גבורה בשואה; על המחתרת בגיטו וילנה
סיימתי עתה לקרוא את ספרה של צילה רוזנברג-עמית "לשמור על צלם"הספר יצא בהוצאת מורשת כבר בשנת 199. כל ניצול והסיפור שלו. 1 כתבתי "גבורה בשואה" בהקשר לדבריה של הגולשת החדשה עינבלי ["מישהי"] שהנוער אוהב גיבורים. קיראי היטב ותפנימי איזו גבורה היתה בשואה. ייתכן ואחרי שתקראי תאמרי שהנוער שלנו אינו יודע גבורה אמיתית מהי. 2 מעניין מאד סיפור המחתרת וסופה בגיטו: הכותבת היתה בקבוצת צעירים שהתארגנה ללחימה. מפקד הקבוצה, יצחק ויטנברג - סיפור ידוע - הסגיר עצמו, אחרי שאיימו על היהודים באקציה, תהלוכת יהודים - כולל אנשי התחתון היהודי - התנהלה בפראות נגד אנשי המחתרת: "קולות אדם ושעטת רגליים הולכים וקרבים וכבר ניצבת מולנו חומת אדם מאיימת. ההמון נסער ונזעם, הזורם לכאן עם סיום האסיפה הדרמתית בחצרו של היודנראט. אנו ניצבים אלה מול אלה" [עמ' 48]. מאותו יום איבדו אנישי המחתרת את בטחונם ואנשי היודנראט [גנס ודסלר] לחצו עליהם לעזוב את הגיטו ליערות. וזאת מה שעשו, מחוסר ברירה. 3 וכיצד קיבלו אותם הפרטיזנים הרוסים? "..ראיתי את ניסן יותא ממטה המפקדה [של הפרטיזנים ג.ל.] ללא מגפיו לרגליו. כאן מתפרקים מחפצי הערך המעטים אשר עדיין נשארו ברשותם של לוחמינו: שעונים...ובעיקר מגפיים ומעילי עור" "תרומה הכרחית למאבק באוייב, מסביר המפקד". "למחרת ראינו לחרפתנו מפקדים פרטיזנים עונדים את שעוני חברינו, מתהלכים לאור היום ללא בושה במעילי העור והמגפיים" [עמ' 54 ג.ל.] וזה אחרי שמסרו את הנשק המעט שבידם עוד קודם. כל זה ביער. כך סיפור רודף סיפור. איה הנוער שיקרא את כל אלה?
סיימתי עתה לקרוא את ספרה של צילה רוזנברג-עמית "לשמור על צלם"הספר יצא בהוצאת מורשת כבר בשנת 199. כל ניצול והסיפור שלו. 1 כתבתי "גבורה בשואה" בהקשר לדבריה של הגולשת החדשה עינבלי ["מישהי"] שהנוער אוהב גיבורים. קיראי היטב ותפנימי איזו גבורה היתה בשואה. ייתכן ואחרי שתקראי תאמרי שהנוער שלנו אינו יודע גבורה אמיתית מהי. 2 מעניין מאד סיפור המחתרת וסופה בגיטו: הכותבת היתה בקבוצת צעירים שהתארגנה ללחימה. מפקד הקבוצה, יצחק ויטנברג - סיפור ידוע - הסגיר עצמו, אחרי שאיימו על היהודים באקציה, תהלוכת יהודים - כולל אנשי התחתון היהודי - התנהלה בפראות נגד אנשי המחתרת: "קולות אדם ושעטת רגליים הולכים וקרבים וכבר ניצבת מולנו חומת אדם מאיימת. ההמון נסער ונזעם, הזורם לכאן עם סיום האסיפה הדרמתית בחצרו של היודנראט. אנו ניצבים אלה מול אלה" [עמ' 48]. מאותו יום איבדו אנישי המחתרת את בטחונם ואנשי היודנראט [גנס ודסלר] לחצו עליהם לעזוב את הגיטו ליערות. וזאת מה שעשו, מחוסר ברירה. 3 וכיצד קיבלו אותם הפרטיזנים הרוסים? "..ראיתי את ניסן יותא ממטה המפקדה [של הפרטיזנים ג.ל.] ללא מגפיו לרגליו. כאן מתפרקים מחפצי הערך המעטים אשר עדיין נשארו ברשותם של לוחמינו: שעונים...ובעיקר מגפיים ומעילי עור" "תרומה הכרחית למאבק באוייב, מסביר המפקד". "למחרת ראינו לחרפתנו מפקדים פרטיזנים עונדים את שעוני חברינו, מתהלכים לאור היום ללא בושה במעילי העור והמגפיים" [עמ' 54 ג.ל.] וזה אחרי שמסרו את הנשק המעט שבידם עוד קודם. כל זה ביער. כך סיפור רודף סיפור. איה הנוער שיקרא את כל אלה?