אפונה ירוקה חמודה
New member
ב-17 באוקטובר - יום השנה להרצחו של גנדי
ילדותו - והסיפור למה קראו לו 'גנדי'
שלום כתה א', אמר רחבעם בשלהי אלול תרצ"ג (ספטמבר 1933), ב"בית חינוך לילדי עובדים" של ההסתדרות. חינוך מתקדם ופתוח שמסתיים בארבע אחר הצהריים, עם ארוחה ועם תורנות במטבח. לימודים עיוניים והרבה אמנות ומלאכת כפיים ועבודה בשדות של קרית ענבים או רמת רחל.
בכיתה ד' נכנס לתנועת הנוער "המחנות העולים". מכאן והלאה תהיה המשימה ברורה יותר. טיילו במשעולים בהם פסעו רגלי מצביאים ומנהיגים ונביאים ושופטים. וידע: הוא חלק מהמקום והמקום חלק ממנו. לךָ הארץ.
תלמיד מאוד מוכשר אבל אינו משקיע, אמרו המורים. מעדיף חקרנות עצמאית בנושאי ארץ ישראל. שובב גדול שלקח על עצמו מכתה ה', עם עוד חבר, לכתוב מאמרים באִבחה אחת בכתב ידו הקליגרפי, ולשכפל בהקטוגרף ולהוציא את עיתון בית הספר "דברנו זה".
ובסוף ז' קרא המורה המיתולוגי משולם הלוי לחבר שלמה זאבי ואמר, רחבעם יעלה לכתה ח', אבל לא בבית ספרנו. עבר לגימנסיה רחביה ונקשרה נפשו עם ד"ר נתן שלם, המורה לטבע וידיעת הארץ, שנטע בו אהבה למדבר יהודה על שביליו הנסתרים והצוקים רבי ההוד של ישראל הקדומה. והיה ליד ימינו בחדר הטבע, בו לוקטו פריטים מתחומי החי והצומח והמסלע. לימים, כשיגיע בפעם הראשונה לירושלים הנצורה ב"דרך בורמה", יביא עמו שתי חבילות מזון גדולות, אחת לאמו ואחת לד"ר שלם. ראה את תלמידו בפתח הבית, ופרץ בבכי. תלמידים הרבה העמיד, ובכל חודשי המצור הארוכים אף לא אחד מהם זכר את המורה הזקן שלו.
ויום אחד נשאל: מוכן להתגייס להגנה? – מוכן! מוכן לסכן נפשך? – בוודאי! ואם יגידו עכשיו, לך להר הצופים דרך שייח ג'ראח, תלך? – אלך. וגוייס להגנה. המשימות? ביום, מלחמה בעד תוצרת הארץ, ותרגולת העברת תשדורות למפקדים, ואימוני קפ"פ באלות. בלילה, מדביקים כרוזים נגד הבריטים. פתאום ג'יפ בריטי. ונתפסו, וישבו יום ומחצית לילה בבית סוהר לנערים עבריינים, ארבעה יהודים ועשרים ערבים, ומכות, וסיר של מרק דלוח, ושחרור פתאומי בחצות. לאחר שנתיים עבר לגבעת השלושה, שם, בלילה גורלי אחד, גילח את שיער ראשו, עטף את גופו בסדין לבן ונכנס לחדר אוכל. התרשמות החברים מדמיונו למהטמה גנדי היתה עזה מכפי ששיער. הוא מעולם לא ביקש להידמות לאיש הזה או להיקרא בשמו, אך הם מעולם לא חדלו לכנות אותו בשם גנדי.
פלמ
ילדותו - והסיפור למה קראו לו 'גנדי'
שלום כתה א', אמר רחבעם בשלהי אלול תרצ"ג (ספטמבר 1933), ב"בית חינוך לילדי עובדים" של ההסתדרות. חינוך מתקדם ופתוח שמסתיים בארבע אחר הצהריים, עם ארוחה ועם תורנות במטבח. לימודים עיוניים והרבה אמנות ומלאכת כפיים ועבודה בשדות של קרית ענבים או רמת רחל.
בכיתה ד' נכנס לתנועת הנוער "המחנות העולים". מכאן והלאה תהיה המשימה ברורה יותר. טיילו במשעולים בהם פסעו רגלי מצביאים ומנהיגים ונביאים ושופטים. וידע: הוא חלק מהמקום והמקום חלק ממנו. לךָ הארץ.
תלמיד מאוד מוכשר אבל אינו משקיע, אמרו המורים. מעדיף חקרנות עצמאית בנושאי ארץ ישראל. שובב גדול שלקח על עצמו מכתה ה', עם עוד חבר, לכתוב מאמרים באִבחה אחת בכתב ידו הקליגרפי, ולשכפל בהקטוגרף ולהוציא את עיתון בית הספר "דברנו זה".
ובסוף ז' קרא המורה המיתולוגי משולם הלוי לחבר שלמה זאבי ואמר, רחבעם יעלה לכתה ח', אבל לא בבית ספרנו. עבר לגימנסיה רחביה ונקשרה נפשו עם ד"ר נתן שלם, המורה לטבע וידיעת הארץ, שנטע בו אהבה למדבר יהודה על שביליו הנסתרים והצוקים רבי ההוד של ישראל הקדומה. והיה ליד ימינו בחדר הטבע, בו לוקטו פריטים מתחומי החי והצומח והמסלע. לימים, כשיגיע בפעם הראשונה לירושלים הנצורה ב"דרך בורמה", יביא עמו שתי חבילות מזון גדולות, אחת לאמו ואחת לד"ר שלם. ראה את תלמידו בפתח הבית, ופרץ בבכי. תלמידים הרבה העמיד, ובכל חודשי המצור הארוכים אף לא אחד מהם זכר את המורה הזקן שלו.
ויום אחד נשאל: מוכן להתגייס להגנה? – מוכן! מוכן לסכן נפשך? – בוודאי! ואם יגידו עכשיו, לך להר הצופים דרך שייח ג'ראח, תלך? – אלך. וגוייס להגנה. המשימות? ביום, מלחמה בעד תוצרת הארץ, ותרגולת העברת תשדורות למפקדים, ואימוני קפ"פ באלות. בלילה, מדביקים כרוזים נגד הבריטים. פתאום ג'יפ בריטי. ונתפסו, וישבו יום ומחצית לילה בבית סוהר לנערים עבריינים, ארבעה יהודים ועשרים ערבים, ומכות, וסיר של מרק דלוח, ושחרור פתאומי בחצות. לאחר שנתיים עבר לגבעת השלושה, שם, בלילה גורלי אחד, גילח את שיער ראשו, עטף את גופו בסדין לבן ונכנס לחדר אוכל. התרשמות החברים מדמיונו למהטמה גנדי היתה עזה מכפי ששיער. הוא מעולם לא ביקש להידמות לאיש הזה או להיקרא בשמו, אך הם מעולם לא חדלו לכנות אותו בשם גנדי.
פלמ