אחת הסיבות שנשים
מסתדרות טוב יותר עם גייז היא בגלל שהם לא מתאמצים להוכיח את הגבריות שלהם כל הזמן. כאשר יהיה לאישה ידיד גיי, שיניח את ראשו על כתפה כשהוא לצדה, כאשר הוא נמוך ממנה בחצי ראש, יקבלו שניהם את הסיטואציה כדבר כ"כ מובן מאליו, עד כי לא ישימו לב לכך בכלל. זה יתמזג לחלוטין עם הסיטואציה. כאשר גבר שמנסה, אפילו מתחת לפני השטח, להוכיח את גבריותו, גם אם ישים את ראש על כתפה של אישה גבוהה ממנו, לא ישדר את אותה שלמות. הוא עשוי להרגיש שלא בנוח, להרגיש שהוא צריך לספק הסברים על מעשיו (לפחות לעצמו). מניסיוני עם נשים, מה שהן מחפשות יותר מהגובה (172) הוא גבר ששלם עם עצמו, בטוח בעצמו, ולכן גם שלם עם הגבריות שלו, ולא צריך לחפש דרכים להוכיח אותה. מניסיוני עם עצמי, מה שאני תמיד חיפשתי היא דווקא לא דמות נשית מתחנחנת, אלא אישה ששלמה עם עצמה, בטוחה עם עצמה, ולכן גם שלמה עם הנשיות שלה, ולא צריכה לחפש דרכים להוכיח אותה. אז ברור שיש נשים רבות שמעדיפות גברים גבוהים (וכך גם לגבי חלק מהגברים), אבל זה קריטריון שמולו אישיות עם נוכחות, שמשדרת עוצמה אך גם קלילות וחיוביות, הוא בטל בשישים. צריך לדעת להשקיע במה שבאמת חשוב, ולא להסתמך על משענת קנה רצוץ (כמו גובה). גובה יכול להשיג לבחור אולי בחורות שיידלקו עליו במבט ראשון, מבלי שזה יצטרך לעשות הרבה יותר מאשר לחייך חזרה... העניין הוא, שאותן בחורות לא יישארו שם לאורך זמן אם יגלו שהאישיות פגומה. ונכון שמה שמעניין חלק מהבחורים הוא אותה הידלקות ראשונית של בחורה, שמחניפה מאוד לאגו, או אף סטוץ חביב. העניין הוא, האם ככה באמת מדרגים הצלחה עם המין השני? חומר למחשבה.
נ.ב נפוליאון היה מצליח יותר עם עוד 30 ס"מ, אולי אפילו גם לכבוש את ניגריה
