ForeverAlone22
New member
בת 22...בתולה מכל הבחינות ובעיקר מתוסכלת.
אני בת 22, גרה באיזור המרכז, מרשה לעצמי לשם שינוי (עם חוסר הביטחון הגדול) לומר שאני נראית טוב, באמת.
והפגם היחיד שלי הוא שאני בת 22 (כמעט 23) ועדיין בתולה, מכל הבחינות.
אף פעם לא התנשקתי, אף פעם לא יצאתי לדייט, אף פעם לא היה לי חבר. אף פעם.
בגיל 17 היה לי שברון לב כשהתאהבתי קשות באחד הידידים שלי שנתן לי יחס מיוחד, הוא גם נראה מאוד טוב, גבוה ושרירי..
שיתפתי אותו בתקווה שההרגשה שלו תהיה זהה (באותה התקופה עוד באמת הרגשתי שאני יכולה לעשות הכל וש"לא" כתשובה לא קיים עבורי) וקיבלתי את התשובה של "אני מתגייס עכשיו, אין לי זמן לחברה".
המשכתי לחכות לו, ציפיתי שהמצב ישתנה ומצאתי את עצמי מחכה לאחד שאף פעם לא רצה אותי.
עד לפני שנה הוא עדיין שיחק בי, ניהל איתי שיחות אינטימיות לתוך הלילה, שלח הודעות טיזריות ובעיקר נהנה לראות אותי מתמסרת כל פעם מחדש, מתוודה כל פעם מחדש על הרגשות שלי אליו והוא, מצדו דחה אותי בכל פעם. בשנה האחרונה הוא יוצא עם מישהי ואני החלטתי לאסוף את עצמי, להמשיך הלאה ומצאתי את עצמי בת 22, בלי שום ניסיון, עצובה, בודדה ובעיקר מתוסכלת.
חיכיתי לו, חיכיתי לאחד הזה שאף פעם לא רצה אותי ונשארתי לבד כי אמרתי "יום אחד הוא ירצה אותי"...
נשארתי רווקה בודדה שמעולם לא התנשקה כי חיכיתי לנשיקה שלו, רווקה בודדה שמעולם לא יצאה לדייט כי חיכיתי שהוא יזמין אותי ורווקה בודדה ובתולה כי לא רציתי לעשות את זה עם "סתם מישהו", רציתי שזה יהיה אמיתי כמו שזה אמור להיות.
וחברות אומרות לי שמסתכלים עליי, שמנסים להתחיל איתי...ואני אפילו לא רואה את זה. לא מבינה איך מישהו מסתכל עליי, בטוחה שהן הוזות. זה כבר נטבע בתוכי, החוסר ביטחון עצמי הזה, שאין מצב שמישהו אי פעם ירצה אותי. ואני רוצה, רוצה להכיר מישהו, רוצה מישהו שיהיה קרוב אליי.
ונמאס לי. נמאס לי שאין לי ניסיון, בכלום, בכלל. שחברות סביבי מתחתנות ואת הנשיקה הראשונה עדיין לא קיבלתי.
אז חברים אמרו לי "לזרום"...להכיר מישהו ולזרום גם אם הוא לא בדיוק לפי רשימת המכולת שלי ואני לא מצליחה...בעיקר כי אין לי מושג אפילו איך לנהל שיחה עם בחור...שיחה שהיא מעבר לרכילות בעבודה, פשוט אין לי מושג.
ולפעמים מגיע האחד הזה, שנראה בדיוק כמו שאני רוצה, גבוה ומשכיל ואפילו עם טעם טוב במוזיקה..ואני מנסה לתת לזה צ'אנס, מנסה לפלרטט קצת ובסוף מקבלת סירוב רציני או שמישהו ששנינו מכירים אומר לי "הוא מחפש רק לזיין, חבל על המאמצים שלך".
ואני שואלת אתכם...עד כמה נורא בעיניכם? ו...מה אתם הייתם עושים?
אני בת 22, גרה באיזור המרכז, מרשה לעצמי לשם שינוי (עם חוסר הביטחון הגדול) לומר שאני נראית טוב, באמת.
והפגם היחיד שלי הוא שאני בת 22 (כמעט 23) ועדיין בתולה, מכל הבחינות.
אף פעם לא התנשקתי, אף פעם לא יצאתי לדייט, אף פעם לא היה לי חבר. אף פעם.
בגיל 17 היה לי שברון לב כשהתאהבתי קשות באחד הידידים שלי שנתן לי יחס מיוחד, הוא גם נראה מאוד טוב, גבוה ושרירי..
שיתפתי אותו בתקווה שההרגשה שלו תהיה זהה (באותה התקופה עוד באמת הרגשתי שאני יכולה לעשות הכל וש"לא" כתשובה לא קיים עבורי) וקיבלתי את התשובה של "אני מתגייס עכשיו, אין לי זמן לחברה".
המשכתי לחכות לו, ציפיתי שהמצב ישתנה ומצאתי את עצמי מחכה לאחד שאף פעם לא רצה אותי.
עד לפני שנה הוא עדיין שיחק בי, ניהל איתי שיחות אינטימיות לתוך הלילה, שלח הודעות טיזריות ובעיקר נהנה לראות אותי מתמסרת כל פעם מחדש, מתוודה כל פעם מחדש על הרגשות שלי אליו והוא, מצדו דחה אותי בכל פעם. בשנה האחרונה הוא יוצא עם מישהי ואני החלטתי לאסוף את עצמי, להמשיך הלאה ומצאתי את עצמי בת 22, בלי שום ניסיון, עצובה, בודדה ובעיקר מתוסכלת.
חיכיתי לו, חיכיתי לאחד הזה שאף פעם לא רצה אותי ונשארתי לבד כי אמרתי "יום אחד הוא ירצה אותי"...
נשארתי רווקה בודדה שמעולם לא התנשקה כי חיכיתי לנשיקה שלו, רווקה בודדה שמעולם לא יצאה לדייט כי חיכיתי שהוא יזמין אותי ורווקה בודדה ובתולה כי לא רציתי לעשות את זה עם "סתם מישהו", רציתי שזה יהיה אמיתי כמו שזה אמור להיות.
וחברות אומרות לי שמסתכלים עליי, שמנסים להתחיל איתי...ואני אפילו לא רואה את זה. לא מבינה איך מישהו מסתכל עליי, בטוחה שהן הוזות. זה כבר נטבע בתוכי, החוסר ביטחון עצמי הזה, שאין מצב שמישהו אי פעם ירצה אותי. ואני רוצה, רוצה להכיר מישהו, רוצה מישהו שיהיה קרוב אליי.
ונמאס לי. נמאס לי שאין לי ניסיון, בכלום, בכלל. שחברות סביבי מתחתנות ואת הנשיקה הראשונה עדיין לא קיבלתי.
אז חברים אמרו לי "לזרום"...להכיר מישהו ולזרום גם אם הוא לא בדיוק לפי רשימת המכולת שלי ואני לא מצליחה...בעיקר כי אין לי מושג אפילו איך לנהל שיחה עם בחור...שיחה שהיא מעבר לרכילות בעבודה, פשוט אין לי מושג.
ולפעמים מגיע האחד הזה, שנראה בדיוק כמו שאני רוצה, גבוה ומשכיל ואפילו עם טעם טוב במוזיקה..ואני מנסה לתת לזה צ'אנס, מנסה לפלרטט קצת ובסוף מקבלת סירוב רציני או שמישהו ששנינו מכירים אומר לי "הוא מחפש רק לזיין, חבל על המאמצים שלך".
ואני שואלת אתכם...עד כמה נורא בעיניכם? ו...מה אתם הייתם עושים?
