בתי חולים - לא חשבנו שנגיע לכך

[שפירא מאיר]

בתי חולים - לא חשבנו שנגיע לכך

אשתי באיכילוב. המחלקה מאוד נעימה, אוכל טעים, 2 בחדר עם מיטות מפוארות - ובזה זה נגמר.

אתה מצפה שאחרי ניתוח כל כך קשה ומסובך (סרטן, כריתת 2/3 מריאה ימנית) תהיה השגחה צמודה, אבל זה לא כך.

במקום להעביר אותה מחדרי הניתוח ישר לטיפול נמרץ של המחלקה (לב חזה) הכניסו אותה לחדר רגיל שם, חוץ מהשגחה רפואית רגילה לא ראיתי משהו מיוחד.
רק כשראו שמצבה מיתדרדר, העבירו אותה לטיפול נמרץ, כאשר היא מתנגדת לכל מיני מכשירים וכל הזמן מוציאה את "משקפי" החמצן.

ניסיתי להסביר לה שחמצן בדם חייב להיות 98-99 ולה יש 86-88 התגובה היתה "אל תגיד לי מה לעשות".
אישרתי לאחיות לקשור אותה בלילה כדי שלא תוציא את החמצן, והבוקר היה לה כבר 96-97....

למשל היום היא לא אכלה בוקר ולא צהרים, אז שמים מגש ואחר כך אוספים אותו וזהו.
הגעתי בצהרים, (מותר לבקר רק חצי שעה בטיפול נמרץ) דרשתי להחזיר את המגש ואילצתי אותה לאכול לבד כמה שהיא יכולה כדי שתתפקד.

למרות שהדרישה אחרי ניתוח כזה לשבת הרבה כדי להפעיל את הריאות, רק היום עמדו על כך. יש לה מכשיר שצריך לנשוף בו כדי להפעיל את הריאות אבל אין מי שישב לה על הראש.

אנחנו כבר ביום החמישי אחרי הניתוח, והיא עדין לא מתפקדת מלא ועוד לא חזרה לעצמה ממש.

הבן מדווח שכבר הוציאו אותה לחדר רגיל והיא אמרה שאמרו לה שביום ראשון היא משתחררת, כשכמובן זה בלתי אפשרי במצבה.

אני נגמרתי מכל הנסיעות המתישות לאיכילוב וחזרה ונסעתי למרות שהבן והבת והנכדה הגדולה דואגים לה, מחר אני נשאר בבית והם יחלקו בינייהם את ההשגחה כל היום.

כי הגענו למסקנה ברורה: כאשר מדובר במבוגרים, צריך להיות בן משפחה להשגיח , אחרת עלולים להימצא ב-"מצב לא נעים".....
זה המצב.

 

[מינהר]

שפירא, בריאות לאישתך ולך. נשמע לא פשוט.

טוב שיש בן ובת.

 

[שפירא מאיר]

תודה, נקוה לטוב לפי הבטחה שאמנם יקח יותר זמן, אבל יהיה בסדר.

 

[יוליקה]

מאיר, אתה איש חזק זה מזלה של אשתך

מאחלת לכם לעבור את התקופה הקשה במהירות
עם החלמה מלאה - בהצלחה!

 

[בת חן191]

בריאות לאשה במהרה,

 

[שפירא מאיר]

תודה לכם

מתחילים לדבר על שיחרור שלה (כשמדובר בזקנים בית החולים ממהר "לשחרר") כמובן שזה לא יקרה עד שהיא לא תשלוט על עצמה. גם ככה היה לה קשה ללכת
בינתיים היא מתלוננת על כאבים (סף הכאב שלה נמוך מאוד) וההתאוששות איטית.

הבת והבן מטפלים בה (הבן משום מה פחות) והבת אף התנדבה להלין אותה אצלה למספר ימים כיוון שיש להם מעלית.

אני לא רגיל להתלונן אבל די נגמרתי, כל יום במוניות הלוך וחזור, אין בחדרי המאושפזים כסאות ולא בפרוזדור כדי שישהו כמה שפחות וזה עינוי כי אחרי 10 דקות אני צריך להתיישב. אז יש לי מקל-כסא אבל גם זה לזמן מוגבל.....

נראה לי שביום ראשון אקנה לה הליכון כדי לגרות אותה להתחיל לזוז למרות הכאבים.

 

[בת חן191]

למה אתה אומר סף הכאב שלה נמוך?? אף אחד לא יכול להרגיש מה

שהשני מרגיש,

 

[תמר שרוני39]

שנאבס לכווווווווווווולם ,

מאיר אל תקנה הליכון .

אתה יכול לשאול ביד שרה . נותנים פיקדון ומקבלים הליכון , או כל מוצר אחר שחולה צריך . אחרי 3 חודשים צריך להחזיר , אבל , אפשר להאריך לעוד פרק זמן . ויש אופציה , בתשלום קטן נוסף, להשאיר את האביזר אצלכם עד 120 , ואז היורשים מחזירים ל "יד שרה" . אני עברתי השתלת ברך לפני כ10 חודשים , היה לי הליכון כ3 חודשים ואז לקחתי מקל שנמצא אצלי עד היום . אינני משתמשת בו כרגע , כי אינני זקוקה לו , אני הולכת בצורה "עצמונית" אבל המקל נמצא ליד המטה ממתין ליום פקודה . הוא שלי עד 120 אך אינני יכולה להוריש אותו . ד .א . ברוב בתי החולים יש אפשרות לשבת ליד חולה או לישון לידו בלילה . אני עצמי ישנתי "בהדסה ירושלים" ליד קרובת משפחה . היתה שם כורסא בהחלט סבירה . כנראה שאצלכם התנאים אחרים .
הרבה , הרבה בריאות לאשתך , והחלמה מהירה .
ושיהיו ברוכים "יד שרה" אינם שואלים פרטים על החולה ובני משפחתו , אפשרויות כספיות , מוצא , לאום ,דת וכדומה , רק כשאתה מחזיר שואלים אם אתה רוצה לתרום משהו [כסף ] ליד שרה, אך זה בהחלט לא חובה . הרוב משאירים את דמי הפיקדון , או חלק ממנו , אך זה לא הכרחי , ממש לא , בגדר המלצה בלבד .

 

[משתפרת]

בדיוק! אל תקנה, תשאל

יש יד שרה, יש עזר מציון (שעבורנו היו נוחים יותר), ובוודאי יש עוד. תבדוק מי נמצא באיזור שנוח עבורך- קרוב. גם בחלק מבתי החולים יש סניפים שלהם. כשניפצתי רגל שאלתי (שאלו עבורי, ליתר דיוק) הליכון, בהמשך החזרנו את ההליכון והחלפנו לקביים גדולים, וכשהתחזקתי החלפנו לקביים קלים. הפקדנו פקדון וכשהחזרתי את הציוד יכולתי לקבל אותו, אך העדפתי להשאיר אותו אצלם כתרומה.
כשבני נפצע בצבא וצה"ל ממש לא דאג לו כראוי הפקדתי 30 ש"ח ביד שרה ושאלתי עבורו קביים. בהמשך בנסיעות ובפעילות הקביים נמחצו ונהרסו. החזרתי להם את השאריות שישמשו כחלפים, אך גם אילו היו הקביים אובדים הם לא היו מבקשים תוספת לפקדון.

 

[נימה3]

שפירא, בריאות והחלמה מהירה לאשתך

נסה לא לשפוט אותה ודאי יש לה כאבים שאף אחד לא יכול להבין כל אדם מגיב אחרת.
באשר לטיפול ברור שבדרך כלל הבנות לוקחות על עצמן יותר אחריות. למה? ככה!
כמובן שיש יוצאים מהכלל ויש מקרים שונים אבל ככלל.
אתה גם צריך לשמור על עצמך, כדי שלא תיפול חלילה מהרגלים.

 

[1ניצת השקד]

וי וי מה שאתה עובר שפירא

אני מתרשמת שלא קל לך עם אישתך לא בימי חול ולא בתקופת מחלתה, מאחלת לה שתחלים במהרה, בטח תצטרכו סיוע כאשר תחזור הביתה, רק בשורות טובות, אמן.

 

[1ניצת השקד]

תמר, למה את כותבת שנבס? יש לזה משמעות?

 

[1ניצת השקד]

שפירא, היתה אתמול כתבה מגעילה על המשטרה.

רצו להדיח שוטר שלא זכור לי שמו וזאת מכיוון שעשוי היה להימנות להיות במקומו של המפכ'ל, ואז שלחו מכתבים בגנותו, כל מיני שוטרים שלחו מכתבים בדויים שהוא קיבל שוחד, חקרו אותו במכונת אמת ויצא דובר אמת ואז לקחו אותו למח''ש וחקר אותו שוטר (הראו את זה בצילום) שהכניס לעצמו יד למכנסיים ושיחק עם המה שמו שלו תוך כדי חקירת השוטר האומלל שלא ידע את נפשו מרוב גועל, אם ככה מתנהגת המשטרה והשוטרים שלנו אז שילכו לעזאזל , ממש סוטים.

 

[ציפי ב החמודה]

שפירא

אני מאחלת החלמה מהירה וטובה לאשתך, בקשר למה שכתבת על שמירה צמודה,
לדאבוננו אין חיה כזאת בבתי חולים בארץ, מנסיוני עם המון אישפוזים של בעלי,
השמירה הצמודה, זה מישהו מהמשפחה, שזו בדרך כלל אני וגם אפשר לשכור שרות של אחות פרטית,
ובעניין השחרור, אל תצפה שיחזיקו אותה עד שתחלים ותרגיש יותר טוב,
הם עשו את העבודה שלהם, עכשיו הם צריכים את המיטה עבור מישהו אחר,
אז או שמעבירים לשיקום או להמשך טיפול בבית, שאת זה מקבלים דרך רופא
המשפחה,
חזק ואמץ והיה סבלני, היא מאד סובלת וצריכה פינוק.

 

[שפירא מאיר]

תודה לכולם

אמנם מסתמן שהיא מתחילה לחזור לעצמה אבל זה מאוד איטי.
היום הנכדה ראתה אותה עם סיגריה ביד (!) חטפה אותה, את שני הקופסאות שהיו בתיק יחד עם כ-8 מצתים, והשליכה לפח. אשתי טענה שזו היתה פעולה טרוריסטית, אבל הבת והנכדה קשוחות, גם ככה יש להן את הסבא מצד שני בטיפול נמרץ בוולפסון.

לכבי עמידה בכאבים, אנחנו נשואים 49 שנים ואני מכיר אותה כמו את העובדה שהיא חיה של הרגלים ומסרבת להפסיק הרגלים לא טובים.

בעבר שכרתי קביים קנדיים מיד שרה וקרה שהייתי זקוק להם שלוש פעמים ואחר כך גם אשתי, אז רכשנו אותן.
מחר אני הולך ליד שרה לגבי ההליכון ואולי באמת אשכור למרות שנראה לי שהיא תזדקק לו קבוע (רבתי איתה המון שתלך עם מקל ולא הסכימה עד שנפלה 4 פעמים)

היא בכלל רצתה כסא גלגלים שלמעשה הוא עולה הרבה ואין בו שימוש כי בבית אי אפשר להתנייד איתו, ולהשאיר ברכב כדי להתנייד לאחותה או לבת זה יקר מידי,

בדקתי, הכסא שוקל לפחות 12 ק"ג וצריך לקפל אותו ולהכניס לתא המטען ולהיפך....
כדי להוריד אותה מהנושא, הראיתי לה תמונות של כסא גלגלים חשמלי שיש לו זחלים והוא עולה/יורד בקלות במדרגות, נח להפליא (החשמלי שוקל 22-25 ק"ג).

היא התלהבה מאוד עד שקיבלה הלם למראה המחיר - 15.000 לפשוט עם גלגלים שעולה/יורד מדרגות 25.000-30.000 למתוחכם עם הזחל.....
חוץ מזה שאין סיכוי שהעצבים שלה יחזיקו מעמד לתנועה האיטית של הכסא.....

מחר אנסה לברר עם הרופא מה קורה. אני מבין שזקוקים למקום, אבל היא עדיין לא חזרה לעצמה מלא והיא זקוקה בקצב הזה עוד 2-3 ימים, ואחר כך ברור שהמשך שיקום ברור שזה בבית.

הבת התנדבה לקחת אותה אליה לתקופת השיקום כי יש לה מעלית, והנכד החייל ויתר על חדרו. לנכדה הגדולה יש יחידת דירה על הגג אבל זה מצריך לעלות בהמון מדרגות פנימיות.

בינתיים בבית סילקתי כל סממן עישון - החל ממאפרות שזרקתי לפח (את החשמליות הסתרתי אולי מי מהמשפחה ירצה) , זרקתי כמה חבילות של קופסאות גפרורים, חמש קופסאות סיגריות, ומצאתי לא פחות מ-320 מצתים....
הכל לפח, וכעת הבן צריך לבוא בבוקר לקחת את השק לאשפה כיוון שהעוזרת שבאה מחר לא תוכל להרים את השק...

סה לה וי.....

 

[1ניצת השקד]

אין לך חיים שלי

 

[1ניצת השקד]

אין לך חיים קלים.

 

[שפירא מאיר]

אף פעם לא היו לי

אם זה מהבית (אז הנה סוד: הורי התחתנו שבועיים אחרי שנולדתי...[וגם זה באיום רובה צייד של דוד שלי] כך שלא נולדתי עם כפית כסף), אח"כ בצבא שכל חבריי ב-"כתת-השועלים" נהרגו (מזה יש לי הלם קרב קל) , מלחמות שרבים מחבריי נהרגו, מקום עבודה שנאלצתי כל הזמן להילחם בראש קטן או שחיתות פה ושם וכל זה מול המלחמה בפשע ואחר כך מלחמה בפח"ע כחבלן,

הזמן השמח היחיד שהיה לי, היה מעת שהקמתי לי משפחה עם אשתי שהכרנו בצהרים, בערב יצאנו למועדון "ברברים" (ג'ז) ובעת שרקדנו לצלילי השיר "איי נבר ליב יו" , (8 שעות אחרי שהכרנו) לחשתי לה באוזן אם היא מסכימה להתחתן איתי, כמעט נפלתי כשהיא אמרה "כן", וזה היה לפני 49 שנים......
מסתבר ששנינו התאהבנו זה בזו בשניה הראשונה, וזו היתה "אהבה ממבט ראשון" אמיתית של ממש.....

כשהנכדים שואלים איך זה שאני מתנשק עם סבתא, הסברתי להם שהם רואים אשה זקנה, אני רואה את הצעירה היפה שהתחתנתי איתה.....

היום, כשאנחנו זקנים, אנחנו דואגים זה לזה, ובמקרים חריגים הילדים והנכדים נותנים כתף.....

 

[משתפרת]

הצעה

תבדוק אם יש עובדת סוציאלית במחלקה, במחלקות האישפוז יש, אין לי מושג איך זה בטיפול הנמרץ. שב איתה לפגישה ותבקש שתסדר שיקום עבור אשתך, תהיה הכי משכנע שאתה יכול ותסביר כיצד פיזיותרפיה תשנה את החלמתה. אפילו שבועים בשיקום יכולים לעשות הבדל גדול בתפקוד של אשתך. אל תחכה עד שיגידו לך "סיימנו לעשות מה שאנחנו יכולים, היא יוצאת". פנה לעו"ס במיידי.

 

[שפירא מאיר]

פנינו, הגיעה מישהי שנתנה לה מכשיר נשיפה, והפכה.....