בת 23, לא סגורה על עצמה..
בת 23, מתוסכלת לפני החלטות להמשך החיים.
עדיין גרה עם ההורים, מאוד מחוברת למשפחתיות ולחום.
אני בחורה כריזמטית, עם ראש גדול, חייכנית ומלאת אנרגיה. בחורה מעופפת וחולמנית ומנגד גם אחראית, בוגרת וריאלית. מגדירה את עצמי עם ראש בעננים ורגליים על הקרקע.
בחיי עברתי כמה תחנות שבכולן בלטתי בדרכי ואפשר להגיד שהחיים די האירו לי פנים. בתיכון כתלמידה מצטיינת ובעלת כישורים חברתיים מפותחים ובחיים המקצועיים במספר מקצועות שונים כעובדת מצטיינת.
בשנה שעברה התחלתי לימודי עיצוב מוצר במוסד ללימודים גבוהים, התחזיות מהמרצים היו שאצליח בתחום וש'יש לי את זה'. לצערי הלימודים הופסקו בגלל גורמים שלא תלויים בי (הקורס נסגר). בעודי מנסה להתאושש מההלם מפסק הזמן שנכפה עליי החלטתי להיכנס בחזרה לשוק העבודה ע"מ להרוויח קצת כסף כדי להמשיך את לימודיי במכללה אחרת. נכנסתי לתחום שממש לא מעניין אותי - מסעדנות (מלצרות), אבל ריווחי יחסית לבחורה נטולת דיפלומה וניסיון משמעותי. עם הזמן התברגתי חזק במקום, סניף של רשת בתי קפה מוכרת וקודמתי לאחראית משמרת. צברתי וותק של 9 חודשים, אמון וקשר מצויין עם הבעלים של המקום ובין היתר, בגלל שנכנסתי לעבוד במקום עם פתיחתו, הוא גם נכנס לי ללב ויש לי חיבור לעסק עצמו. הסניף הוא סניף בעייתי וקצת כושל בגלל ניהול לא מוצלח.
מנהל האיזור וסמנכ"ל הרשת באו אליי השבוע בהצעה מפתה, לנהל את הסניף.
מצד אחד, עם הזמן למדתי על עצמי שיש לי את הכישורים המתאימים לניהול וזו אכן משרה מפתה כמו שציינתי. מצד שני, אני בחורה בסכ"ה בת 23, חסרת ניסיון בתחום, שאוהבת את החיים הפרטיים שלה, את השקט והמשפחה של אחרי שעות העבודה. אני לא רואה את עצמי נותנת יותר מה-8 שעות ביום, 40 שעות שבועיות הקלאסיות שאני נותנת עכשיו.
מצד אחד, זה קרש קפיצה ענק לרזומה ולחיים המקצועיים באשר הם, אשכרה 'ניהול'! מצד שני, התחום רחוק ממני שנות אור ואותי בכלל מעניין אומנות ויזואלית ואומנות במה ואלו התחומים שהייתי רוצה לעסוק בהם 'כשאהיה גדולה'...
אני תקועה איפשהו באמצע, וצריכה כבר להחליט. איך בוחרים מה לעשות? במה להתברג? האם אני כבר גדולה מספיק כדי להתחיל לימודים אקדמיים ולהחליט באיזה תחום לעסוק? האם עצירת ביניים של ניהול היא דווקא טובה לי ותתרום לי בכל דרך שהיא גם אם זה לא מעניין אותי באמת?
בת 23, מתוסכלת לפני החלטות להמשך החיים.
עדיין גרה עם ההורים, מאוד מחוברת למשפחתיות ולחום.
אני בחורה כריזמטית, עם ראש גדול, חייכנית ומלאת אנרגיה. בחורה מעופפת וחולמנית ומנגד גם אחראית, בוגרת וריאלית. מגדירה את עצמי עם ראש בעננים ורגליים על הקרקע.
בחיי עברתי כמה תחנות שבכולן בלטתי בדרכי ואפשר להגיד שהחיים די האירו לי פנים. בתיכון כתלמידה מצטיינת ובעלת כישורים חברתיים מפותחים ובחיים המקצועיים במספר מקצועות שונים כעובדת מצטיינת.
בשנה שעברה התחלתי לימודי עיצוב מוצר במוסד ללימודים גבוהים, התחזיות מהמרצים היו שאצליח בתחום וש'יש לי את זה'. לצערי הלימודים הופסקו בגלל גורמים שלא תלויים בי (הקורס נסגר). בעודי מנסה להתאושש מההלם מפסק הזמן שנכפה עליי החלטתי להיכנס בחזרה לשוק העבודה ע"מ להרוויח קצת כסף כדי להמשיך את לימודיי במכללה אחרת. נכנסתי לתחום שממש לא מעניין אותי - מסעדנות (מלצרות), אבל ריווחי יחסית לבחורה נטולת דיפלומה וניסיון משמעותי. עם הזמן התברגתי חזק במקום, סניף של רשת בתי קפה מוכרת וקודמתי לאחראית משמרת. צברתי וותק של 9 חודשים, אמון וקשר מצויין עם הבעלים של המקום ובין היתר, בגלל שנכנסתי לעבוד במקום עם פתיחתו, הוא גם נכנס לי ללב ויש לי חיבור לעסק עצמו. הסניף הוא סניף בעייתי וקצת כושל בגלל ניהול לא מוצלח.
מנהל האיזור וסמנכ"ל הרשת באו אליי השבוע בהצעה מפתה, לנהל את הסניף.
מצד אחד, עם הזמן למדתי על עצמי שיש לי את הכישורים המתאימים לניהול וזו אכן משרה מפתה כמו שציינתי. מצד שני, אני בחורה בסכ"ה בת 23, חסרת ניסיון בתחום, שאוהבת את החיים הפרטיים שלה, את השקט והמשפחה של אחרי שעות העבודה. אני לא רואה את עצמי נותנת יותר מה-8 שעות ביום, 40 שעות שבועיות הקלאסיות שאני נותנת עכשיו.
מצד אחד, זה קרש קפיצה ענק לרזומה ולחיים המקצועיים באשר הם, אשכרה 'ניהול'! מצד שני, התחום רחוק ממני שנות אור ואותי בכלל מעניין אומנות ויזואלית ואומנות במה ואלו התחומים שהייתי רוצה לעסוק בהם 'כשאהיה גדולה'...
אני תקועה איפשהו באמצע, וצריכה כבר להחליט. איך בוחרים מה לעשות? במה להתברג? האם אני כבר גדולה מספיק כדי להתחיל לימודים אקדמיים ולהחליט באיזה תחום לעסוק? האם עצירת ביניים של ניהול היא דווקא טובה לי ותתרום לי בכל דרך שהיא גם אם זה לא מעניין אותי באמת?
