ב"ה שהסיוט הזה עבר..לראות ילדים מחופשים...

[יפית מן]

ב"ה שהסיוט הזה עבר..לראות ילדים מחופשים...

ושלנו בהר הזיתים על לא עוול בכפו..במה ילדים אחרים ,זכו?ושלנו שלא חטא ולא נגע בזבוב צריך להיות איפה שהוא נמצא.. לראות את אחיו ואחותו שיבדלו לחיים ארוכים וגם ילדיכם שיבדלו כולנו נבדל לחיים ארוכים ולשלוםבאים להביא משלוח מנות ואחד חסר!איך אפשר שלא לבכות עם כל השמחה של החג השמח{העצוב בשבילינו}ובסעודת פורים המקום שמאורי ישב ריק ואיש לא מתישב בכסאו הקבוע שישב

הדמעות לא מפסיקות לזלוג..עכשיו נשאר פסח ליל הסדר..אנחנו בן זוגי ואני נוסעים לכל חג הפסח לבית מלון בערד כמדי שנה ...כי הנפש חיבת זאת מכל הבחינותהן עיפות החומר.והן עיפות הנפש..לילה טוב לכולם ותרגישו טוב.ולשרונהי מזל טוב לתאומים אריכות ימים ושנים טובות,בטוב הנראה והנגלה ממני יפית אוהבתותכם

 

[eaz1514]

יפית צר לי אבל עם קצת ע"ה לא היינו כאן

לא היינו הורים שכולים. הצרוף הזה של ילד שנלקח וב"ה מקומם אותי אני כבר לא יכולה להאמין בקיום כח עליון או מה שלא יהיה שקוטל כל כך הרבה חיים טהרים ותמימים. וכן, שמעתי את כל הסיפורים על "תיקונים" והחיים בעולם הזה כמעבר, הגדיל לעשות מישהו שאמר לי שכנראה רונן סיים את תפקידו בעולם הזה לכן הוא נקרא לעום שכולו טוב, אין מילים לתאר כמה הדרך הייתי קשה והסבל הפיזי קשה מנשוא. היתכן שאל רחום וחנון נהנה הכל הסבל הזה לשם מה? נשאתי עיני אל ההרים (הר הכרמל מהחלונות של רמב"ם) חיפשתי מאין יבוא עזרי. חוץ ממלאכים בחלוקים לבנים אף אחד אחר לא בא. סליחה חברי המאמינים, דרככם קלה משלי, לכם יש תשובות שלי יש למרות שנראה לי שהכאב שלכם לא פחות משלי. אילנה, אמא של רונן

 

[יפית מן]

אילנה יקרה../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gifאני איתך......

לא אחד אחרי טרגדיה שכזאת התחיל להאמין שאין על מי לסמוך..דודי איבד את האמונה כשחזר מאושויץ ואמר:איפה היה ה' אבל מה לעשות בלי אמונה עוד יותר קשה!האבל הוא אותו אבל צדקת בכותבך כך אני אוהבת את האמיתיות שלך איש באמונתו יחיה אוהבתותך יפית

 

[שרון123]

מסכימה איתך בעיקר בנושא הסבל

נגיד שמסיבה כלשהי הנשמה הטהורה שלי היתה אמורה להילקח בגיל כה צעיר. אבל הסבל הנוראי שהיא ואנחנו חווינו במשך למעלה מ 7 שנים. היא פשוט התפוגגה ואיבדה את כל מה שהיא אהבה - מוות ארוך ואיטי וכ"כ מייסר.. אני לא יכולה למצוא שום נחמה, ולא נותרה לי שום אמונה.

 

[eaz1514]

יפית יקירה אני מעריכה את יכולתך לשמור

על אמונתך, יחד עם זאת אינני יכולה לחיות בשום אמונה פרט לוודאות שרונן נמצא איתי לאן שאני הולכת, מנחה אותי, נוזף בי, גאה בי ומקים אותי כשאני נופלת. רונן זה הדבק שמאפשר למשפחה שלנו להראות משפחה רגילה, זו לא אמונה, זו ידיעה וזה מה שמחזיק אותי שפויה. הלוואי ואת יודעת או מבינה את התשובות והן מספקות אותך, שאלתי את אחי "הרב" והוא אמר בפשטות "כך נגזר משמיים". איך הורה שאיבד את היקר לו מכל, מפשחתו נהרסה, ילדות האחים האחרים נחרבה, שום משפחה לא יוצאת מזה קרוב לנורמאלית, יכול להגיד כל בוקר "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך". חמלה? אני לא מצאתי בשום מקום, לרונן לא עשו שום הנחות הייתי יכולה לכתוב ספרים על תולדות מחלתו וייסוריו. אילנה, אמא של רונן

 

[koval10]

אנחנו אנשים חילוניים לגמרי

אבל אין בי כעס, גם בעלי אומר אותו דבר, אין לנו כעס כלפי אלוהים ולא כלפי אף אחד אחר. אולי עדיין אין. אולי זה יבוא אחר כך.היום פגשתי חברה, שבנה לומד בכיתה של גיל. היא סיפרה לי על הילד שלה, והרגשתי כאב נוראי, כי הילד שלה אתה ושלי באדמה. אני מבינה, שזה לא צודק, אבל לא יכולתי להתמודד עם כל הרגשות שהציפו אותי באותו רגע. התביישתי במה שהרגשתי,כי אני בטח לא מאחלת רע לאף אחד .אני גם לא מאשימה אף אחד. מסכימה עם אילנה, שלאנשים דתיים קל יותר, כי יש להם תשובות שלנו אין. ואנחנו גם לא מוצאים את אותן תשובות ובטח גם לא נמצא. אני יכולה להגיד ששאלתי את עצמי את השאלה:"למה כל זה קרה לנו?" מליון פעם, גם כשגיל נולד, כשהיינו מאושפזים תקופה של 4 חודשים,ניתוחים,טיפולים, אחרי שנולדה דניאל, ושוב אותו סיפור, אישפוזים, צנטור כליות בגיל 5 חודשים, תרופות באופן קבוע לשני הילדים, רופאים, בדיקות וכך הלאה. לא צריכה להגיד את כל זה, כי נראה שהרוב עבר את כל זה. אני רוצה להאמין שהילדים שלנו נמצאים במקום כל שהו (חוץ מזה שהם תמיד אתנו), ושטוב להם שם. יש פתגם עתיק שאומר, כשנפרדים זה שעוזב לוקח רק רבע מהעצב, זה שנשאר-שלושת רבעי. הפתגם במקור לא מתייחס למוות, אבל אפשר לנסות ולהתאים אותו אולי אלינו. זה מפחיד, כי מהמקום הזה אף אחד עוד לא חזר. מה שכתבתי זה מחשבות בקול רם. שולחת לכולם חיבוק חם ואוהב.