בת שלוש וחצי

[dana5353]

בת שלוש וחצי

היי, זקוקה לעצה לגבי בתי בת השלוש וחצי. יש לה התקפי זעם כשהיא לא מקבלת את מה שהיא רוצה והיא חייבת שתמיד זה יהיה מה שהיא מחליטה. בנוסף היא בתחרות מתמדת עם אחותה בת הארבע וחצי,והרבה ויכוחים שהיא רוצה שזה יהיה כמו אחותה הגדולה. בבוקר מלחמות תמידיות לגבי מה ללבוש לגן למרות שאנו בוחרות ביחד מתוך אופציות מעטות בסוף היא הולכת לארון ומוציאה משהו אחר. אציין שאנו משתדלים להיות רגועים ואסרטבים אך שום :"ענישה" לא מצליחה ניסינו פסק זמן או לקחת לה משחק שהיא אוהבת לכמה שעות וכדומה אך לגבי פסק זמן היא לא מוכנה לשבת היא הולכת לחדר וטורקת דלתות זורקת חפצים ולעיתים גם שורטת אותנו.מה שקורה שכל ויכוח כזה מוציא הרבה אנרגיות ממנה ומאתנו והרבה תשומת לב אליה כי היא לא מרפה,למרות שסוף אחרי כל הבכי היא מאד מצטערת ותמיד מבקשת סליחה ,אנו משתדלם מאד לתת תשומת לב באותה כמות לשתיהן ולעיתים גם בנפרד אחת מהשנייה. שאלתי : באלו צורות של פסק זמן או "עונשים" ניתן לתת לילדה בגיל כזה. איך אפשר להצליח ליישם גבולות בלי מלחמת? ואולי איפה אנחנו טועים כי אין ספק שאנו מפספסים משהו איתה ? בתודה מראש

 

[עינת גבע]

ראשית חוכמה לבחור לצמצם מריבות

שלום רב, הסתבכתם עם בתכם במערכת שנקראת מאבקי כוח. מאבק על כוח נוצר מהתנגשות של רצונות. אתם זקוקים להיכנס לתקופת הבראה, תקופת צינון. עליכם להיכנס לחדר חשיבה ולהחליט מהם הקווים האדומים שלכם, מה אתם רוצים שיהיה כמו שאתם רוצים ייהרג ובל יעבור. המלצות לקווים אדומים: • אני ממליצה על מספר מצומצם של קווים אדומים. • בדקו אם אלה נושאים בנפשכם. • האם הביצוע תלוי בכם? בשליטתכם? היו אסרטיביים בנוגע לנושאים האלה בלבד. בכל יתר התחומים אפשרו לילדה בחירה. והכי חשוב בשלב זה להחליט:" לא לריב", לא להיאבק עם הילדה, לא לנסות להכניע אותה. נושא זה למד בהרחבה בקבוצות הורים. מה דעתך להצטרף לקבוצה לומדת? עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.

 

[dana5353]

בהחלטה על קווים אדומים -אילו "עונשים" מתאימים

ראשית תודה על התשובה, העניין שדווקא בגלל שהתקבלה אצלנו תחושה שאנו לא רוצים להכנס לעימותים איתה אז מוותרים הרבה מראש ונוצר מצב שישנם יותר מדי דברים שנעים לפי רצונה , ואיך בכל זאת אפשר ליישם גבול בגיל כזה אם היא מתעקשת ולא מוכנה לקו אדום מסויים מבחינתנ?? אשמח לשקול הצרפות לקבוצה כזאת היכן ניתן לקבל פרטים אני מאזור רמת גן תודה דנה

 

[עינת גבע]

תני דוגמא אחת קונקרטית...

דנה שלום, מידע בנוגע לסדנאות הורים תוכלי לקבל במזכירות מכון אדלר- הסניף המרכזי נמצא בהרצליה. למכון שלוחות בכל רחבי הארץ. ולשאלתך, תני לי דוגמא אחת של גבול שאתם רוצים להציג ולא מצליחים. מה הנושא? האם הוא בנפשכם? כי... (השלימי) האם הביצוע תלוי בכם? איך אתם מציגים את הגבול? ואני אנסה לעזור לך.... להשתמע עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.

 

[dana5353]

כפכפים לגן

לדוגמה היום בבוקר: אמרת לה שהיא יכולה לבחור סנדלים או נעלי ספורט. היא החליטה שהיא רוצה ללכת עם כפכפים. הסברנו לה שלא אפשרי כי לגן צריך ללכת עם נעל מתאימה שאפשר לרוץ ולשחק היא התעקשה שהיא רוצה כפכפים בכי צעקות ועוד חצי שעה עד שהגענו לשעת היציאה שתמיד מתאחרת ובסוף בבכי היא החליפה אחרי שאמרנו לה שאם לא אנו נחליט בערב איזה "עונש"(לא אוהבת את המילה הזו יש מילה אחרת)? העניןן הוא שזה תמיד חוזר על עצמו וכל יום מחדש היא מנסה את הגבול. תודה על העזרה מראש

 

[עינת גבע]

דוגמא מצוינת...

שלום רב, דוגמא מצוינת, האם מאפשרים לילדים להיכנס לגן עם כפכפים? עינת גבע, מכון אדלר.

 

[dana5353]

מבחינתנו כפכף לגן זה לא מתאים

וגם בגן כביכול אסור (למרות שיש כמה ילדים שבאים והיא אומרת שהיא רוצה כמו ש..ההיא נעלה וכדומה) ,אבל מעבר לכך גם לנו זה בהחלט חשוב,הכפכף לא בטיחותי הוא מחיק ונופל לה מהרגל ולא נראה לנו מתאים לכל הפעילות בגן. לגבי הבדים שמעתי לעצתך הבוקר נתתי לה לבחור מה שהיא רוצה והכל עבר ללא מלחמות,הסברנו לה שבגדים היא יכולה לבחור ונעליים סנדל או ספורט. בנתיים זה עבר בסדר. אשמח אם תוכלי לתת לי תשובה לאיך בכל זאת מיישמים גבול בגיל שלוש וחצי,אם ילד לא מוכן לשבת בפסק זמן אלו עוד שיטות אפשריות? תודה דנה

 

[עינת גבע]

איך תעזרי לבתך לשתף פעולה?

דנה יקרה, את עדיין מחפשת דרכי "ענישה". ענישה היא גישת חינוך ישנה. השתמשו בה בעידן האוטוקראטי . הגישה הסמכותית הייתה אז "סמכותנות כופה". אני אומר- אתה מציית. היום אנו מעוניינים ב"סמכות דיאלוגית" הלא כן? סמכות דיאלוגית בה אנו זוכים בעקבות תקשורת יעילה עם הילדים. ואז... אין צורך בעונשים. יש יחסים טובים. (הורים מתנים התנהגות טובה ביחסים טובים, ילדים שיש להם יחסים טובים (בחוויה שלהם)בוחרים בהתנהגות טובה) נסי להיזכר בעונש שקיבלת בילדותך. איך הרגשת? אנשים בדרך כלל מספרים על תחושות של דחייה, השפלה שהובילו אותם לרצון של נקמה. ילדים אולי צייתו, יחד עם זאת שילמו מחיר רגשי גבוה. הילדה שלך לא מוכנה לציית, ובצדק. תשמחי! היא דעתנית. עומדת על זכותה לקבל יחס שוויוני, דיבור בגובה העיניים, הקשבה לרצונות שלה וכבוד. אני מציעה לך לבסס את היחסים על גישות חינוכיות עכשוויות. אני מבינה שהיום זה עבד לך יפה. ועוד מילה ברשותך על הכפכפים, אני מבינה שזה בנפשכם כי זה בעיניכם עניין בטיחותי. חשוב להגיד לילד למה את אומרת לה לא. תיווך המציאות מאפשר לשני להבין שהגישה שלך היא בעדו. יחד עם זאת, אני מבינה שלהגיע לגן עם כפכפים זו אפשרות. נסי לחשוב מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות אם הילדה תלך עם כפכפים? האם אחה"צ לגן השעשועים היא הולכת עם כפכפים? אם התשובה היא שיש סכנה רצינית שווה לדבר עם הגננת. תפקיד הגננת לאכוף כללי בטיחות ולא לאפשר כניסה לגן עם כפכפים. זו גם הדרך למנוע "מלחמה" על הכפכפים. בברכה, עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.

 

[dana5353]

ממש לא מחפשת ל"העניש"כו שכתבתי מקודם!!

היי עינת, אנני מחפשת דרכי "ענישה" וגם כתבתי בתכתובת הקודמת בכוונה במרחאות וחיפשתי מילה אחרת כמו שרשמתי לך במייל הקודם,!!!!!!! אנחנו במערכת יחסים טובה ובריאה הדדית ושמחה איתה העניין שיישום הגבולות אינו פשוט ,גם בעולם כיום ובסמכות דיאלוגית יש להציב גבולות לא כך??? ולא תמיד גם בדיאלוג ומערכת טובה הכל זורם תמיד חלק-אלו הם החיים. מה שאני זקוקה לה זוהי עצה כיצד ניתן ליישם את המסגרת לילדה בת שלוש וחצי שלעיתים אובדת מאד!! שיש כל כך הרבה דברים שהיא צריכה להחליט,אנחנו רוצים לעזור לה ולהקנות לה דרכי חיים וגבולות טובים . האם פסק זמן היא לא "ענישה"?-ככל כוונתי הייתה לסוג כזו של פעולה כמו פסק זמן שיכולה לשקף את ההתנהגות שלה ולעזור לה להרגע וכדומה. קצת גרמת לי להרגיש לא בנוח עם ההשוואה לעידן האוטוקרטי ,ולשאלתך כ"שנענשתי" כילדה ואלו היו פעמים מעטות מאד ידעתי שיש מי שדואג לי ומי שמנחה אותי קדימה. בכל מקרה תודה רבה על תשובתייך כל טוב דנה

 

[עינת גבע]

אגב, למי בעינייך אנחנו מציגים גבולות?...

שלום רב דנה, לעונש אין מילה אחרת עונש הוא עונש. הבנתי גם קודם, ואני שמחה שאת מספרת על מערכת יחסים טובה ובריאה הדדית ושמחה עם הבת. זה חשוב מאוד! וכן, את צודקת "סיפור" הגבולות ויישומם הוא תהליך חינוכי מורכב. אהבתי את בקשתך "מה שאני זקוקה לו זוהי עצה כיצד ניתן ליישם את המסגרת לילדה בת שלוש וחצי שלעיתים אובדת מאד!! שיש כל כך הרבה דברים שהיא צריכה להחליט,אנחנו רוצים לעזור לה ולהקנות לה דרכי חיים וגבולות טובים . לשאלתך: האם פסק זמן היא לא "ענישה"? בעיני כל פעולה שה"גדולים והחזקים" עושים בניגוד לשאיפתו ולרצונו של הילד מוגדרת כפעולה כוחנית ובעיקר נתפשת בחוויה של הילד כענישה. הוא הרי לא בחר בה. אגב, למי בעינייך אנחנו מציגים גבולות? עינת גבע, מכון אדלר.

 

[dana5353]

הצגת הגבולות היא לילד אך גם לעצמנו

אנו מציגים גבולות לילד,בכדי שהדרך בה הוא יילך תהיה ברורה יותר ונתמכת -אחרת הוא יהיה מבולבל.

 

[עינת גבע]

חקירת הגבולות ועוד על גבולות...

שלום רב דנה, גבולות אנו מציגים לעצמנו. לכן, מזמינה אותך בראש ובראשונה לחקור את הגבולות שלך לאור ההיגדים הבאים להתבונן פנימה ולהשיב לעצמך: גבול בשבילי זה ... אני מרגיש/ה שהגבול שלי נפרץ כאשר... כאשר הגבול שלי נפרץ, אני מרגיש/ה... קשה לי לשים גבול כאשר... כי... אני מצליח/ה לשים גבול כאשר... תפקיד הגבולות במשפחה הוא ליצור מיקוד שליטה פנימי של הילד. סימון הגבול חשוב עבור הילד כדי לסייע לארגון עולמו הפנימי. התוצאה המקווה ,הילד יידע להפעיל שיקול דעת נבון ולשפוט התנהלותו והחלטותיו על -פי מציאות חברתית ודרישות המצב. כאשר הגבולות של ההורה מוגדרים וברורים הוא מקרין לסביבה /לילדים מסר ברור לילד יהיה ברור איפה הוא יכול לטייל ואיפה לא. איך נציג אותם? להציג אותם בתקיפות אדיבה. במסר ה"אני" אני מוכן/מסכים עד כאן... "גבולות תשים בשעריך" אין לנו אפשרות לשים את הגבול לילד או לאדם אחר. נהיה נחושים ועקביים. הילד יכול לראות את הטריטוריה שלו אם אני מראה לו את הטריטוריה שלי. =גבול בריא =תחושה מוצקה של האני. גבולות הם המפתח לקשרים אוהבים, .מאפשר לחוות תחושה של קרבה ואינטימיות. אני כהורה מגדיר מסגרת תומכת. מהווה בטחון פסיכולוגי. עד כאן אפשר...אני מסמנת את המגרש שלי. גבולות רבים מידי מגבילים ומייצרים אנטי, התנגדות וניסיון פריצת גבולות. לכן מומלץ להציג מעטים, את החשובים, וכפי שציינתי כאלה שתלויים בנו, בשליטתנו ובאחריותנו. אחרת, נדון לכישלון או לעוגמת נפש או למאבק על כוח . מחטיא את המטרה . וחבל! המטרה הבסיסית בחינוך: הילד יפנים את הגבול ויהפוך אותו לגבול פנימי שלו. .גבולות – הגבול קשור בי. אני רוצה אותו. אני מגיבה/לא מגיבה לזולת על פי הגבול שלי. גבול - אדם קובע לעצמו. ההתנהלות: זה הגבול שלי. ההתנהלות אומרת לשני עד איפה אתה יכול להיכנס: "אני מגישה אוכל עד שתיים (ניסוח חיובי) זה לא אומר שאתה לא יכול לאכול: אתה יכול להגיש לעצמך. אדם משרטט את הגבולות שלו. לכן, לבני זוג יכולים להיות גבולות שונים. כאשר הגבולות שלי ברורים לי, אני עוזרת לילד שלי לפתח את הגבולות שלו: מה הוא מוכן, מה הוא לא מוכן, הזכות על הגוף, מרחב פנימי, מרחב חיצוני. בבית בו להורים יש גבולות בהירים וברורים, לילד קל לכבד אותם. מטרת סימון הגבולות היא חינוך לערכים. הגבול הוא שלי הוא אצלי. אני מחנכת אדם שיפנים רעיון של מסר וישים לעצמו גבולות. שלב ראשון בחינוך ערכי מתחיל מגבולות חיצוניים.הרעיון / החזון/המטרה ההורית היא שהאדם ידע לשים גבולות מבפנים. אני (ההורה) לא שוטר. האם עניתי לך דנה, שאלות נוספות יתקבלו בברכה, עינת גבע, ניועצת משפחתית, מכון אדלר .

 

[dana5353]

אשמח לדוגמה

היי, תודה -למדתי משהו חשוב. האם יש לך דוגמה או שתיים ? תודה דנה

 

[עינת גבע]

מזמינה אותך לעבודה....

דנה יקרה, מזמינה אותך לתת דוגמא בה את חווה קושי בהצגת גבולות . אנסה לתת לך הדרכה אינטרנטית לאור העקרונות שהצגתי. בברכת יום ברור עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.

 

[dana5353]

כמה דוגמאות-

היי, 1.אתמול היא בחרה בגדים לבד ואז התחרטה ורצתה חצאית אך לא הייתה חצאית נקייה אז היא התעקשה לקחת חצאית מלוכלת מסל הכביסה? וזו רק דוגמה אחת מעניין הלבוש שתמיד הוא מסובך ולא פשוט כל בוקר גם כשהיא בוחרת. 2. אם קורה שהיא מרביצה לי כי ביקשתי למשל לכבות את הטלויזיה והיא מחלטיה לצעוק ולהשתולל(אני בד"כ מודיעה כמה דקות קודם שתכף מסיימים ,כנ"ל במחשב) מה אני אמורה לעשות ?מבחינתי זה דיי גבול אדום אנחנו לא מוכנים שייצפו הרבה בטלויה או שיהיו יותר מעשר דקות על המחשב. עינת,אלו רק שתי דוגמאות ישנם הרבה דברים שקשורים למשהו שאנו אמורים להחליט ואז אם לא מוצא חן בעינייה היא מתפרצת התחושה שהיא חייבת להיות זו שאומרת המילה האחרונה, אה,ודבר נוסף שבעיננו מאד בעייתי שהיא משקרת בכדי לצאת מסיטואציות: למה נשפכו כל הצבעים על הרצפה-ישר עונה זה לא אני זה הרוח או כשהיא מבינה שהייתה לא בסדר אז מתחילה להגיד שבגלל שכאב לב הגרון היא עשתה זו ,או שבגלל שילד מהגן הרביץ לה בבוקר (מה שלא בהכרח נכון לאותו יום) אז בגלל זה היא עכשיו התנהגה ככה... אייך מתמודדים עם עניין כזה? תודה מראש דנה

 

[עינת גבע]

יחסים האתגר.

שלום רב דנה, הדוגמאות מספרות שעליכם להיכנס לחשיבה עמוקה. עליכם לחשוב רחוק : איזה ילדה אתם רוצים לפגוש בעוד 25 שנה? אחראית? עצמאית? בעלת יכולת החלטה? בעלת יכולת בחירה מפותחת? ילדה עם בטחון עצמי? ילדה שסומכת על עצמה ומרוצה מעצמה? ( האם במקום סימן שאלה היית מוכנה לחתום בסימן קריאה על סדרת הכישורים שמניתי) אם כן, עלייך לשקול בכל מצב (מהנ"ל ואחרים) מה התגובה שתוביל אותך למטרותייך? מה שקורה היום יש ביניכם ניגוד רצונות. הילדה רוצה לקחת אחריות על עצמה, להיות עצמאית להחליט ולקבוע. מולה ניצבת אימא בעלת דעה שונה (אך טבעי הוא) שגם היא (את) רוצה להחליט ולקבוע( עליה). הילדה נאבקת בכוח על זכותה לקבוע על עצמה. נכון, אתם ההורים ותפקידכם לשרטט מסגרת של גבולות בטחון. לגבולות ביטחון יש הגיון פנימי חזק. ילדים מקבלים אותם ומבינים שכך שומרים עליהם. האם הבת שלך מנסה להכניס ידיים לשקעי החשמל? ילד שמרגיש שהגבול הוא לטובתו משתף פעולה. במערכת יחסים טובה (והדדית) הילדים בוחרים לשתף פעולה מרצון. היום עלייך לעבוד בשני מישורים: האחד לבסס תשתית עבה של מערכת יחסים טובים המבוססת על חיזוק הערך העצמי וחיזוק הקשר עם הילדה. דרכים מועילות לבנות יחסים עם ילדים נלמדים לעומק בקבוצות הורים: כולל למשל, שיתוף, התייעצות עידוד , בניית הסכמים עם הילד ועוד. והשני עם עצמך: נדמה לי שזמנית תצטרכי לוותר על מספר פנטזיות עד שהילדה תבין שקשר איתך ניתן להשיג בדרכי נועם ודיאלוג ולא בכוח כפי שקורה עכשיו. השני אומר לוותר(זמנית) על מספר רצונות שלך, לכבד את רצונות הילדה. אחד הקריטריונים שציינתי בפנייך להצגת גבול הוא האם זה תלוי בי? האם זה בשליטתי? האם זה תלוי בי שביתי תלבש חצאית זו או אחרת? ואני אלך איתך רחוק: ומה הדבר הכי נורא אם הילדה תלך עם חצאית מלוכלכת לגן? אוסיף ואומר שבבית שיש הרבה גבולות – זה לוחץ, זה מעורר אנטגוניזם, יוצר התנגדות פנימית ואת התוצאה את חווה בצורת מאבקי כוח מתישים ומכעיסים. וממש, ממש חבל! הלא כן? בברכת יום של דיאלוג, ויתורים ושיתופי פעולה, עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.