בת 36, רווקה
היי לכולם. אני מסתכלת זה תקופה בפורום הנ"ל. מסתכלת וקוראת מבלי להיות פעילה..ועכשיו החלטתי לכתוב קצת. רוב המשתתפים פה בתחילת שנות ה 30 שלהם. או צעירים יותר ואני ממרום גילי רוצה להגיד משהו.. לצערי ככל שעובר הזמן ההזדמנויות פוחתות. ברור לי שהגישה הזו לא אופטימית וחיובית. היום אני הרבה פחות בררנית ופתוחה לזוגיות כמו שמעולם לא הייתי אבל ה"שוק" הולך וניהייה קשה יותר ויותר. אני מוצאת את עצמי יוצאת עם גברים רווקים בני 34-40 שמרוב שחיפשו כבר לא יודעים מה הם רוצים, או שאולי אני לא ניראת בעיניהם מספיק אטרקטיבית בגלל גילי. או מחוזרת ע"י נשואים..גרושים עם ילדים מחפשים בדרך כלל קשר בלי ילדים.. בקיצור לא קל.. חשוב לי לציין שאני בחורה יפה,חתיכה , מושכת, מצחיקה אין גבר שאני לא מוצאת חן בעיניו מבחינה חיצונית ופנימית. כולם מחמיאים לי, מביעים עיניין..אבל בכל זאת.. "האסימון לא נפל עדיין". ההתנהגות שלי רצינית. לא ניכנסת למיטה מהר, מפתחת שיחות ומדברת על עצמי באופן גלוי. בניגוד לפעם שהייתי מנסה להיות לא מי שאני מחשש "מה הצד השני יחשוב..." שוק אתרי ההכרויות כבר "יצא לי מכל החורים" ולאחרונה התחלתי ללכת לכל מיני מפגשים של חבר'ה,(דרך רשתות חברתיות) חלקם פנויים פנויות.. אבל עדיין זה לא זורם. ניראה כי אנשים מסתפקים בפעילויות שממלאות להם את הערבים ולא ממש מחפשים זוגיות.. אז... אשמח אם תעודדו אותי,תציעו לי מה לעשות, כי אני מודה שיש לי תקופות של ייאוש. כמו עכשיו למשל. אני חייבת לנצח ולסיים את החיפוש הזה. זה פשוט חייב להצליח.
היי לכולם. אני מסתכלת זה תקופה בפורום הנ"ל. מסתכלת וקוראת מבלי להיות פעילה..ועכשיו החלטתי לכתוב קצת. רוב המשתתפים פה בתחילת שנות ה 30 שלהם. או צעירים יותר ואני ממרום גילי רוצה להגיד משהו.. לצערי ככל שעובר הזמן ההזדמנויות פוחתות. ברור לי שהגישה הזו לא אופטימית וחיובית. היום אני הרבה פחות בררנית ופתוחה לזוגיות כמו שמעולם לא הייתי אבל ה"שוק" הולך וניהייה קשה יותר ויותר. אני מוצאת את עצמי יוצאת עם גברים רווקים בני 34-40 שמרוב שחיפשו כבר לא יודעים מה הם רוצים, או שאולי אני לא ניראת בעיניהם מספיק אטרקטיבית בגלל גילי. או מחוזרת ע"י נשואים..גרושים עם ילדים מחפשים בדרך כלל קשר בלי ילדים.. בקיצור לא קל.. חשוב לי לציין שאני בחורה יפה,חתיכה , מושכת, מצחיקה אין גבר שאני לא מוצאת חן בעיניו מבחינה חיצונית ופנימית. כולם מחמיאים לי, מביעים עיניין..אבל בכל זאת.. "האסימון לא נפל עדיין". ההתנהגות שלי רצינית. לא ניכנסת למיטה מהר, מפתחת שיחות ומדברת על עצמי באופן גלוי. בניגוד לפעם שהייתי מנסה להיות לא מי שאני מחשש "מה הצד השני יחשוב..." שוק אתרי ההכרויות כבר "יצא לי מכל החורים" ולאחרונה התחלתי ללכת לכל מיני מפגשים של חבר'ה,(דרך רשתות חברתיות) חלקם פנויים פנויות.. אבל עדיין זה לא זורם. ניראה כי אנשים מסתפקים בפעילויות שממלאות להם את הערבים ולא ממש מחפשים זוגיות.. אז... אשמח אם תעודדו אותי,תציעו לי מה לעשות, כי אני מודה שיש לי תקופות של ייאוש. כמו עכשיו למשל. אני חייבת לנצח ולסיים את החיפוש הזה. זה פשוט חייב להצליח.