בת שנתיים ו 8 שעושה דווקא

[שרון הרוש1]

בת שנתיים ו 8 שעושה דווקא

עינת שלום, ביתי בת שנתיים וחצי והיא מכה אותי ואת בעלי ובוכה כל פעם שמשהו לא לשביעות רצונה (אציין שאנחנו לא נכנעים לבכי שלה אף פעם), מאחר ואנחנו לא מרשים לה כמובן להתנהג כך אז לפעמים היא פשוט מרביצה לנו באויר ואומרת תמיד," פויה"וצועקת. ניסיתי את כל השיטות, התעלמתי וזה לא עזר, ניסיתי את שיטת השיחה כמו שראיתי בפרקים של סופר נני, אמרתי לה .."בכל פעם שתרביצי או תגידי פויה זה פשוט לא נעים לי ואני אלך לחדר אחר .." התמדתי בזה והיא פשוט רדפה אחרי בכל הבית ועושה דווקא כדי לבדוק את התגובה שלי ואני כבר בשלב הזה לא יודעת מה לעשות. בנוסף בעלי התיאש ואומר שהשיטה הזו לא עובדת והוא מעדיף לשים אותה פ"פינת מחשבות" כל פעם שזה קורה. והשיטה הזו גם לא עובדת. אני אובדת עצות נא עזרתך. תודה מראש, שון

 

[עינת גבע]

"יחסים האתגר"

שלום רב שון, החשיבה וההשקעה ההורית שלכם בסוגייה מתרכזת במה שאני מכנה עבודת "כבאים" -מכבים שרפות. אתם מגיבים להתנהגות שלה. תפקיד ההורים הוא לחשוב וליזום - שהילדים יגיבו. את החשיבה וההשקעה ההורית אני מציעה למקד במה שאני מכנה עבודת "בנאים". הכוונה לבניית תשתית מוצקה ואיתנה של יחסים טובים. אני מציעה לכם בחום להשתלב בקבוצת הורים לומדת שם מלמדים על שלבי התפתחות הילד, צרכיו, ואיך להגיב ל"צריחותיו "באופן בונה. בונה את ערכו האישי כחבר משפחה חשוב, מועיל ותורם. ובונה יחסים טובים. מיומנויות הוריות כגון: שיתוף, בקשת עזרה, התייעצות, הדגשת המועילות של הילדה, מתן הזדמנויות לפעילות מועילה, הכרה והערכה של התרומות שלה, מתן אפשרויות בחירה, הקשבה והבנת ההתנהגות, עידוד. כל אלה ועוד נלמדים בהרחבה, עקב בצד אגודל ומהווים בסיס של יחסים טובים. ילד שחווה רצף של חוויות אמפאטיות, קבלה ללא תנאי, ללא ביקורת, עונשים, פרסים ואיומים חווה את עצמו כראוי, יכול, בעל ערך ובעל חשיבות אנחנו ציבור ההורים (אובדי העצות)מתנים יחסים טובים בהתנהגות טובה. ילד שחווה קבלה ומרגיש שווה ובעל ערך ובמילים אחרות, שיש לו יחסים טובים עם הוריו בוחר מרצונו בהתנהגות טובה. הילדה מצאה דרך ליצור אתכם קשר. אתם כ"כבאים" מגיבים כל פעם בדרך אחרת ומלמדים אותה שזו דרך טובה לקבל הרבה תשומת לב אצלכם בבית. הילדה צריכה ללמוד שאצלכם בבית מקבלים התיחסות על התנהגות נאותה. בברכת בנייה, עינת גבע, יועצת משחתית, מכון אדלר.

 

[שרון הרוש1]

היי עינת

ראשית תודה, שנית אנחנו התחלנו קורס דרך מכון אדלר באזורנו שאנחנו מאוד מתחברים אליו (שהופסק באמצע בשל בעיית זמינות של המרצה) , אמורים לחדש אותו בשבועות הקרובים. בכל זאת אשמח ואודה לך למספר קטן של טיפים בינתיים כי זה ממש בלתי נסבל. תודה מראש,

 

[עינת גבע]

המפתח : התמדה!!

שלום רב, ראשית כפי שציינתי יש לבנות תשתית של יחסים. פעוטות רוצים מאוד למצוא חן ולהשביע את ההורים. בתכם רוצה להיות אתכם בקשר ולהרגיש שייכת. היא אינה רוצה להפריע או להציק לכם. היא גלתה במקרה שכאשר היא מכה אתכם היא זוכה להרבה תשומת לב. כל התנהגות שמתוגמלת על ידי התיחסות גדלה. לכן, חשוב לתת ביוזמתכם התיחסות כאשר היא מדברת יפה, משתפת פעולה וכו'. הילדה צריכה לקבל תמונת מפה איך כדאי לה להתנהג אצלכם בבית. היא למדה מה מושך את תשומת ליבכם. מה עושים? מודיעים לה חד פעמית מה אתם תעשו בפעם הבאה כאשר היא תכה. למשל, תצאו מהתמונה. ואז עליכם לפעול בתקיפות אדיבה ובהתמדה. עינת גבע, מכון אדלר

 

[עינת גבע]

"פרוייקט" מתוכנן צעד אחר צעד...

"פרוייקט" מתוכנן צעד אחר צעד... ‬ שלום רב יקירה, גם להעניש זו התיחסות. אגב, נסי להיזכר בעונש שניתן לך כילדה:איך הרגשת? האם הוא הכחיד את ההתנהגות אחת ולתמיד? עונש בדרך כלל ניתן מתוך תסכול וכעס הוא מוליד בקרב הזולת(הילד) תחחושות דחייה, השפלה, כעס ונקמה נוסח :" אם הם בוחרים להכאיב לי, אני אכאיב להם בחזרה" ילדים בניגוד אלינו (ראי כל הנסיונות שעשיתם) הם עקביים. הוא ימשיך בדרך המוטעית כל עוד הוא ירגיש התיחסות אישית גם אם לא נעימה. אכן, הרעיון קצת קשה לעיכול והבנה. יחד עם זאת, מה עושים בפועל? מבינים שהילד אינו פועל נגדכם אלא למענו. 1.מגלים אמפאטיה. 2.אפשר לקנות לו שק אגרוף ולהודיע לו שכל אימת שהוא ירגיש שיש לו חשק להרביץ הוא מוזמן לרוץ לשק האגרוף ולהכות אותו.(עושים איתו סימולציה) 3.מחליטים מה אני עושה כאשר הוא מכה? (יש לנו שליטה רק על מה שאנחנו עושים) 4. מודיעים לו שכאשר הוא יכה אנחנו נצא מהתמונה. 5. אם וכאשר הוא מכה שוב אתם יוצאים מהתמונה (למשל, נכנסים לאמבטיה למשך דקות ארוכות). בשלב זה שומרים על רוגע ושקט. לא מדברים. פועלים. 6. התמדה - עקביות מלאה היא המפתח להצלחת ה"פרוייקט". בברכת "יחסים טובים" עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.

 

[שרון הרוש1]

אלף תודות...משהו אחרון..

כאשר אני כביכול "יוצאת מהתמונה" כמה זמן אני אמורה לא להתייחס אליה? הרי כשאני" יוצאת מהתמונה" אני מונעת ממנה לבצע את ה"פעולות" שאני לא רוצה שהיא תבצע(מכות,צרחות..בכי) אבל אני נמצאת בחדר והיא מחוץ לחדר האם לחכות בתוכו עד שהיא תסיים לצרוח ולבכות? בקצרה: 1. כאשר היא מרביצה לי אני נכנסת לחדר אחר והיא מחוץ לחדר בוכה וצורחת , מתי לצאת מהחדר? ומה להגיד לה כשאצא? האם לחכות עד שתירגע כי זה יכול לקחת שעות והיא יכולה להיות מפוחדת "לבד". 2. כאשר היא מרביצה לי אני נכנסת לחדר אחר , כמה זמן עליי להיות בתוכו? ושוב מה לומר לה שאני יוצאת ממנו? כמובן אלף תודות מראש,

 

[עינת גבע]

להפריד בין העושה למעשה

שרון שלום, הרעיון בגדול הוא תמיד להמשיך להתיחס לילד ולא להתיחס להתנהגות המפריעה שלו. מה שדרייקורס הגדיר כהפרדה בין העושה למעשה. הילד נשאר תמיד הילד האהוב, החשוב והרצוי שלנו. אני סומכת עלייך שתמצאי את הזמן המתאים להישאר מ"חוץ לתמונה". הניתוק הוא פיזי ובעיקר מטרתו צינון רגשי - עלייך להתעסק במשהו אחר, שמיעת מוסיקה, קריאת עיתון... להסיח את דעתך באופן כזה שכעס, ביקורת ושאר מרעין לא ילוו את תחושותייך ותגובותייך. כשאת יוצאת מן החדר - את לא אומרת שום דבר הנוגע לאירוע. חזרה לשגרה, ליחסים ידידותיים. עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.