בת 3 שמאוד מפחדת

[שרון הרוש1]

בת 3 שמאוד מפחדת

עינת שלום רב, הבת שלי כבר בת 3 תמיד היתה מפחדת מליצנים, הופעות ,מיקרופונים וכד'.אנחנו משתדלים שלא לחשוף אותה לדברים שמהם היא מפחדת אך לפעמים אין לנו שליטה כמו לדוגמא - בבריכת השחייה פתאום המציל מדבר במיקרופון, או בבריכה של בית מלון צוות הבידור עובר לידינו בהפתעה ,או בקניון פתאום גם מדברים במיקרופון, וברגעים כאלה היא נתקפת בפחד ואני פשוט מרגיעה אותה שאמא איתה והכל בסדר וכבר זה יעבור.זה לא ממש תורם לביטחון שלה . לאחרונה , כל פעם שאנחנו רוצים לקחת אותה למקום חדש כמו פעילויות יצירה שהיא מאוד אוהבת או מתנפחים וכו'(כל מקום שהוא לא בשיגרה היומית שהיא מכירה) היא פשוט נסגרת מתחילה לבכות ואומרת שהיא רוצה להישאר בבית (אני יודעת שהיא מפחדת שיהיו ליצנים או כל דבר שממנו מפחדת ) היום לדוגמא היה להם יום בריכה בגן ומאתמול בלילה אני מלהיבה אותה שיש להם מחר בריכה ויהיה כיף,אבל היום בבוקר היא פשוט היתה מאוד עצובה וביקשה להישאר בבית, אני כמובן שהרגעתי אותה ואמרתי לה שאין היום שום דבר חדש בגן שרק עושים בריכה אבל זה לא עזר. אני מרגישה שאני לא מצליחה להגיע אליה ולא תורם לקשר בנינו, זה ממש משבש לה את כל ההנאות מהדברים הכי כייפים לילדים, אני לא לוקחת אותה למופעי ליצן או למקומות שאני יודעת שהיא מפחדת מהם אבל איך אוכל לתת לה בטחון ולהוכיח לה שאנחנו הולכים למקומות שהיא אוהבת ולא מפחדת מהם. אשמח לתשובתך ועזרתך. בברכה, שרון

 

[עינת גבע]

חפץ מפיח תעוזה ואומץ

"כוחו המרפא של הדמיון" שלום רב שרון, מציעה לך להביא לביתך "כובע קסמים" או מטה קסם". ספרי לה של"צמיד הפלא ", "כובע הקסמים" או "מטה הקסם" יש כוחות מיוחדים הם מגרשים את הפחד וממלאים את הלב באומץ כל פעם שמשתמשים בהם מה דעתך? עינת גבע.

 

[שרון הרוש1]

ניסיתי...

היי עינת, תודה על התשובה המהירה, ניסיתי גם את זה, קנית לה את הספר של "סימפל" שיש לה מפתח קסמים שמעביר את כל הפחדים . זה לא עוזר. אמרתי לה בעיקר לפני כל יציאה מהבית אבל היא עונה..."לא רוצה את המפתח אני מפחדת..", ניסיתי גם עם נשיקת קסמים היא פשוט מאוד עקשנית והכי מפריע לי שהיא לא סומכת עליי. מה את אומרת?

 

[עינת גבע]

עידוד מלאכת אומנות נרכשת.

שלום שרון, אני אומרת שצריך להיכנס לפרוייקט המכוון לחיזוק האמונה שלה בעצמה. הילדה זקוקה לעידוד. עידוד זו מלאכת אומנות נרכשת. העידוד נועד להפיח את האומץ והביטחון של הילד. להראות לו שהוא מסוגל להתמודד. לפתח בקרבו תפישת עולם אופטימית. מה דעתך להצטרף לקבוצת הורים וללמוד דרכים לחיזוק הערך העצמי, המשמעות, תחושת המסוגלות והעצמת המועילות של הילדה. אני חושבת שהעבודה עם בתך צריכה להיות בשני מישורים : האחד, התיחסות עניינית לפחדיה. ( שבין היתר נועדו להדאיג ולהפעיל אותך, וזה הצליח לה) השני, חיזוק הקשר ביניכן, דרך העצמה אישית שלה. ואחרון, גם את זקוקה לעידוד. ראשית, אומר לך שאני מתרשמת שאת אמא אכפתית, דואגת ומתחשבת. לפעמים עודפי הדאגה וההתחשבות הם מקור הפחד שנרכש כתוצאה מהתעסקות יתר איתן. ומובילות למחשבות מוטעות כמו : "היא לא סומכת עלי". דרכים בונות אמון ובטחון בקשר הן: שיתוף, התייעצות, עידוד, בקשת עזרה ועוד אלה גישות שנלמדות בהרחבה בתהליך של למידה חווייתית ומרתקת. בברכת יום טוב, עינת גבע. נ.ב למי ביתך דומה? מי עוד במשפחה שלכם עקשן? עינת

 

[שרון הרוש1]

כמה שאת צודקת!!

ביתי עקשנית בדיוק כמוני כשהייתי קטנה אבל גם לבעלי לא חסר. בנושא פחדיה, לפי הערכתי מקורם בעיקר בכך שהיא נולדה עם היפוטוניה בפלג גוף תחתון מה שגרם לה לעבור את שלבי ההתפתחות בעיקוב של שנה. הילדה התחילה ללכת רק בגיל שנתיים ועד היום היא מאוד חלשה בגפיים התחתונות מה שגורם לה ליפול הרבה, היא לא מצליחה לעלות מדרגות ללא עזרה וכמובן במגרש המשחקים אני תמיד עוזרת לה בטיפוס מה שלדעתי קצת גורם לחוסר ביטחון כי ילדים בגילה כבר משחקים לבד וההורים יושבים ומשגיחים מרחוק אבל זה הביצה והתרנגולת. מה שהכי גרוע זה שגם אני גדלתי בעטיפת יתר של הוריי מה שגרם לי לחוסר בטחון מוחלט.. אני מאוד משתדלת לתת לה בטחון כדי שלא תגדל כמוני אבל בהמשך לבעית ההיפוטוניה היא עדיין צריכה אותי בקירבתה כדי למנוע סכנת מעידות קשות בעת משחק. אשמחבכל זאת לעצה נוספת ממך איזו שיחה עליי לנהל איתה בדרך לפני שאנחנו יוצאים למקום מסויים שחדש לה, ומה הכוונה התייחסות עינינית? שוב תודה על עצותייך, שרון

 

[עינת גבע]

איך נתווך מציאות צפויה כדי לצמצם את הפער בין

פנטזיה למציאות. שלום שרון, לפני שיוצאים למקום חדש רצוי לתאם ציפיות או יותר מדוייק לתווך את המציאות הצפויה. למשל, ילד נדרש לעבור בדיקת דם. אופציה אחת היא ללכת איתו לקופת חולים בלי לומר מילה. אופציה שנייה היא לספר לו שהולכים לבדיקה, לספר לו שלב אחר שלב מה יהיה, החל מחדר ההמתנה- בו ניקח מספר ונתאזר בסבלנות לתורנו (בהזדמנות זאת, אפשר לשאול אם הוא רוצה לקחת איתו בובה או משחק אחר כדי להעביר שם את הזמן) וכלה באיך נראה חדר הלבורנטים ומה צפוי להיות. אפשר לשחק ב"כאילו"... כאילו הגענו לאחות והיא מבקשת את היד ולהדגים לילדה את הצפוי, לספר על חוויית הדקירה, על כאב קטן וזה חולף. לכל ילד נספר בשפתו, בהתאם לגילו וליכולת הבנת וספיגת המידע. ניתן תמונה כוללת ומעמיקה. המטרה הכנה ומניעה. נחשוב רחוק על מכשולים וננסה לעקוף אותם. באופציה הראשונה יש סיכוי שהילד יגלה חשש והתנגדות. האופציה השניה מעבירה מסר של כבוד והתחשבות, של הגינות והוגנות ומזמינה את הילד לפתח אנרגיה חיובית ורצון לשתף פעולה. התייסות עניינית בזמן אמת, היא התייחסות שקולה מתונה ומאוזנת בניגוד להתייחסות רגשית המניבה התרשמות מוגזמת. למשל, אני מבינה שאת לא רוצה לקבל את הזריקה, זה באמת רגע לא נעים, אתן לך יד נעבור אותו יחד. בענייניות אנו אומרים משפט אמפאטי קצר, ומפסיקים דיבורים ומתמקדים בפעולה. מקווה שאני מובנת יותר שאלות נוספות יתקבלו בברכה, להשתמע בברכת יום של תיווך מקדם, עינת גבע