בת זוג "מקריבה" עצמה למען הילדים

[Silver1385]

שלום רב
יש לי בעיה קשה עם הבת זוג
הוא "מקריבה" עצמה למען הילדים, יש לנו שני ילדים קטנים (חצי שנה ושנה וחצי) ומן הסתם הם צריכים המון צומת לב וטיפול
אבל הבת זוג שלי הזניחה את עצמה לחלוטין, היא השמינה מאוד וכבר לא מדליקה אותי מינית, היא מזניחה את הבריאות שלה מאוד (יש לה סכרת),
היא לא אוכלת אלא אם אני לוחץ אליהה ונראה לי שהיא בדיכאון באופן כללי.
אני מנסה לעזור הכי טוב שאני יכול אבל ללא הצלחה
מרגיש לכוד, היא כל הזמן פוגעת בי (שאני לא עושה מספיק) ואני לא יודע מה לעשות

 

[פונדיצ'רי]

שלום רב
יש לי בעיה קשה עם הבת זוג
הוא "מקריבה" עצמה למען הילדים, יש לנו שני ילדים קטנים (חצי שנה ושנה וחצי) ומן הסתם הם צריכים המון צומת לב וטיפול
אבל הבת זוג שלי הזניחה את עצמה לחלוטין, היא השמינה מאוד וכבר לא מדליקה אותי מינית, היא מזניחה את הבריאות שלה מאוד (יש לה סכרת),
היא לא אוכלת אלא אם אני לוחץ אליהה ונראה לי שהיא בדיכאון באופן כללי.
אני מנסה לעזור הכי טוב שאני יכול אבל ללא הצלחה
מרגיש לכוד, היא כל הזמן פוגעת בי (שאני לא עושה מספיק) ואני לא יודע מה לעשות

כמה פעמים בשבוע אתה נמצא עם הילדים ומשחרר אותה לזמן איכות שלה עם עצמה?

 

[מריוס זכריה]

אני אתן לך את זה בהכי פשוט, אבל אם תרצה אפשר להרחיב.

בגדול יש לך שלוש אפשרויות, והן fight, flight, cope.

או בעברית להלחם, לברוח או להתמודד עם המצב. ואני ארחיב טיפה.

להלחם זה אומר לנסות לשנות אותה, להתנגד לדרך שלה, ומאחר ולא תהיה ביניכם הסכמה, לנסות להפעיל יותר לחץ כדי "לשכנע" אותה (כלומר לכופף אותה). דרך זו לא עובדת כמעט אף פעם והיא איננה מומלצת.

לברוח מגיע בשתי גרסאות. בגירסה הקלה אתה מתעלם מהמצב ומסתגר בעולמך, בעבודה, בחברים וכולי. בגירסה הקשה אתה פשוט מתגרש. על שתיהן אני לא ממליץ גם כן.

האפשרות השלישית והמומלצת היא להתמודד. איך זה עובד? קודם כל בזה שאתה נמצא שם, לא בורח, ולא נלחם. אתה עושה את הכי טוב שאתה יכול, בידיעה שזה לא יהיה אף פעם מושלם.

אתה מטפל בילדים, מטפח את אשתך, אפילו שאתה כרגע לא נמשך, מחפש מה כן מושך ואהיב בה, ובאופן כללי, עושה את הכי טוב שאתה יכול.

ההיגיון הוא כזה: לקפוץ מרווקות/ירח דבש להורות עם שני תינוקות יהיה ברוב המקרים קושי אדיר. מעטים שבמעטים יקחו את זה בסבבה וימשיכו ללכת לחדר כושר, טיולי טבע, סקס פראי לתוך הלילה וכולי. הרוב יכרע תחת הנטל. זה נכון לא רק לגביה, אלא גם לגביך. גם אתה קורס תחת הנטל.

יש לקוות שאם לא תברח ולא תריבו יותר ממה שנחוץ, ועם הרבה אהבה מצד שניכם, עם הזמן דברים יתאזנו וישתפרו. הדרך הזאת של להתמודד עם הקושי היא היחידה שנותנת סיכוי אמיתי להתאוששות.

זה היה הכי פשוט שיכולתי תחת הנסיבות.
__________________________________________
מריוס זכריה, טיפול וייעוץ פרטני, זוגי ומשפחתי

 

[פילוסוף רוחני33]

אתה בתור בעל ודאי אוהב גם כן את אשתך ואת ילדיך, ולכן אולי כדאי שתנסה לעזור ולתמוך באשתך במצבה הרגשי הקשה. אולי תצליח לעודד אותה לאכול. תציע לה מאכלים שהיא אוהבת. הסבר לה בעדינות על חשיבות בריאותה לטובת עצמה, לטובתך ולטובת הילדים. תוכל לנסות לשאול אותה על הדברים שקשים לה בזמן האחרון, אבל השתדל לתת לה חופש להחליט בעצמה מתי לשתף. אם המצב יחמיר אולי אפשר לפנות לטיפול בריאותי ונפשי. בקשר למשיכה המינית, עליך להחליט אם חשוב לך להישאר אתה בשביל הקשר ובשביל הילדים, ונקווה שאם תעזור לה נפשית היא תתעודד לרזות ולא להזניח את עצמה ואולי גם פחות יפריע לך כשהיא שמנה ותצליח לקבל אותה כמו שהיא. ברמה הטכנית אני מניח שכדאי שתעשו מעשים גופניים מגרים שאולי יעזרו לכם להגיע להנאה ולמעשים גופניים קרובים יותר אחר כך.

 

[ai27]

שלום רב
יש לי בעיה קשה עם הבת זוג
הוא "מקריבה" עצמה למען הילדים, יש לנו שני ילדים קטנים (חצי שנה ושנה וחצי) ומן הסתם הם צריכים המון צומת לב וטיפול
אבל הבת זוג שלי הזניחה את עצמה לחלוטין, היא השמינה מאוד וכבר לא מדליקה אותי מינית, היא מזניחה את הבריאות שלה מאוד (יש לה סכרת),
היא לא אוכלת אלא אם אני לוחץ אליהה ונראה לי שהיא בדיכאון באופן כללי.
אני מנסה לעזור הכי טוב שאני יכול אבל ללא הצלחה
מרגיש לכוד, היא כל הזמן פוגעת בי (שאני לא עושה מספיק) ואני לא יודע מה לעשות

בתור התחלה - תינוק בגיל חצי שנה מחייב הקרבה.
במיוחד אם יש הנקה, אבל בכל מקרה - כל פעם שהתינוק רעב חייבים לרוץ ולטפל בו. אין דבר כזה "עייף".
במקרה שלך, יש גם ילד בגיל שנה וחצי - שגם חייב המון טיפול ותשומת לב, אחרת מתחילות צרחות.
אז לצורך שפיות ותפקוד בסיסי - חייבים לסכם על "משמרות", שבהם אתה עם הילדים, ונותן לה להתאושש.
תזכור שזה כמו בצבא: בלי שעות שינה מספקות, אפילו הבריונים הכי גדולים קורסים וחוטפים שברי-הליכה.
אז חייבים - לתת לה כמה שעות כל פעם שהיא מותשת - לישון, להתקלח,
אפילו שעת ת"ש אם הילדים לא נתנו לה זמן לכלום וכל היום היא סביבם.

אצלי למשל - הייתה תקופה שכמעט כל יום הלכתי לישון מייד אחרי העבודה, כדי שאטפל בכל התעוררות אחרי חצות (המשמרת הכי קשה).
כי הילדה התעוררה בצרחות, כמעט כל לילה, ולקח לה שעה להרגע ולאכול או לשחק לפני השינה.

לגבי בעיות בריאות: 2 לידות ברצף מייצר עומס ענקי על הגוף (השמנה זה מאוד צפוי).
במקרה הזה התווספה גם סכרת ודיכאון, אז העניין החמיר.
כשיש דיכאון פשוט לא רעבים, אבל אם לא אוכלים האנרגיות יורדות והמצב מחמיר,
אז הכי טוב שתכין/תזמין אוכל שמתאים לטעמה ולמצב הבריאות שלה.
לכעסים תגיב בחיבוק - תזכור שזה לפעמים התשישות ולא אתה,
ותנסה לסייע באופן סביר.

לגבי המשיכה, זה לא הזמן.
אם אין משיכה, תסתפקו בחיבוקים.
תן לה את הזמן להתאושש פיזית ונפשית,
אחרי זה תתמקד ב"זוטות" כאלו.