הסיפור הוא פשוט לגמרי, ולספר אותו עוד יותר פשוט ממה שסופר...
הסיפור הוא פשוט לגמרי, ולספר אותו עוד יותר פשוט ממה שסופר ב RFC יהיה קשה עד לבילתי אפשרי, אבל אני אנסה בכל זאת.
היו הייה מספר נתבים שחיו וחילקו בינהם את אותו התווך המשותף ( shared segment ) , למשל לכל אחת מהנתבים האלה היתה רגל אחת שהיתה מחוברת לאחת הפורטים של אותו המתג והיו יכולים לתקשר ישירות בינהם, כל אחד עם כל אחד, כי גם היו באותה הרשת משנה. אבל הייתה להם בעייה אחת רצינית. כל הנתבים האלה התחלקו לשני קבוצות, וכל קבוצה דיברה רק בשפה שלה. ( מדובר כמובן על פרוטוקולי ניתוב דינמים שונים, אחד למשל OSPF והשני RIP2 ) . ולמרות שכל הנתבים האלה כביכול היו יכולים לתקשר כל אחד עם כל אחד, בפועל הם ידוע לתקשר רק במסגרת הקבוצה עם השפה המשותפת. ואז במסגרת ההיתייעלות הכללית הוחלט שאחד מהם, במקרה שלנו XR1 ידע לדבר את שני השפות, גם OSPF וגם RIP2. אבל נוצר מצב ל סביר שכל תקשורת עם התבים שיודעים לדבר OSPF ורצו לדבר עם הנתבים דוברי RIP2 היתה עוברת דרך הנתב שמדבר את שני השפות, דרך XR1 .וגם כל הנתבים שידעו לדבר רק את RIP2 ורצו לדבר עם נתבים דוברי OSPF מסרו את כל הסיפורים שלהם דרך XR1 ,ו XR1 התעצבן ובצדק, הוא שאל: "אם כל אחד מהנתבים יכול לדבר ישירות עם כל אחד אחר, אז למה כל הבירבורים שלהם צריכים לעבור דרכי ?" . ובמסגרת התיעיילות נוספת הוחלט, שחוץ מהניתוב הרגיל שעבר דרך XR1 ,XR1 יספר לכולם על האפשרות של ניתוב ישיר קצר יותר, ישירות מנתב שמדבר שפה אחת לנתב שמדבר שפה אחרת ולא דרך XR1 . האפשרות הזו, ש XR1 הייה מספר לכולם, היא היתה רשומה ב next-hop field וחשיבותה היתה יותר גבוהה מחשיבותה של ניתוב רגיל. כך נוצר מצב שבו הנתבים מדברים ישירות אחד עם השני והנתב XR1 הייה מבצע להם את ההיכרויות אחד עם השני, רק שהם יעזבו אותו בשקט. והם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה.
קישור להסבר כללי באנגלית:
http://blog.ine.com/2010/09/02/understanding-third-party-next-hop/
