גאוה - תועבה- וצניעות!!!!
היהדות מכנה זאת "תועבה" וסתם ישראלים מכנים שלא בפומבי את ההומואים בשלל כינויים וביטויים שאפילו נייר-וירטואלי של אתר אינטרנט איננו סובל. אבל "מצעד הגאווה" שצעד ביום שישי בתל-אביב לא צריך לעורר את יצר הגידופים למראה המוזרות המופגנת של רבים מהצועדים, וגם על מידת הרחמנות נוותר כעת. אבל המצעד הזה לא צריך למנוע מאיתנו להתווכח. כן, להתווכח עם העובדה שנטייתם המינית המיוחדת (ונטייה מינית בכלל) של אנשים מופגנת בראש-חוצות. לצאת נגד העובדה שבעיר הראשית בישראל נתלים כבר שבוע קודם לכן דגלי הקהילה. והיה כי ישאלך בנך מחר: "מה העבודה הזאת לכם?" מה בדיוק תגיד לו? “ל תבין", או: "גם כשתגדל לא תבין"? זה מחזה דוחה. ואולי יותר פאתטי וגרוטסקי. יש בתל-אביב ובכל הארץ יותר אנשים שמחנכים את ילדיהם לצניעות. יש מיליוני אנשים, דתיים וחילונים, שרוצים כי נושא המין והמיניות לא יהיו מלווים ברגשי אשמה, אבל גם לא יצעדו בראש-חוצות. כשמדובר בנטייה חריגה כל-כך, ודאי שהמצעד הזה הוא כבר בגדר של פגיעה ברגשותיהם שלהם. אבל זה אופנתי היום לתמוך כביכול בחופש, כולל חופש מיני מופגן. על כן עיריית תל אביב נסחפה לבזבוז הכספי ולתמיכה המיוחצ"נת המוגזמת עד לזרא במצעד, ובעצם בהחצנת הנטיות הסקסואליות של ההומואים והלסביות. גם התקשורת, בצהלת שוטים ובצבעים הנכונים, עזרה לקמפיין הדוחה. עיתונים חילונים תמיד אהבו להיראות נאורים בעיני עצמם ובעיני קוראיהם. אני בכוונה לא נכנס לוויכוח הישן אם מדובר בנטייה או בסטייה. גם לא אם הכרה בלגיטימיות שלה, תעודד צעירים לצאת מהארון או להישאר בו. גם את הדיון על זכויותיהם הנוכחיות והעתידיות נשמור לפעם אחרת. הוויכוח הפעם כאמור הוא על הדרך בה מנסים ההומואים לעורר אהדה לעניינם. הם השתלטו בתבונה ובערמומיות על משבצת ה"נאורות". כל מי שמתנגד להם ולדרכם נחשב לחשוך (רק תראו באיזו מהירות טומי לפיד הפופוליסט זיהה את ההזדמנות והפך מהומופוב ליקיר הקהילה). תמיכה בהומואים הפכה לבון-טון בחוגים קובעי הטעם, ומי שעוזר לזה הם כמה ש"סניקים שוטים שמוסיפים גידופים משלהם להומואים ומגבירים בהם את התמיכה. לצניעות אין יחצ"נים. צניעות ואיפוק, באופן טבעי, אינם צועדים ברחוב ואין להם דגלים לתלייה על עמודי חשמל. לצניעות יש בית ואין לה רחוב. אין לה תשדירים נוצצים וג´ינגלים תוססים. הקהילה של הצנועים לא מתנשקת ומתגפפת ברחוב, לא חושבת שכל יום פורים ולא מספרת לכולם שהיא יצאה או נכנסה לארון. היא פשוט צנועה. אין לה מצעדים, אבל יש לה גאווה.
היהדות מכנה זאת "תועבה" וסתם ישראלים מכנים שלא בפומבי את ההומואים בשלל כינויים וביטויים שאפילו נייר-וירטואלי של אתר אינטרנט איננו סובל. אבל "מצעד הגאווה" שצעד ביום שישי בתל-אביב לא צריך לעורר את יצר הגידופים למראה המוזרות המופגנת של רבים מהצועדים, וגם על מידת הרחמנות נוותר כעת. אבל המצעד הזה לא צריך למנוע מאיתנו להתווכח. כן, להתווכח עם העובדה שנטייתם המינית המיוחדת (ונטייה מינית בכלל) של אנשים מופגנת בראש-חוצות. לצאת נגד העובדה שבעיר הראשית בישראל נתלים כבר שבוע קודם לכן דגלי הקהילה. והיה כי ישאלך בנך מחר: "מה העבודה הזאת לכם?" מה בדיוק תגיד לו? “ל תבין", או: "גם כשתגדל לא תבין"? זה מחזה דוחה. ואולי יותר פאתטי וגרוטסקי. יש בתל-אביב ובכל הארץ יותר אנשים שמחנכים את ילדיהם לצניעות. יש מיליוני אנשים, דתיים וחילונים, שרוצים כי נושא המין והמיניות לא יהיו מלווים ברגשי אשמה, אבל גם לא יצעדו בראש-חוצות. כשמדובר בנטייה חריגה כל-כך, ודאי שהמצעד הזה הוא כבר בגדר של פגיעה ברגשותיהם שלהם. אבל זה אופנתי היום לתמוך כביכול בחופש, כולל חופש מיני מופגן. על כן עיריית תל אביב נסחפה לבזבוז הכספי ולתמיכה המיוחצ"נת המוגזמת עד לזרא במצעד, ובעצם בהחצנת הנטיות הסקסואליות של ההומואים והלסביות. גם התקשורת, בצהלת שוטים ובצבעים הנכונים, עזרה לקמפיין הדוחה. עיתונים חילונים תמיד אהבו להיראות נאורים בעיני עצמם ובעיני קוראיהם. אני בכוונה לא נכנס לוויכוח הישן אם מדובר בנטייה או בסטייה. גם לא אם הכרה בלגיטימיות שלה, תעודד צעירים לצאת מהארון או להישאר בו. גם את הדיון על זכויותיהם הנוכחיות והעתידיות נשמור לפעם אחרת. הוויכוח הפעם כאמור הוא על הדרך בה מנסים ההומואים לעורר אהדה לעניינם. הם השתלטו בתבונה ובערמומיות על משבצת ה"נאורות". כל מי שמתנגד להם ולדרכם נחשב לחשוך (רק תראו באיזו מהירות טומי לפיד הפופוליסט זיהה את ההזדמנות והפך מהומופוב ליקיר הקהילה). תמיכה בהומואים הפכה לבון-טון בחוגים קובעי הטעם, ומי שעוזר לזה הם כמה ש"סניקים שוטים שמוסיפים גידופים משלהם להומואים ומגבירים בהם את התמיכה. לצניעות אין יחצ"נים. צניעות ואיפוק, באופן טבעי, אינם צועדים ברחוב ואין להם דגלים לתלייה על עמודי חשמל. לצניעות יש בית ואין לה רחוב. אין לה תשדירים נוצצים וג´ינגלים תוססים. הקהילה של הצנועים לא מתנשקת ומתגפפת ברחוב, לא חושבת שכל יום פורים ולא מספרת לכולם שהיא יצאה או נכנסה לארון. היא פשוט צנועה. אין לה מצעדים, אבל יש לה גאווה.
