גאיה

[birth and death]

גאיה

אני זוחל על ארבע הביתה דרך רחוב, על כביש אספלט טרי ורותח. הבגדים שלי נמסים וכל עלה על כל ענף צבוע בגוון שונה. אני לא יודע למה אני הולך. אני הולך הביתה, צועד בשביל מושלג ולא יודע. מדוע. כל עלה בצבע אחר... עלי דשא, עלי כותרת, עלים של עצים מסביב. כל עלה בגוון אחר. אני הולך הביתה. צועד על ארבע מפרקים. כפות רגליי והאמות התנתקו במורד ההר. אני מטפס עליו לאור הירח, מסביב בצללים שועלים מנתרים, בצללים, ורק הזאבים ביללותיהם מצליחים לדחוק בי להמשיך את המאבק נגד הכבידה. ואני לא יודע איפה הבית שלי נמצא. סתיו הגיע ואיתו השלכת. השביל המוביל אותי מכוסה בצבעים שונים ומגוונים. לא חוויתי מחזה שכזה מעודי. אף עין אדם לא. הסגול במעלה ההר ומאחורי הפיתולים הצהובים מפיח בי רוח. אני בורח מהאדום במהירות. צועד בקושי רב. גורר את האגן החבוט בעזרת שני מפרקים שחוקים, מרובעים, אל הקצה השני. אולי שם הבית שלי נמצא. אבל האדמה מדברת על מיקום אחר. היא אומרת, אני מקשיב לגרגרי החול מתלחששים, היא אומרת שהבית שלי הוא בתוכה. ואני חבוט ומוכה מכל מכה אפשרית, הקרבתי את גפיי ועיניי בוחנות רק מחזות תעתועים, אני לבד על השביל המופלא ואין לי אף מושג לאן פניי מועדות...