהוא מרים אותה והיא זרקה את עצמה מהידיים שלו ,רציתי ניסיון שיקח אותה בכוח ונראה מתי היא תרגע אבל הוא לא יכול לצאת איתה ככה ,היא משתוללת וזורקת את עצמה, לצרחות אנחנו לא מתייחסים. היא נשארת איתי בבית ואני עצבנית מזה ולא רגועה,אני מעודדת את בעלי שינסה בכוח, זה נמאס ומציק, זה קורה המון ואני מאבדת סבלנות, גם הוא מבטיח לה ארטיק בבריכה ופינוקים ולא עוזר. הוא הלך לבריכה והחזיר את אחיה ושהם באו אז היא אמרה היו בבריכה, היא מבינה במה מדובר. בעלי מאוד ילדותי משחק איתה ואוהב אותה מאוד,גם עם הבנים, מחזר אחריה ומפנק, היא חברה שלו בעיקר שהוא אוכל היא מקרקרת סביבו, לוקחת מה שרוצה ואחכ לא תמיד מתיחסת אליו, בעלי ממש נעלב שהיא לא הולכת איתו, הוא מתבאס הוא מנסה לחזר כל הזמן והיא ממש לפי המצב רוח שלה, שבא לה משחקת ומשתפת פעולה ושלא בא לה מסלקת אותו זוז מפה וכאלה. מאז שהיא קטנה היא קשורה אלי, אני המון מחבקת ומלטפת חכתי לבת המון שנים ושהיא נולדה מבחינתי קבלתי מתנה, לא סתם היא מפונקת ומרשה לעצמה הרבה, כאשר ראיתי שאני עושה נזק התחלתי קצת לשנות סגנון אבל מאוחר מדי שאנחנו בגינה היא צמודה אלי, בבריכה היא איתי ממש קשה לה להרפות ממני, ממש פעמים בודדות שהיא מוכנה לשחק עם אח של וחבריו. שבבית יש חברים של אחיה היא רצה אחריהם ומשחקת איתם, השינוי מתבטא אצלי בעיקר שהיא מקבלת מכה או מציקים לה הייתי אומרת לה בואי וחיבוקי והיום אני אומרת לא קרה כלום, שאח שלה מציק לה אני אומרת לה תגידי לו מספיק לא נעים לי, משתדלת פחות לתת תשומת לב מיוחדת, ניסתי לתאר את המצב מקווה שתוכלי לעזור לנו. תודה טובית

 

[עינת גבע]

שלב ראשון - שלב צינון ....

שלום רב טובית, מערכת היחסים שלך/ם עם בתך אופיינה בתחילת דרכה בהרבה תשומת לב. בתחילת הדרך קל להשביע את רצונם של הפעוטות. בסביבות גיל שנתיים מגלים הילדים את רצונותיהם הפרטיים. הקונפליקטים מתחילים במפגש בין רצונות סותרים. הילדה רוצה X ואתם רוצים Y. שני הצדדים רוצים להחליט ולקבוע, כאן התחילה מערכת היחסים להסתבך. היום מאופיינת מערכת היחסים שלכם בגוון של מאבק שליטה, מאבק כוח. וחבל! במאבקים אין מנצחים כולם מפסידים. מה עושים? בשלב ראשון מחליטים להיכנס לתקופה של הבראה וצינון. בשלב זה משתדלים להשיב לילדה את האמון והבטחון שלרצונותיה יש מקום והם נלקחים בחשבון. מכירים ומעריכים את רצונותיה, מכבדים את החלטותיה(כשאפשר), לא נאבקים, לא כועסים. הילדה זקוקה להרגיש שייכת שרואים אותה, מקשיבים לה ומרגישים אותה. התחילו לדבר אליה בשפה של בחירה, הילדה צריכה להרגיש מובנת. הילדה זקוקה לרצף חוויות מעודדות, מכבדות, לרצף של חוויות בהם היא תרגיש שוות ערך ושווה אליכם . גישה כזו תקדם בקרב הילדה תחושות של ערך, חשיבות ומשמעות ומכאן יפתחו שערים לשיתופי פעולה. בברכה, עינת גבע