זכות הסירוב למפגש
אי אפשר לכפות על מישהו לקיים מערכת יחסים עם מישהו אחר, שטחית וקצרה ככל שתהיה. בזה אין ספק. הנקודה היא שלא על זה מדובר כאן. צריך לזכור גם כל הזמן שמדובר כאן באנשים בגירים על פי חוק ולא בקטינים.
מערכת המשפט הישראלית מאז ומעולם התייחסה לסוגייה הזו כאיזון בין אינטרס (המאומצת) לבין זכות יסוד (האם הביולוגית). כאשר מעמידים אינטרס ל"סגירת מעגל", "מידע רפואי" ועוד ועוד מול זכות יסוד לפרטיות, אין ספק שזכות היסוד לפרטיות גוברת ותמיד תגבר. חוסר האיזון המשפטי בין מקורות המוטיבציה משני הצדדים הוא הבעיה.
מסירת המידע המזהה למאומצת כשלעצמו אינו חדירה לפרטיות האם הביולוגית (לפי חוק הגנת הפרטיות), אפילו פנייה ראשונית אליה בהבעת רצון להיפגש אינה חדירה לפרטיותה על פי אותו חוק. ההיתלות בחוק הגנת הפרטיות יושב רק על עצם העובדה שהמידע הזה חסוי על פי סעיף 34 לחוק האימוץ (איסור גילוי ופרסום). השופט קשר את סעיף 30 (עיון בפנקס האימוצים) לסעיף 34 כקשור ענף לגזע. האם הביולוגית אפילו לא היתה צד בדיון. היא זכתה ל"ייצוג" של מדינת ישראל משרד הרווחה שלקח לעצמו את התפקיד להגן עליה. המאומצת מצד שני היתה צריכה (בגלל מצוקה כלכלית) להיעזר בשירותי הסיוע המשפטי. הנחת היסוד של המדינה היא שהמידע הזה (פרטים מזהים) חסוי לנצח (סעיף 34)ו כל עוד האם הביולוגית מסרבת שימסרו אותו אסור שיימסר. הטיעון שכתוב גם בפסק הדין הוא שמסירה לא מבוקרת עלולה להביא למצב שבו המאומצת תאתר באופן עצמאי את האם הביולוגית ותפנה אליה ואז עלול להיגרם נזק נפשי לשני הצדדים. השירות מצהיר בגלוי שיש צורך בגישה טיפולית מקצועית כפויה בכל מקרה בו מאומץ רוצה לדעת את עברו העלום.
עד גיל 18 מגנה המדינה על המאומץ "מפני" משפחתו הביולוגית בעזרת החסיון של סעיף 34. מרגע שמלאו לו 18, הופכת המדינה פניה ומגנה על המשפחה הביולוגית "מפניו". ביום אחד הופך מי שאומץ מ"טעון הגנה" ל"מסוכן לציבור" ו"טעון טיפול".
האמת מתחת לכל המלל המשפטי היא פשוטה מאד ומקבלת ביטוי גם על ידי השופט בפסק הדין. מטרת ההליך כפי שהוא היום היא להנציח את ההגמוניה של השירות למען הילד בכל הקשור לאימוץ בלי קשר לעובדה שכל מי שאומץ מתישהו מתבגר. בנוסף לכך, פסקי הדין בנושאים האלו מגנים על דבר אחד בלבד. על הסודיות שלדעתם, וכתוצאה מכך לדעת השופטים, מהווה עמוד תווך שערעור עליו מסכן את מוסד האימוץ כולו. כל זאת בלי קשר לגיל המעורבים.
על בסיס הראיות בארץ ובעולם לאורך שנים בנושא המפגשים האלה כשהם כן קורים (שזה הרוב המכריע של המקרים), אנשים מבוגרים מסתדרים ביניהם בדרך כזו או אחרת. אז אני אומר שאולי הגיע הזמן שהחוק ישתנה והמדינה תפסיק להתערב בענייניהם של אנשים בוגרים ותניח להם להסתדר בינם לבין עצמם כל עוד הם לא עוברים על החוק ופוגעים אחד בשני. האלטרנטיבה היא סימון לתמיד של המאומץ וההורה הביולוגי כטעוני הגנה ומסוכנים אחד לשני בו זמנית ולתמיד טעוני טיפול מקצועי והשגחה. שימו עלינו ברקודים וזהו.......
