בתי לא רוצה לימול את בנה

savtadoeget

New member
בתי לא רוצה לימול את בנה

שלום כבוד הרב.

בתי שגרה בחו"ל ילדה בן קטן וחמוד לפני כמה ימים, והיא לא מתכוונת לעשות לו ברית מילה.
ידענו כבר כשהייתה בהריון בשליש הראשון שאם זה יהיה בן זה מה שיהיה. ולא משנה מה אמרנו או עשינו היא לא שינתה את דעתה.
שלחנו אליה רב של חב"ד שידבר איתה, ומסתבר שהוא אמר לה שזה לא נורא שלא יעשו כי בסך הכל הסיבה העיקרית שעושים היום היא מסיבה דתית או חברתית.
בבית החולים אחרי הלידה היה בינינו ריב מאד גדול, מתוך דאגה רבה לא יכלתי לשלוט בעצמי ואמרתי לה כמה אני מאוכזבת ממנה, והיו לי ויכוחים עם בעלה שמסכים איתה בהכל.
בעלי מאד פגוע ומאוכזב שלא יצא לו להיות הסנדק לנכד הראשון שלו. והוא רשם לה אימייל מאד קשה על זה שהוא לא רוצה לדבר איתה יותר, איכשהוא גם אנחנו (אני והבנים שלי)
החלטנו שלא לדבר איתה גם יותר בגלל שבעלה אמר לי שאני צריכה לעזוב את בית החולים אחרי שהאכלתי את הקטן מטרנה מאבקה כשהם ספציפית ביקשו ממני לא להאכיל אותו ושהם רק מניקים, אבל הקטן היה נראה כל כך רעב והייתי בטוחה שהיא לא מייצרת לו מספיק חלב, הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו. הוא גירש אותי כי האכלתי אותו מטרנה? נראה לכם הגיוני? מאד נפגעתי.
היא טוענת שהיא לא מבינה למה אנחנו לא נותנים לה לחיות את החיים שלה איך שהיא רוצה ושאנחנו לא מכבדים אותה בתור האמא של התינוק, ואותם באופן כללי בתור הורים. היו לי עוד ויכוחים איתה בקשר לדברים אחרים שנראו לי לא בסדר שהם עשו בבית החולים... הם טוענים שהתערבתי להם ואמרתי להם מה לעשות בכל דבר... אני פשוט הרגשתי כמו סבתא דואגת שזכותה להגן על הנכד שלה. גם השם שהם נתנו לו הוא לא שם יהודי. ציפיתי שיקראו לו על שם בעלי.
אני לא ממש יודעת מה לעשות עכשיו. כואב לי שהם הולכים להיות לבד בלי משפחה במיוחד ישר אחרי הלידה. אבל אני מרגישה שהיא לא כיבדה אותנו.
היא טוענת שאנחנו אלו שלא כיבדנו אותם ואת ההחלטה שלהם בתור הורים.

הסיבה שהיא לא מלה היא כי היא מוצאת את המילה אכזרית באותה מידה שמילת בנות אצל מוסלמים היא אכזרית. היא לא דתייה ולפי מה שאני מבינה היא אפילו לא מאמינה באלוקים.

אז מה יהיה עכשיו?
 

asaf2000

New member
דעתי בנושא

רק אציין שאני לא רב ולא תלמיד חכם.

לדעתי כפי שאת מתארת את הדברים בתך צודקת ואתם יותר מדי מתערבים בחייה.

א. מצוות ברית מילה היא מצווה חשובה אבל המצווה לא מוטלת על הסבא והסבתא אלא על אבי הבן והחל מגיל 13 על הבן עצמו, אני מבין שבתכם לא דתיה ומתנגדת לברית מילה, לחצתם עליה, שלחתם רב, היא עדיין לא רוצה, אני מבין שזה מאכזב ומצער אתכם אבל אין לכם מה לעשות יותר, לכל אחד יש בחירה חופשית לעשות טוב או רע.

ב. אם ביקשו ממך בפירוש לא להאכיל את הבן באבקה אז מדוע עשית זאת? אני מבין שריחמת על הבן אבל ביקשו ממך בפירוש, אז אפשר להבין למה הם כועסים עלייך.

ג. זכותם של ההורים לקרוא לבנם באיזה שם שיחפצו, זה בכלל לא עניין של הסבא והסבתא.

נשמע שאתם באמת מתערבים לה בחיים, תנסו יותר לייעץ ולהציע, אבל תכבדו את בחירתה ודרכה, רק בדרכי נועם ובאהבה תוכלו להשפיע ולא בכעסים ובחרמות.
 

golan heights

New member
מצטרפת לכל מילה ומילה.

 
נשמע שאת לא מכבדת את ביתך

את יוצאת מגדרך כדי לכפות עליה ועל בעלה את דעותייך ואמונתייך מבלי להתחשב בדעתם.
את מתארת את עצמך כאישה שכל מה שאכפת לה זה שהילדים יעשו את מה שהיא מצפה מהם בלי לשאול לרגע מה הם רוצים, מה הם מנסים לעשות, את מתערבת בחייהם, מתעלמת מבקשות מפורשות שלהם כי את חושבת שאת יודעת הכי טוב.

עם הגישה הזאת ברור למה הם לא מתלהבים להכנע לך.

מה יהיה עכשיו?
את האמא שלה, נסי לכבד אותה יותר, לאהוב אותה ואת הנכד גם אם הם לא עושים כל מה שאת רוצה.
נסי להפוך את היחסים ביניכם ליחסים מכבדים ולא ליחסים של "אתם תעשו את מה שאני מצפה מכם".

הרעיון של "תעשו את מה שאני אומרת או שתצאו מהמשפחה" נראה לי כמו גישה שתגרום לבת שלך שממילא נמצאת בחו"ל להתרחק עוד יותר מהמשפחה שרוצה אותה רק אם היא ממלאת פקודות.
 

אופירA

New member
מנהל
אין לי אלא להצטרף לדעות חברי ולחזקן

בתך הנשואה מן הסתם בגרה כבר מזמן, ואינך מבינה שאי אפשר לכפות עליה את רצונך. היא אינה רכושך הפרטי, הגם שהיתה כפופה אלייך ולרצונך בילדותה.
תפקיד ההורים אינו לכופף את רוחו של הצאצא הנולד להם, אלא לסייע לו לגדול כאדם חופשי בעל רוח חופשית ובריאות פיזית ונפשית.
אמנם יש לכוונו לדרך הישר והטוב בעיני אלוקים, אבל לא באופן של הכנסתו למיטת סדום וקיצוץ כנפיו בכפייה. הדרך ההורית הנכונה להכוונת הצאצא אינה לכפות עליו את רצון ההורים או רצון האלוקים, ולהכריחו לעשות דברים נגד רצונו, אלא להשפיע עליו אהבה ושמחה כפי טבעו, בבחינת "חנוך לנער על פי דרכו".
רק בכל הנוגע לסכנת חיים ההורה צריך לכפות על הצאצא הקטן את מרותו, אך על צאצא בוגר אי אפשר לכפות שום מרות של הורה, משום שהבוגר הוא אדם בעל רצון חופשי בדיוק כמו הוריו.

מסתמא שלא נתתם לבת חינוך דתי ולא שמרתם תורה ומצוות בעצמכם, ולכן לא תוכלו לצפות ממנה לשמור תורה ומצוות ולחיות עפ"י דרככם ורצונכם.
וגם אם אתם יראי שמיים ושומרי מצוות ונתתם לבת חינוך כזה עם דוגמה אישית, אין אפשרות לכפות עליה אורח חיים לאחר שבגרה והיא עומדת ברשות עצמה.

סביר שגם בילדותה לא כיבדתם את רצונה ואת חירותה כאדם, והתפיסה שלכם כהורים היתה שהיא רכושכם הפרטי, לעשות בו רצונכם כפלסטלינה.
אז הסתבר לכם שהיא אדם בעל רוח חופשית, כפי שברא אותו אלוקים, ובריאות הנפש של האדם מחייבת אותו לשמור על חירותו הנפשית קודם לכל מצווה או חובה מוסרית, כגון כיבוד הורים. ההורים לעולם אינם קודמים לאלוקים, ואלוקים דורש מהאדם לשמור על בריאות נפשו וגופו קודם לכל!

התוצאה היא שהיא פיתחה דעות שמתנגדות לכל דעה שלכם, כדי להגן על חירותה הנפשית, וטוב מאוד שאינה כנועה וכבויה באישיותה, אלא נלחמת על רצונה החופשי.
זה קודם לכל מצווה, כולל ברית מילה. כיבוי הנפש הוא בבחינת מוות, ולא נאמר ייהרג ובל יעבור לא על מצוות כיבוד הורים ולא על מצוות ברית מילה.

תפקיד ההורים במצב כזה, לכבד מאוד את חירותו ורצונו של הצאצא הבוגר, כדי לתקן את הנזקים שגרמו בחינוך הכופה בילדותו, וכדי ליצור בו אמון מחודש, החיוני לבריאות נפשו ולקשר בונה עם ההורים, שיאפשר לו לכבדם כפי כוחו.
אבל את עושה ההיפך, וממשיכה להפר את האמון שהזוג נותן בך, ולא מכבדת כלל את רצונם, וברור שהם לא יסכימו בשום אופן להפרת אמון זו וליחס שכופה את רצונך ומרותך, ויבקשוך להתרחק מחייהם ומחיי הנכד. לא משנה כמה כוונות טובות יש לך במעשייך. משנה התוצאה השלילית של מעשייך ולא הכוונות.
כל עוד לא תביני את תפקידך ההורי לבת בוגרת, לא תוכלי לצפות לשיתוף עם בתך ובעלה.

שכחת שבתך יולדת, ובריאותה הפיזית והנפשית מחייבת שלווה והחזרת כוחותיה. מריבות גדולות מיד לאחר הלידה וויכוחים עם בעלה הם ההיפך הגמור מבריאות הנפש והגוף, וגורמים להעכרת היחסים בין בני הזוג הצעיר.
וכיוון שבריאות הנפש והגוף ושלום הבית של הזוג קודמים לכל אינטרס אחר - חובתם להרחיקך ממחיצתם כל עוד את עושה מעשים שמונעים זאת באופן בוטה!
מאוד הגיוני וסביר שיבקשו ממך לעזוב את ביה"ח, כאשר את בוגדת באמון שנותנים בך, ומסרבת לעשות את מה שהודיעו לך לגבי הזנת התינוק. גם אם הוא נראה רעב, אי אפשר להאכילו בניגוד לרצון אמו, והיא זו שמחליטה לגבי בריאותו של הנולד, ולא את. החלטותיה תואמות את החוק והמוסר והרצון האלוקי, ומגובות ע"י צוות ביה"ח המופקד על שלום התינוק וחייו מטעם חוקי המדינה, ולא הגיוני וסביר שתבגדי באמון שנתנו בך ולא תכבדי החלטה זו של האם ותעשי כל העולה על רוחך לפי סברתך.

אם את מרגישה כמו סבתא דואגת, שצריכה להגן על התינוק מפני הוריו ה"מזיקים", ברור שההורים שרוצים את טובת התינוק יותר ממך לא יסכימו ש"תגני" עליו ושתבואי במגע איתו. אם אינך סומכת על ההורים ואינך מכבדת את אפוטרופסותם על בנם, את מזיקה לו הרבה יותר מכל נזק שהם גורמים לו, וחובתם להרחיקך ממחיצתם.
בת בריאה בנפשה לא צריכה לכבד את רצון הוריה לפגוע בבריאותה לאחר הלידה, לריב עם בעלה, לבגוד באמונה ולנסות להכריחה לעשות דברים נגד רצונה. עצוב מאוד שזוג צעיר צריך להיות לבד ללא משפחה, אך זה עדיף בהרבה על להיות עם משפחה שאי אפשר לתת בה אמון ולסמוך על דברתה, ואי אפשר לקבל מהם תמיכה רגשית.

מה שיהיה עכשיו תלוי רק בך - אם תלכי עם בעלך לייעוץ שיסביר לכם למה התנהגותכם חייבת להשתנות מן הקצה לקצה ביחס לבת, החתן והנכד, ותפנימו היטב את ההבנה הזו ותשנו התנהגותכם מן הקצה לקצה, לתמיכה רגשית, אהבה וכבוד למשפחה הצעירה החדשה - יש סיכוי מסוים שהזוג יסכים בעתיד לתת בכם אמון ולהיות בקשר איתכם.
אם אינכם רוצים להשתנות - עדיף לבריאותם שלא תהיו איתם בשום קשר...
 

savtadoeget

New member
אבל הוא גירש אותי!

אתם לא חושבים שזה הכי נורא? זה כל כך אי כיבוד הורים.ככה לגרש אותי מבית החולים בעיר שאני לא מכירה בארץ זרה? אני לא מישהי שיכולה להסתדר לבד.
לא הייתה להם שום התחשבות ברגשות שלי ומה שעבר עלי. רק בגלל שנתתי לו בקבוק אחד? כאילו מה יקרה לו מבקבוק אחד, גם לפי מה שהבנתי האחיות גם נתנו לתינוק קודם. אבל אני לא חושבת שהבת שלי ידעה מזה.

אם היה לה אכפת ממני היא לא הייתה צועקת עליי כל הזמן שאסתום את הפה. סך הכל ניסיתי להיות שם בשבילה ולעזור לה, והיא התייחסה אלי כמו זבל.
אני לא ניסיתי להכריח אותה לעשות שום דבר, אבל אפילו לשמוע היא לא רצתה. אסור לי להביע רגשות ודעות? זה דבר אנושי להרגיש פחד.

אני חושבת שרוב מה שכתבת הוא לא נכון.

הקשר שלה עם האחים שלה גם ככה לא היה משהו, אז אחרי מה שהם עשו לי הם ממש לא רוצים לדבר איתה. ובעלי החליט לא לדבר איתה בגלל שהיא לא עשתה ברית לנכד הראשון שלו.
 

אופירA

New member
מנהל
סבתא דוגרת, יש לי הרגשה שאת לא אמיתית...

קשה להאמין שאת באמת לא מבינה מה הבעיה שלך.
תקראי מה כתבת את בעצמך: הבת שלך יולדת בביה"ח, ואת באת כדי "לעזור" ורק עשית מריבות איתה ועם בעלה, בלי להתחשב בבריאותה כיולדת.
אז את בוכה על אי כיבוד הורים ועל אי התחשבות ברגשות שלך?

ומה פירוש עיר שאת לא מכירה בארץ זרה? את גרה בבית החולים, ישנה שם - או שאת ישנה בחדר בבית מלון? לכי לבית המלון, בבקשה.
ולא, זה לא נורא לגרש אותך אם זה מה שאת עושה בבית החולים, ולא עוזר מה שמדברים איתך, אינך מסוגלת לכבד מה שמבקשים ממך.
ולא, אסור לך להביע דעות ורגשות בצורה שמסכסכת בין בני זוג וגורמת למריבות עם יולדת! יש גבול ואת לא מבינה אותו!

מעניין, האם חינכת אותה לשמירת מצוות וכיבוד הורים? ואם לא, אז מה את רוצה ממנה? למה את מנתקת את כיבוד ההורים משאר המצוות?
ומדוע אינך מספרת על הדרך שחינכת אותה כל החיים, עד לנישואיה? ואיך כיבדת את עצמאותה כאדם?

הבריאות שלה קודמת לרגשות שלך. face it.

החלטתם לא לדבר איתה, מצוין. עכשיו מה בעצם את רוצה?
שנגיד לבת שלך נו-נו-נו?
אני בטוחה שכרגע הזוג נושם לרווחה מהחלטתכם. ברור שהוא היה מעדיף משפחה נורמלית על העדר משפחה בכלל. אבל ברור שהוא לא מעוניין במשפחה שזה המחיר שהוא צריך לשלם עבורה!
 
למעלה