כרגע בגיל שלה
יש היקשרות חזקה בעיקר אלייך ובמיוחד כשהרגשות סוערים היא פונה אלייך ורוצה אותך.
זה טבעי ונורמלי שזה קורה כך שכאשר שאת בסביבה היא מעדיפה אותך וגם יותר "קל" לרגשות הקשים לצאת ולהתפרץ כי זהו הטבע שלנו ובמיוחד של ילדים - אם קשה לנו רגשית ואנחנו נמצאים ליד מי שאנחנו מקושרים אליו היטב ושיכול להכיל אותנו, אז נרגיש גם בנוח להוציא את זה החוצה לידו.
 
אצל ילדים קטנים פריקת החוויה הרגשית באה לידי ביטוי בהתפרצויות כמו שאת מתארת, מאחר והיכולת לאיפוק ומיתון ההתנהגות עדיין לא מפותחת.
חשוב לאפשר את פריקת התסכול והזעם החוצה ובאופן בטוח עבורה ועבורכם.
 
אז קודם כל אני מציעה לראות את הצד החיובי של העניין - היא מרגישה איתך בנוח להיות מי שהיא
זה חשוב מאוד כי זה הבסיס למערכת יחסים קרובה וטובה בין שתיכן גם לעתיד.
 
דבר שני, אפשר לארגן מקום בבית עם פרטיות, מקום שהוא מכיל ומאפשר שאליו תוכלי את (או דמות היקשרותית אחרת) לעבור יחד איתה בזמן ההתפרצויות ועד יעבור זעם.
לגבי המכות, להסביר שאי אפשר להרביץ ולפגוע כך ולשים לב מתי זה הזמן המתאים ביותר שיש הפנמה לעניין כי הרבה פעמים דווקא באותו הרגע הילד בכלל לא קשוב או קולט.
לעיתים קרובות הזמן המתאים הוא כשהילד רגוע והוא נמצא עם ההורה בזמן של חיבור וקרבה, אז אפשר להעלות בנגיעות עדינות את הקשיים והתיסכולים של הילד באופן שמתאים ליכולת ההכלה שלו, "לנרמל" את הרגשות הקשים (מלשון : נורמלי) ולכוון על מה ולאיפה כן אפשר להוציא תסכול.
 
דבר נוסף שכבר כתבו כאן ואולי את עצמך יודעת, היא חשה את ההריון שלך ובאופן לא מודע היא מונעת גם מתוך הידיעה של הנושא הזה.
כך שצריך לקחת את זה בחשבון ולראות איך את יכולה ליצור לה תחושת בטחון ורוגע בדרכים שונות, בין אם זה על ידי חיבור וקרבה גדולים יותר ו/או לעיתים קרובות יותר ובין אם זה על ידי מציאת פתרונות ליצירת קרבה רגשית בינכן גם כשהיא רחוקה ממך.
זה ייעשה את השינוי המשמעותי ביותר לאורך זמן.
 
