בת שנתיים וחצי

[okland2]

בת שנתיים וחצי

מקסימה באופן כללי אבל לאחרונה הופיעו שתי בעיות: האחת, כשפתאום לא מוצא חן בעיניה משהו שעשיתי או אמרתי היא יורקת עלי (ישר בפרצוף) עם חיוך ממזרי. במבט שלה אני רואה שהיא מחכה לראות את התגובה שלי.. אני יודעת שהתגובה שלי קריטית אבל אני לא יודעת כיצד להתייחס לזה.. בדרך כלל אני אומרת לה אסור ושזה לא נעים אז אני הולכת ואני הולכת עד שהיא מגיעה כעבור מספר רגעים מבקשת סליחה ונותנת חיבוק. מוסיפה שהיא לא יורקת יותר ולא מרביצה..כמובן שזה חוזר על עצמו שוב ושוב... דבר שני זה בבוקר כשאני רוצה להלביש אותה, לא מתחשק לה והיא מתחילה להתנגד.. האם להלביש אותה בכוח? האם לעזוב אותה ושתלך לגן ערומה? כמובן שההתלבשות שאמורה לקחת 5 דקות, לוקחת לפחות חצי שעה... ואני לא יודעת כיצד לנהוג.. מעבר לזה ילדה טובה ומקסימה.. תודה על העזרה...

 

[okland2]

הבת שלי יורקת עלי.. מישהו יכול לעזור לי

 

[עינת גבע]

יורקת....

ובכל זאת, איך התיחסת? איך את מתיחסת? באיזו תכיפות זה קורה? מה הטריגר לכך? עינת גבע, מכון אדלר.

 

[okland2]

היום לדוגמא...

זה קורה פעם - פעמיים ביום. היום לדוגמא היינו בדשא, הכל היה רגיל, לרגע היא בקשה להוריד את השמלה ואני עניתי "שנגיע הביתה". פתאום היא התעצבה\נכעסה והרימה יד להרביץ לי. תפסתי לה את היד ובאותו הרגע היא ירקה עלי. תפסתי לה גם את היד השנייה ואמרתי ממש בתקיפות "אסור לירוק ואסור להרביץ, אני מבקשת ממך שלא לירוק ולא להרביץ!!". חזרתי על זה פעמיים-שלוש. היא מורידה ראש ומסתכלת עלי בעיני עגל.. אנחנו חוזרות הביתה כשהיא עם הראש באדמה ואני עדיין רצינית. אחרי כמה רגעים היא מסתכלת עלי ומתחילה לחייך חיוך רחב ומתחנחן. אמרתי לה שתבקש סליחה ושיותר לא תירק ולא תרביץ. היא הנהנה בחיוב... עד הפעם הבאה...

 

[עינת גבע]

"יחסים האתגר" "...כי בחיים הכול יחסים..."

שלום רב, אני מנסה לחשוב. חסרה לי תמונה כוללת יותר של היחסים. הילדה מצאה דרך שלילית לקבל התיחסות. בדומה לילד שבוחר לקלל, או לעשות פיפי על הספה החדשה. ילדים אלה מספרים לנו על קושי. על תחושה של אי שביעות רצון ומרמור. לפעמים זה קשור לדרך בה מתיחסים אליהם. ילדים זקוקים לקשר וליחסים של כבוד, הכרה ברצונות שלהם, התחשבות, הערכה, העינות לצרכיהם. הם זקוקים להרגיש מוגנים ושאכפת לנו מהם. לפעמים אנחנו עושים את המירב והמיטב שאנחנו יודעים בכל רגע נתון ובכל זאת, משהו משתבש. הילד מרגיש שלא מכירים בו וביכולותיו, שלא נענים לצרכיו הפסיכולוגיים ולרצונותיו. ולמה אני כותבת את כל זה? כי על פניו, נראה שאת "מכבה את השרפה", כלומר מגיבה ברגע הנתון באופן ראוי. את תקיפה, אינך תוקפנית וכו'. לכן, נדמה לי שהריפוי יגיע בהסתכלות כוללת ובמענה כולל לצרכים הפסיכולוגיים שלה. בהזדמנות זו אני מזמינה אותך לבדוק האם אין יותר מידי לאווים בביתכם? על מה את אומרת לא? ילדים שחווים לאווים רבים מרגישים לא מובנים, מרגישים שלא רואים, שומעים ומרגישים אותם, מרגישים שמצרים את מרחב המחיה שלהם ללא סיבה טובה. מצב כזה, אינו ברור להם ומייצר תסכול וכעס שמובילים לאנטי עד להתנהגויות כמו: יריקות, מכות וקללות. כאילו אומרים לנו :"כאן אתם לא יכולים עלי", "כאן זה בשליטתי לא תוכלו לעצור אותי. כאן אני יותר חזק מיכם." תחושת הערך שלהם ניבנית מכוח שמתועל לאפיקים שליליים. תפקידנו ההורים לעזור להם לעלות חזרה לדרך המלך. להראות להם באותות ובמופתים שהם בעלי ערך, משמעותיים ומועילים בדרכים חיוביות. הילדה זקוקה לעידוד, להעצמה, להערכה לרכוש ביטחון בקשר קרוב איתכם כאנשים שאוהבים אותה, רוצים אותה ומקבלים אותה כמו שהיא. ...אז... היא תרגיש בעלת ערך ותפסיק לירוק. בברכה, עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.

 

[survivorrr]

אני לא מתוחכם והבת שלך מניפולטורית.

אני לא מתוחכם כמו מנהלת הפורום ואני לא הייתי מותיר מרחב לתיחכום כזה. הבת שלך למדה לעשות לך תרגילים ואת זה צריך לחתוך ומהר. אין מצב שתחזרי כמה פעמים על האמירה - "זה לא נעים לי ואני מבקשת שתפסיקי". הרגלת אותה שאין שום ממש מאחורי האמירה הזו. עובדה - היא ממשיכה ואת בסופו של דבר מקבלת את זה. יצרת סתירה בין האמירה לבין תגובתך. אז למה שהיא לא תמשיך? אין דברים כאלה. פעם אחת אמרת? נקודה סוף. רק חשוב שתצרפי לזה אזהרה ברורה וחד משמעית מה יקרה אם תהיה הפעם הבאה. בפעם הבאה ענישה מיידית שהיא לא תשכח ומזכירים לה - הזהרתי אותך ועכשיו תשלמי/תיענשי. וכשמענישים - אין רוורס. חנינה? רק אצל הנשיא. לא אצלי בבית. ילד חייב להבין שעונש זה דבר סטבילי. יציב ואיתן. ומה לימדת את הבת שלך? שמשמיעים את הסיסמה "סליחה" שאין שום כוונה מאחוריה, מבטיחים הבטחות שאין שום כוונה לקיים ואז הכעס של אמא נמחק. מה זה? יש לך מקש DEL? ESC? מקישים והכל נעלם? מה פתאום? למה את נותנת למניפולציה הזו מקום? כך את מלמדת אותה שאין כבוד לאמא. מכים, יורקים והכל עובר. חס וחלילה וחס. חשוב לשים לב לענין העונש חייבים להקפיד על כמה כללים: העונש חייב להיות מיידי. לא משהו בסגנון "אז בעוד חודש לא תלכי להצגה". העונש מיידי. לכן גם האיום חייב להיות עם עונש שניתן ליישם מייד. העונש חייב להיות קשור למעשה. למשל, שלא יהיה המעשה בבית והעונש קשור לגן. העונש חייב להיות בדבר שחשוב לילדה. לא משהו שהיא יכולה להרשות לעצמה להפסיד ולא להתרגש מזה. השפעת העונש על דבר חשוב לה היא MUST. גם העונש חייב להיות עיקבי. לא היום עונש א' ומחר עונש ב'. אם המעשה חוזר גם אחרי שתיים או מקסימום שלוש ענישות - חומרת הענישה עולה אבל לא שינוי מהותי בעונש. הילד חייב לדעת על איזה מעשה בא העונש. לא נניח לו לעשות אתההיקש בעצמו. אומרים לו את זה במפורש. "בגלל ש... אז...". ההורים חייבים להיות מתואמים ואחידים בעמדה. גם קרובים אחרים במודת הצורך, שלא יקרה שלדוגמא - תמנעי ממנה לראות טלויזיה - אבל בביקור אצל סבתא זה לא יתפוס. זה חייב לתפוס בכל מקום. העונש לא יהיה משהו שניתן לעקוף בקלות. למשל, תמנעי ממנה צפייה בטלויזיה אבל היא הולכת לחברה ותראה שם. יש האומרים שאין ענישה ללא אזהרה מוקדמת. אני קצת מסתייג מזה. לדעתי אם הילדה ידעה שהמעשה אסור ובכל זאת החליטה לעשות - רצוי לדעתי להעניש מיידית גם ללא אזהרה מוקדמת. אפשר שהענישה הראשונה תהיה בעונש קל והאזהרה תבוא לגבי ענישה חמורה יותר כבר בפעם הבאה.

 

[okland2]

בחירת עונש מתאים..

תודה רבה על ההתיחסות... הבת שלי בת שנתיים וחצי והעונש היחידי שאני חושבת עליו זה לשים אותה בחדר לכמה רגעים (וכשהיינו בגינה העמדתי אותה ליד העץ, 2 מטר מאיתנו). הבעיה שלי שאני יודעת שאני צריכה לומר לה באילו תנאים היא יכולה לצאת משם והדבר היחידי שעולה לי בראש זה לבקש סליחה... כנראה שזה לא מספיק חמור אבל היא מרגישה לי קטנה מדי לעונשים חמורים יותר... לעינת - תודה על המענה.. לדעתי המצב אצלנו הפוך- שאין מספיק לאוים. אני מאוד מתירנית, בהכל. מרגיש לי שהבת שלי בתקופה שהיא מבקשת ממני יותר סמכות הורית ופחות חופש פעולה. למעשה היא מופתעת מהתגובה ה"חמורה" שלי. היא לא רגילה לראות אותי ככה...

 

[עינת גבע]

הזמנה למסע...

חברים יקרים שלום רב, אני מזמינה אתכם להיזכר בזיכרון ילדות בו הענישו אתכם. איך הרגשתם? בדרך כלל, אנשים מספרים שחוו עונש כפגיעה בערך, כהחלשה, השפלה ודחייה. זו לא החווייה שאנו (אני בכל אופן) היינו רוצים לגדל את ילדינו. ילד מוענש בדרך כלל אינו לומד מהעונש. אלא אם כן, היה מעשה אחד ותגובה חד פעמית של ענישה ממנה הוא למד. נסו לחשוב שהבוס שלכם בעבודה מעניש אתכם כאשר אינו מרוצה מעבודתכם.איך החוויה? ילדים מוענשים חושבים על איך להיחלץ ממצב הביש העכשווי?( למשל, לבקש סליחה ריקה מכוונה) או מוצאים את זמן ההרחקה כזמן טוב להכין נקמה. להעניש ילדים קטנים זה להשתמש בכוח בצורה כוחנית. מה הילד לומד מיזה? איזה מסר אנחנו מעבירים? מה אנחנו רוצים ? אגב, אולי נצליח להכחיד את ההתנהגות.(את הסימפטום), אלא שלא עשינו עבודת שורש. טיפלנו בסימפטום ולא בבעיה האמיתית. שורש הבעיה היא שהילד רוצה את תשומת ליבנו, רוצה להרגיש שייך ולא יודע איך?הילד טעה בדרך ותפקידנו לעזור לו לעלות על דרך המלך בחזרה. תפקידנו להדריך ולכוון אותו בדרכים מועילות לאפיקים חיוביים. הכחדת התנהגות(על ידי ענישה) אולי תפתור את היריקה אלא שסביר להניח שהילד שלא בא על סיפוקו או שהבין שאצלכם בבית פותרים בעיות או מקבלים התיחסות רבה על התנהגות שלילית יפתח התנהגות שלילית חדשה . ואולי קשה יותר. הילדה שלך צעירה.היא רושמת לך כרגע נקודות לחסד ולשבט . את חובם הילדים פורעים בגיל ההתבגרות כאשר הם מקבלים משנה כוח. הורה שרוצה שילדים יראו בו עוגן, מדריך, שישתפו אותו, יתייעצו איתו ויקיימו איתו קשר אחרי עזיבתו את הקן חייב לפתח יחסים טובים. ויפה שעה אחת קודם. הורה חכם משתמש בכוחו (היחסי והזמני) בחוכמה, בשיקול דעת נבון ועם חשיבה ארוכת טווח. הפרופסורים ג'יין האוול ובוב האוס סיכמו ממצאים כאלה כבר ב-1992 - וטענו ש"מנהיגים כריזמטיים ומחוללי שינוי אינם מתאימים לסטריאוטיפ של מנהיג אמיץ, נחרץ, אסרטיווי ואגרסיווי. הממצאים מתארים מנהיג הרגיש לצרכי המונהגים, מטפח ובעל אוריינטציה מפתחת", או בלשונו של הפילוסוף הרומאי סנקה: "זה שיש לו כוח רב, צריך להשתמש בו ברכות". *החוכמה במנהיגות(בהורות) לדעת מה לעשות , יחד עם זה לדעת מה לא לעשות! *לפעמים אנחנו מגיבים מהבטן, עלינו לעלות להר ולהגיב כמנהיגים. מזמינה אתכם ללמוד דרכים עכשוויות, עדכניות ומועילות לחנוך ילדים בימינו. כך נהיה הורים אפקטיבים( לא נבזבז אנרגיות לריק, לא נתעייף ) ונהיה מוכווני מטרות ארוכות טווח. מקווה שהבאתי עוד זווית הסתכלות על הסוגיה. בברכה, עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.

 

[עינת גבע]

ועוד כמה מילים על סמכות הורית,חשוב להדגיש...

סמכות הורית זו סמכות נרכשת. הורה בעל סמכות הוא הורה שילדיו מרגישים שיש להם על מי לסמוך. הוא נחוש, בטוח, מאוזן, שקול, רגיש ועקבי. הסמכות ההורית השלמה בנוי ממערכת יחסים ידידותית וחמה המציגה מסגרת של גבולות יציבים ובטוחים. בברכה, עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.

 

[sexymaya]

אני אומנם לא הורה

וסתם נכנסתי לפה כי חשבתי שמדברים על התוכנית

אבל אני חייבת להגיב: לדעתי את טועה! היום הקטע של הורים זה לגדל את הילדים שלהם כאילו הם נזר הבריאה, צריך להגן עליהם, להתחשב ברגשותיהם... אבל וואלה, מה עם הרגשות של ההורים? אמא שילדה יורקת עליה [ולפעמים גם מול אנשים, חתיכת פאדיחה] לא זוכה שיתחשבו ברגשות שלה באותו הרגע, למה שהילדה תזכה? מעשה שיש עליו עונש במיידי - זה משהו שילד לא יחזור עליו. סבבה יש מצב שאולי הוא יבדוק גבולות עוד פעם, אבל אם הוא יראה שההורים איתנים בדעתם - זה יעזור לטווח הארוך. כן הילד ירגיש מושפל - הו לא! - אבל מה עם ההורה??? זה שאדם עשה ילדים לא אומר שהוא צריך להיות העבד שלהם ולהשתעבד לכל גחמותיהם המטומטמות. עובדה שהיום כולם יוצאים מתוסבכים פחד והכל כי אין גבולות, כי מתייחסים לילדים באיזו יראת כבוד... ילד, עם כל הכבוד, הוא רק ילד. חוץ מזה הורה שמעניש בחומרה כשצריך זה הורה שהילד יודע שהוא יכול לסמוך עליו בכל דבר, כי כמו שהוא חזק בזה הוא חזק גם בלתגמל כשצריך ובלהגן כשצריך והוא לא כמו עלה נידף בכל רצון של הסביבה או הילד. זו דעתי

 

[בי3ת קינדר]

מה את היית עושה? אילו היית ההורה

 

[בי3ת קינדר]

ועוד מילה על נושא הסליחה

ילדים בני שנתיים אינם מבינים את משמעות המילה "סליחה", הלמידה בגיל הזה היא אינטואיטיבית, והמסקנה שלה מכל העניין של "לבקש סליחה" היא שמדובר במילת קסם קטנה שמשחררת אותה מכל תוצאה שלילית עד הפעם הבאה. היא יכולה לפגוע בך, לומר סליחה ולסגור עניין בקלי קלות. לא הצלחת ללמד אותה לחדול ממעשה שפוגע בך, ללמד אותה להתחשב ברגשותיך או לכבד אותך. ובכלל ענישה כשלעצמה מלמדת ילדים לפחד ולהירתע מהוריהם, או להתנגד ולהתמרד, ישנן דרכים אחרות ובונות ועינת נתנה לך את מסגרת החשיבה להתיחסות יותר רחבה לנושא.

 

[okland2]

המון תודה...

חייבת להודות שאני ממש מתרגשת מההתיחסויות העניניות ובכלל.. וממש מודה לכם. אני יוצאת מפה בתחושה שאולי כדאי לי להיפגש עם בעל מקצוע לשיחה ב-4 עיניים. חייבת להודות שגם לי העונשים לא מרגישים טוב רק שאני קצת אבודה באיך נכון לנהל את הסיטואציה.. בכל אופן, אשמח לשמוע על המלצות איך ליצור קשר עם בעל מקצוע שיוכל לייעץ לי... שוב תודה!

 

[עינת גבע]

מחמם את הלב...

שלום רב, מחמם את הלב לשמוע שאת עוברת תהליך חשיבה מקדם באמצעותנו. תודה על התודה . תוכלי להתקשר למכון אדלר לדבר עם מנהלת הקליניקה אתי פז ולבקש ממנה לפגוש יועץ. אופציה נוספת (יותר זולה) היא להצטרף לקבוצת הורים לומדת גם שם תוכלי לקבל מענה. המשיכי לשאול ולעדכן. אנחנו כאן בשבילך ובשבילכם להשתמע עינת גבע, מכון אדלר.

 

[גן חיות בבית]

נכנסתי היום ואני מקווה שמצאת מענה

אבל בכל אופן, מילה אחת או שתיים, אמרת שהמקרה הספיציפי קרה בגינה והעמדת אותה ליד העץ!!!??? לכמה דקות. הפעולה הנכונה שהיתה צריכה לקרות זה ללכת הביתה באותו הרגע, גם אם הגעת לגינה לפני כמה דקות, וגם עם קבעת עם חברות שלך ושל הקטנה בגינה, להתנצל, להגיד להן שאתן עוברות הליך של בדיקת גבולות והעמדת גבולות במקום תאמיני לי שכולם יבינו. ולגבי הבת שלך זה ה"עונש" האופטימלי, מנעת ממנה משהו שהיא מאוד רוצה (ללכת לגינה עם אמא) והדבר נקטע בשל משהו שהיא גרמה. ותאמיני לי היא מבינה מאוד מאוד איך השייכות, גם אם לך זה לא נראה, ולבקש סליחה, היא לא מודעת למילה גם היא יודעת לבטא אותה, זאת סתם מילה. ולפעם הבאה שאתן יוצאות מהבית, את יכולה לפני זה לקחת אותה לשיחה (גם בגיל הזה הם מבינים) ולעשות קצר ולהגיד לה שאם היא תירק עלייך בחוץ אתן תחזרו הביתה. ובבית היא לא בעונש, תציעי לה שתשחק איתך במשהו, תקראי לה סיפור.... בכלל ילדים בודקים גבולות וזה מתחיל מגיל 0, אם לא עוצרים ואומרים להם מהו הגבול שלך (כל הורה והחינוך שלו) הם לא יידעו וינסו שוב ושוב. עם ילדים צריך לעשות ולא לומר. בהצלחה.

 

[עינת גבע]

חשיבה בריאה ורעיון טוב בעיני