בת שנתיים וחצי

גאיה04

New member
בת שנתיים וחצי

בתי בת שנתיים וחצי. עדיין יש לה צורך להיות על הידיים פעמים רבות, במיוחד אחרי הגן. הבעיה היא שכאשר אבא שלה בסביבה היא בחלק ניכר מהזמן רוצה להיות על הידיים שלו ובעמידה, ממש נכנסת להיסטריה כשהוא יושב והיא יושבת עליו. זה חזק במיוחד כשהיא מתעוררת בבוקר או כשהיא מתעוררת משנת אחה"צ בסוף השבוע. ההתעוררויות הללו מאוד קשות לה ולנו.
קיבלתי המון עצות בפורומים שונים שהעיקר שם היה שזה לא מתאים לגילה ושצריך לשים לה גבולות. אני מרגישה שיש כאן משהו מעבר ושמדובר ממש בצורך שלה.
עד לפני חודשיים אבא שלה היה עצמאי, הוא לקח אותה לגן כמעט כל יום והיה איתנו מהרגע שחזרה מהגן.
לפני חודשיים התחיל לעבוד כשכיר ומצא קצת פחות.
יש לה גם אח מנישואים קודמים של אבא שלה שנמצא איתנו חצי מהזמן והיא מתגעגעת אליו ומדברת עליו הרבה כשהוא לא נמצא.אשמח להסבר למצב/יעוץ להתמודדות.
 

גרא.

New member
גאיה04,בדרך כלל מצב כזה נוצר כשההורה משדר מסר

כפול.לרוב רואים את זה בפרידת הורים מילדים צעירים בגן,כשההורה מתקשה להפרד מהילד.אם הההורה
מתרצה לה,לוקח אותו בידיו מחבק מנשק אותה,הוא מחזק את ההתנהגות שלה.כך למעשה הבעייה היא
בהתנהגות האב,לא הילדה,שרכשה הרגל התנהגות גרוע.במקרה שהיא נדבקת אליו,אפשר להציע לה לשחק
יחד במשחק שהיא אוהבת.משחק בחוץ,למשל נדנדה,או מגלשה אם יש.ובכל מקרה פעילות אלטרנטיבית.הילדה
עשוייה לשמוח לשחק עם אבא,במקום להדבק אליו עם הידיים.
 

גאיה04

New member
נשמע הגיוני רק שזה לא המצב

האבא מאוד תקיף איתה. הוא מסביר לה שאינו יכול להחזיק אותה בלי סוף, לוקח אותה למיטה שלה כדי להירגע, עושה איתה "טקס" שבו "משאירים את הבכי במיטה". הוא גם מוריד אותה מהידיים והולך לענייניו ואז היא פשוט נכנסת להיסטריה של בכי ורצה אחריו. הוא מתעקש איתה אבל אז הבכי יכול להימשך גם שעה ומעלה.
 

גרא.

New member
גאיה04,הרגלי השינה של הילדה,אינם תקינים.

יש צורך לחנך אותה להרגלי שינה אחרים.מה שיש לעשות,זה לשנות תה את הרגלי ההליכה לשינה,בצורה
משמעתית.את כל ההכנות לשינה,עושים בשעה שתקבעו.לחדר שלה היא נכנסת רק בכדי לישון.כמובן לא
לחדר ההורים,כפי שקורה עכשיו.ההשכבה עצמה נעשית על ידי שני ההורים.משכיבים אותה במיטה,חיבוק
נשיקה,ויוצאים החוצה.ממתינים 5 דקות,ולא נשברים לקול הבכי שלה.אחרי 5 דקות,נכנסים לחדר,ושוב אותה
ההשכבה.לא סיפור ולא כלום.יוצאים,ושוב ממתינים 5 דקות.כך המאבק הזה עלול להמשך כל הלילה,ולהתיש
אותכם.מחקרים שנעשו על יעילות שיטת 5 הדקות,מלמדים,שמרבית הילדים לומדים להרדים את עצמם.גם אם השיטה\
נראית מעט אכזרית לגבי הילדה.זו הדרך המומלצת להקנות לה הרגלי שינה בריאים,ולכם הרבה יותר שקט נפשי
ומנוחה.
 

גאיה04

New member
לכל מי שהתייחס להרגלי שינה

לא קראתם היטב את שאלתי. הרגלי השינה שלה מצוינים ולא עליהם דיברתי. דיברתי על הצורך שלה להיות על הידיים של אבא שלה שזה במקרה יוצא אחרי שהיא מתעוררת מהשינה. אין קשר להרגלי השינה.
 
שלום גאיה


מהודעתך נשמע שאת מתארת התמודדות בשני מישורים שונים.
מחד, ישנו המישור ההתנהגותי שבו בתך "דורשת" להיות על הידיים או להיות במגע מתמשך איתכם, גם על חשבון התנהלות נעימה ונאותה בבית.
ומאידך, המישור הרגשי, שנובע מהקושי שלה עקב השינוי שהתרחש לאחרונה עם היעדרותו התדירה יותר של אביה.

עקב כך, הייתי גם מתייחסת לקושי שלה בשני מישורים

בקושי ההתנהגותי יש להתייחס ברמה התנהגותית, ובמקביל לתת מענה גם לצד הרגשי (מבלי לשלם מחיר במישור ההתנהגותי). מה זה אומר?
בתך נמצאת כרגע בשלב שבו היא מבינה שיש לה קול בעולם ושלרצונה ודעתה יש משמעות. היא בשלב בו היא בוחנת מתי ועד כמה יש לה יכולת לקבוע, וברגעים בהם אתם מסרבים לרצונה, היא פשוט "מגבירה את הווליום" כדי להישמע יותר חזק ולנסות, בכוחות אחרונים, להישמע ולקבוע את הנעשה.
חשוב שאת ובעלך תשבו ביחד ותחליטו על הגבולות שמתאימים לכם והכי נכונים עבור הצרכים הבסיסיים של בתך. לדוגמא - הרגלי השינה שלה.
גבול זה לא דיון ביניכם ובין הילדה. גבול זו החלטה שלכם על מה אתם רואים כנכון - והתמדה שלכם כדי להשיג אותו.
תחליטו על טקס שינה קבוע, שלאחריו הילדה נכנסת למיטה וישנה. וכן, היא תנסה אולי בהתחלה לצעוק/לצאת מהמיטה ולנסות בכל דרך אחרת לשנות את רוע הגזירה. מבחינתכם זה לא רלבנטי
ברגע שהחלטתם שזו הדרך הנכונה - תדבקו בה. כשעובדים התנהגותית צריך להתמיד ולהיות עקביים - ברגע שתהיו כאלה, אחרי ניסיון שלה להחמיר את ההתנהגות, היא תבין שאתם מתכוונים לזה, ושאין לה דרך לשנות את המצב- ולכן תקבל אותו. כשאתם משנים כל יומיים או כל שבוע את הצורה שבה אתם מתמודדים מולה, או כשאתם מדי פעם מוותרים (כי אין כוח והיא צורחת שעה), היא מבינה שיש משהו שהיא עושה שגורם לכם לשנות את דעתכם ולכן מרגישה שאינכם באמת מתכוונים לדבריכם. אם תהיו עקביים ולא תישברו, גם אם היא בוכה שעה וגם אם תהיו עייפים, תוך זמן קצר המצב ישתנה.

במישור הרגשי - להבין שהיא צריכה יותר זמן איכות עם אבא, ולתת לה אותו. כדאי לקבוע זמן קבוע ביום שבו אבא הוא "רק שלה", לדוגמא, שאבא יהיה זה שמקריא לה סיפור לפני השינה וכיוב'. כשהזמן יהיה קבוע וידוע מראש, היא תוכל לצפות לו ולהיות בטוחה שיגיע (בניגוד לזמנים שהם אקראיים).

מאוד קשה להעביר הנחיות שכאלה בייעוץ אינטרנטי, כך שאני מקווה שהצלחתי להעביר את המסר הכללי. במידה ואתם מתקשים אני חושבת שיש מקום להיפגש לכמה מפגשים עם מדריכת הורים שתלווה אתכם באופן קצת יותר ממוקד


שיהיה המון בהצלחה
 

גרא.

New member
גאיה04,אין בכוונתי להכנס איתך לוויכוח סמנטי,

אם כי העובדה שמרביצ העצות שקבלת היו שיש צורך לשים לילדה גבולות,משמעותו שאין כאן צורך מיוחד של
הילדה,וודאי שלא צורך חריג,אלא שזו התנהגות שנרכשה עקב דפוס ההתנהגות של אביה איתה.כפי שתארת
אותו,ואם הוא /אתם תדעו כיצד ללמד אותה הרגלי שינה נכונים,זה יפסק.מצ"ב קישור המתייחס בדרך דומה
לבעייה שלכם.

http://www.mako.co.il/home-family-kids/education-michal-dalyot/Article-607ed59c69f1231006.htm
 
למעלה