המפלרטטת המתחבטת
New member
גבולות הפלירטוט
בת 28, סטודנטית לתואר II במכללה, אמא לבת 5 ו-3, נשואה 5.5 שנים. בזמן האחרון הוא ואני דורכים אחד לשני על האצבעות, רבים, משלימים, הוא תמיד כועס, אני תמיד עויינת, אף פעם לא יושבים ומדברים בשביל הכיף, הכל מאוד תכליתי: לבית, לילדים, לפרנסה. חוץ מהלימודים אני עובדת משרה מלאה וכל הבית עליי, אני שחוקה והוא לא עוזר לי, אז אנחנו רבים. הוא עובד הרבה שעות, הרבה פעמים הוא עייף לסקס. חסר לי שהוא יזום מדי פעם, תמיד אני. במקביל בלימודים מפלרטטת בטירוף עם מישהו שלומד איתי. הוא יפה, הוא מבשל, הוא חושב שאני אלילה (גם בעלי חשב פעם), הוא צעיר ממני בשנה וממש לא בקטע של משפחה כמובן. אז מה? לקחת את הפלירטוט למיטה בשביל הכיף או לא? נראה לי שעוד קצת דחיפה מצידי והוא ישתף פעולה (מה יש לו להפסיד). מצד שני זה האמון הזוגי. מצד שלישי איזה אמון זוגי יש בין בני זוג שלא מדברים כבר לפחות חצי שנה. מה דעתכם?
בת 28, סטודנטית לתואר II במכללה, אמא לבת 5 ו-3, נשואה 5.5 שנים. בזמן האחרון הוא ואני דורכים אחד לשני על האצבעות, רבים, משלימים, הוא תמיד כועס, אני תמיד עויינת, אף פעם לא יושבים ומדברים בשביל הכיף, הכל מאוד תכליתי: לבית, לילדים, לפרנסה. חוץ מהלימודים אני עובדת משרה מלאה וכל הבית עליי, אני שחוקה והוא לא עוזר לי, אז אנחנו רבים. הוא עובד הרבה שעות, הרבה פעמים הוא עייף לסקס. חסר לי שהוא יזום מדי פעם, תמיד אני. במקביל בלימודים מפלרטטת בטירוף עם מישהו שלומד איתי. הוא יפה, הוא מבשל, הוא חושב שאני אלילה (גם בעלי חשב פעם), הוא צעיר ממני בשנה וממש לא בקטע של משפחה כמובן. אז מה? לקחת את הפלירטוט למיטה בשביל הכיף או לא? נראה לי שעוד קצת דחיפה מצידי והוא ישתף פעולה (מה יש לו להפסיד). מצד שני זה האמון הזוגי. מצד שלישי איזה אמון זוגי יש בין בני זוג שלא מדברים כבר לפחות חצי שנה. מה דעתכם?
