גאווה 2002

MARMELAD

New member
גאווה 2002

אז כבר קראנו בכל מקום סיכומי חודש גאווה, שמענו כמה אנשים היו בכל מצעד, איך היה המצעד בירושלים ולמה הלכו בנות בכפייה ובחזה חשוף, דיברנו על משאית הילדים ומיכל עדן ורישום הזוגות ועושה רושם שמרוב שדיברנו שכחנו דבר אחד חשוב: איך הרגשנו אנחנו בחודש הזה, לאו דווקא כקהילה אלא כבני אדם. האם התקדמנו מהשנים הקודמות מבחינה אישית? האם טוב לנו עם הגאווה שלנו? ומה יהיה בעתיד? בפורום בנים בלבד התחלנו פרוייקט שאפתני ומעניין - גולשים מסכמים חוויות אישיות מחודש הגאווה. החוקים הם מועטים - אקספוזיציה חפוזה על כותב המאמר ותיאור תחושות ומעשים שלו בחודש הגאווה. תתפלאו לראות עד כמה כל אחד מאיתנו ראה את החודש הזה בצורה אחרת. לחלקנו הוא בכלל לא נגע. אז בתור פורום-אח לפורום ב"ב, אני רוצה שגם את ואתה תוסיפו את רשמיכם למאגר המאמרים הזה. המאמרים יופיעו במאמרי פורום ב"ב, ואני מתאר לי שגם כאן. אם מעניין אותך העניין - הקישורים למטה יעזרו לך להתמצא בפרוייקט.
 
ובשביל לעשות לכם חשק לכתוב ולקרוא:

שני קטעים: אחד - כותב לייזרק´ה: "... "אני מזמין את חבר הכנסת ניסים זאב לסיור איתי בישיבות הקודש כדי לראות איך היהדות וההומוסקסואליות הולכות יחד. אני יהודי, אני הומו ואני גאה בשניהם". כך סיימתי את הנאום שלי בישיבה המיוחדת שהתקיימה לכבוד חודש הגאווה בכנסת, מקום העבודה הקודם (וכנראה גם הבא) שלי. רק בחודשיים האחרונים לשהותי שם, יצאתי מהארון וגם אז, לא כולם ידעו. פתאום הגעתי לביקור כ"נואם אורח", לבוש בבגדים צבעוניים מידי לטעמם, עם לק כסוף על הציפורניים (זו לא אשמתי שבאותו בוקר חברה שלי החליטה לבדוק את הלק שלה עלי. אני לא טרחתי להוריד אותו). כולם הסתכלו עלי כעל יצור מוזר שנפל מהחלל אבל אני הרגשתי גאה במיוחד..." והשני , כותב redrose : "...מאז עברה כמעט שנה. למצעד של 2001 לא הלכתי. גם לא לזה של 2002. זה קשור לעצמי בתור בנאדם, ולדרך שאני חושב על עצמי. אני פשוט לא מעריך את עצמ מספיק, ואני יודע מה מפריע לי. אני פועל בקשר לזה.. טוב, זה בעצם שקר. אני לא עושה שום דבר בעניין. אני רוצה, אבל לא יכול.. זה קשה לי, זה מאוד קשה לי. זה הדבר היחיד שמפריע לי, אבל זה מאוד מונע ממני לעשות דברים. אני.. אני פשוט.. קשה לי להיות בחברת אנשים, וזו הסיבה שאני לא הולך לאגודה. אם הייתי נראה אחרת, שוקל פחות. אז הייתי הולך, בשימחה. אבל אני לא, וזה מה שקשה לי. זו הסיבה שאני לא מעריך את עצמי. אני כבר השלמתי עם זה, אבל לא עם עצמי בקשר לזה... אני מניח שזה ישתנה. אני רוצה לעבוד על זה. אם הייתי רזה יותר, אז הייתי הולך למסיבות, לאגודה. .."
 
ריגושים ../images/Emo6.gif

בודדים היו קוראים לי בילדותי "לייזרקה". חבר מאוד טוב של המשפחה, הסבא שלי ולעיתים מאוד מאוד מאוד מאוד נדירות, האבא הביולוגי שלי. זה מוזר לי.
 

אבא גאה

New member
ספר על עת נדירה שכזו

מה עשית ש"זכית" להיכנות לייזקרה ע"י הביולוגי שלך?
 
למעלה