בת שנתיים שמרביצה הרבה

בת שנתיים שמרביצה הרבה

בתי הקטנה בת שנתיים ובוחרת להרביץ כל פעם שמשהו לא נראה לרוחה. אני מחזיקה לה את היד ואומרת לה שזה לא נעים ושכאן לא מרביצים. לעיתים אני גם מושיבה אותה בצד. בעלי עושה זאת גם אבל הוא אומר לה שהיא מקבלת עונד ושם אותה לשבת בחדרה עד שהוא יאמר לה לצאת. בשני המקרים זה לא עוזר. מה ניתן לעשות נכון??
 
תפקיד ההורים ללוות וללמד ברכות וברגישות...

שלום רב, בתך בת השנתיים טרם רכשה מיומנויות חברתיות משוכללות. ילדים בני שנתיים חווים, לעיתים קרובות תסכול, כעס וכיו"ב. למשל, כאשר יש פער בין המצוי לרצוי. כלומר, בין מה שהם היו רוצים שיקרה ובין מה שקורה בפועל. זה טבעי, זה אוניברסאלי, זה נורמאטיבי. לכן, עליכם לשמוח שאתם מגדלים ילדה בריאה עם רגשות בריאים ורצונות לגיטימיים שטרם למדה לבטא אותם ועליכם מוטלת מלאכת ההדרכה. מדריכים טובים מקשיבים למודרכיהם, מקשיבים רוב קשב לעמדותיהם, לרצונותיהם, לתסכוליהם ומנסים לעזור, להדריך. הדרכים בהם אתם נוקטים להושיב בצד, להעניש וכיו"ב אינם עוזרים. הם מעבירים לילדה מסר שהיא לא מובנת, ולא מספקים לה אלטרנטיבות הגיוניות להתנהגות נאותה. בדרככם אתם מדגימים לה שבכוח פותרים בעיות. היא ממשיכה את דרככם. ילדים שמענישים אותם חווים השפלה ולומדים דרכי כוחנות. וחבל. מה עושים? א. מבינים שהילדה פעוטה ואתם הדוגמא שלה. ב. מודעים לכך שהיא אינה פעלת נגדכם היא פועלת בעד עצמה. ג. מבינים שעליכם מוטלת המלאכה ללמד אותה איך מתנהגים. מה ניתן לעשות? א. עבודה בשני מישורים האחד בזמן אמת והשני בזמן שקט. ב. ברגע האמת : אתם יכולים להוציא את עצמכם מהתמונה במקום להוציא אותה. ג. לנסח משפטים חיוביים: אצלנו בבית מדברים או אצלנו בבית פותרים בעיות במילים. ד. מגלים אמפאטיה לילדה ומשקפים לה את רגשותיה :למשל, את מאוד רוצה עכשיו גלידה ואת מתוסכלת שאי אפשר. ה. מדגימים לה דרך דוגמא אישית וסיפורים מיומנויות חברתיות. בהצלחה עינת
 
למעלה