גבי קדוש חולם עם ואדוז שווה לקרוא
גבי קדוש חולם על ואדוז. לפעמים הוא חולם על ליכטנשטיין, ולפעמים גם על איי קיימן. בחלומו הוא רואה את אילת, העיר שהוא עומד בראשה, מתנתקת ממדינת-האם שלה והופכת ישות עצמאית כמעט לחלוטין, "כמו מדינה", גן-עדן ליזמים, אנשי עסקים, בעלי חברות, בנקאים - מי לא בעצם. דווקא כאשר בעולם הולכים ומתחסלים מקלטי המס, וכאשר מדינות מטילות מגבלות קשות יותר ויותר על סחר עם מקלטי ה"אוף שור", מבקש קדוש לשדרג את אילת מ"סתם" אזור שלא משלמים בו מס ערך-מוסף ונהנים מכמה הקלות במס הכנסה, לעיר-מדינה חצי עצמאית, עם חוקים כלכליים משלה - מקלים מן הסתם. בימים אלה יושב קדוש על גחלים וממתין לביסוסה של הממשלה החדשה, בראשות ידידו ואיש מפלגתו, אריאל שרון. אז הוא מתכוון להסתער עליה עם תוכניתו הגרנדיוזית: פעילות בנקאית בין- לאומית חופשית, על-ידי גורמי-חוץ שיאושרו לעניין זה, ופעילות מסחרית לשינוע סחורות ממדינה למדינה, לא בהכרח באופן פיסי, אלא באמצעות פעולות רישום בלבד. על-פי התוכנית, הרווחים מפעילות זו יחויבו באילת במס קטן בלבד, בשיעור 4%, ובדרך זו תהפוך העיר למוקד משיכה לרישום חברות עסקיות מכל העולם. בעתיד, אם הכול יעלה יפה, חברות טכנולוגיה ישראליות ידרימו 300 ק"מ מתל-אביב, במקום להרחיק עד דלאוור. האילתים בטוחים שהפיכתם לתושביה של עיר-מדינה עצמאית היא כורח המציאות ושאלה של זמן בלבד. שאם לא כן, פרנסתם תהיה תלויה לנצח בגורמים "זרים", כמו מצבה הכללי והביטחוני של המדינה שאליה הם מסונפים. "אם לא ניהפך למרכז פיננסי בין-לאומי, וענף התיירות ימשיך להידרדר, אני לא יודע מה יהיה על העיר", אומר קדוש. למה שדווקא אילת תהפוך מרכז פיננסי עצמאי? "למרכז כזה שלושה מאפיינים עיקריים: הקלות ניכרות במיסוי לסוגיו השונים; הקלות בדרישות הרישוי, הדיווח והפיקוח; וסודיות מרבית בכל הקשור לזהות הלקוחות. אילת, מעצם היותה מבודדת, תפורה להקמתו של מרכז כזה". קדוש יודע בדיוק איזו אילת הוא רוצה לראות. הוא נתלה באילן גבוה מן ההיסטוריה ההפכפכה של המזרח התיכון: ביירות, בתקופה שלפני פרוץ מלחמת האזרחים, אי-אז באמצע שנות ה-70. "בנוסף להרחבת הפן המסחרי-פיננסי" אומר קדוש, "אפשר לנצל את מיקומה הגיאוגרפי המצוין של העיר, כגשר בין אירופה לאפריקה. ניתן בקלות להגיע להסדרים כלכליים עם דרום-אפריקה, למשל. לארץ יועברו מוצרים חצי-מוגמרים וחומרי גלם, ואלה יהפכו באילת למוצרים סופיים, הכשירים לקבלת תעודת-מקור ישראלית, וייוצאו מכאן לאירופה". קדוש מעדיף להתעלם בינתיים מכך שמרכזים פיננסיים, שבהם מתבצעות בעיקר פעולות רישום ולא פעולות מסחריות אמיתיות, מזמינים פעולות בלתי-חוקיות או הופכים למרכזי הלבנת כספים. "מרכז פיננסי בין-לאומי מוצלח מהווה מקור הכנסה נכבד לאוצר המדינה, אפילו אם שיעורי המס בו נמוכים", הוא אומר. מוסדות פיננסיים באיכות נמוכה שיוקמו באילת ימשכו אליהם הון שחור ויהיו מועדים יותר לפשיטות-רגל, ללא הגנה אמיתית ללקוחותיהם. "ניתן ליישם כללים שימנעו ניצולו לרעה, ויבטיחו שהמרכז דווקא יסייע לחיזוק מעמדה הפיננסי של המדינה. מקום כזה עשוי גם למשוך לארץ יהודים וישראלים רבים, המועסקים על-ידי מוסדות פיננסיים בין-לאומיים והיו שמחים להעביר את מרכז פעילותם לישראל". "אין לנו אחות" לעג הגורל: אף שאילת נחשבת לעיר השקטה במדינה מבחינת פעילות חבלנית עוינת, ומעולם כמעט לא היה בה אירוע ביטחוני משמעותי, היא מוצאת עצמה היום משלמת אולי את המחיר הכלכלי הכבד ביותר על אינתיפאדת אל-אקצה, המתרחשת אי-שם 300 ק"מ צפונה. הפגיעה הישירה והכבדה מכולן באה לידי ביטוי בחרם כמעט מוחלט שהטילו עליה תיירי העולם. 90% מהתיירים הזרים ביטלו את בואם לעיר, ואת 10,000 חדרי המלון, הריקים ברובם, מנסים המלונאים לשווק במחירי מציאה לישראלים. התחזיות הוורודות דיברו על תפוסה ממוצעת של כ-85%. היום מקווים להגיע ל-50%. ההפסדים הכספיים הכבדים לבתי-המלון, ולעסקים שצמחו סביבם, גרם להוצאתם לחופשה חלקית של כ-3,000 מתוך 10,000 עובדי ענף המלונאות, שהוא מקור התעסוקה העיקרי של העיר, במישרין או בעקיפין. בינתיים העובדים, בחופשה כפויה, עוברים השתלמויות מקצועיות מטעם משרד העבודה ומקבלים את מלוא משכורתם, אולם אם המשבר יימשך, הם יפוטרו סופית. "מה אנחנו אשמים שבמדינה מתחוללות מהומות?", קובל קדוש. "אז נכון שלבנו איתכם, ובכל ערב אנחנו צופים כמוכם בחרדה בטלוויזיה, אבל מה לנו ולכם? לטוב ולרע, אצלנו באילת מציאות החיים שונה לחלוטין מבשאר חלקי המדינה: כאן שקט, שליו, תוסס מבחינת חיי חברה, והביטחון האישי מוחלט. לא נעים לומר, ובטח ובטח שלא נעים לנקר עיניים, אבל כאן עולם אחר לחלוטין. כאן לא מדינת ישראל. לא מדינת ישראל העכשווית, הלחוצה והלוחצת". את העולם קשה לכם יותר לשכנע שכאן לא ישראל. "זאת באמת הצרה, שרק אנחנו יודעים את זה. כל האחרים, בעיקר התיירים וסוכני התיירות הזרים, חושבים שהאש משתוללת גם אצלנו. לך תסביר להם שאין לנו אחות". אילת אכן מנסה לשווק עצמה כמי ש"אין לה אחות". במסע הפרסום שלה בחו"ל, המילה "ישראל" איננה מופיעה בשום מקום, גם לא באותיות הקטנות. המיקום הגיאוגרפי מוגדר כ"ריביירה בים האדום". הסלוגן הוא: FUN & SUN. ישראל? איפה זה? גם בתמונות המרהיבות המעטרות את מודעות הפרסום אין עדות למיקומה של אילת במזרח התיכון, והן נראות כלקוחות מאי טרופי כלשהו. בינתיים, זה לא עוזר. ההתנתקות של אילת מישראל היא עדיין רק בראש של תושביה. "רבע שעה דיברתי בסי.אן.אן על אילת השקטה, שאיננה שייכת לישראל", אומר קדוש. "אלא שרגע לפני שעליתי לאוויר ורגע אחרי שודרו תמונות זוועה מפיגועים במדינה. אז האנגלי או הדני עושה אחד ועוד אחד, ובמקום להגיע אלינו, הוא עושה אחורה פנה, או ליתר דיוק הצדה פנה, ומוצא לעצמו מקום שטוף-שמש אחר". "תן לי קזינו" כשקדוש נשאל על פתרונות שיהפכו את אילת למוקד-משיכה מחודש לתיירים, הוא חוזר לרעיון כמעט דהוי מרוב שימוש: קזינו. "תן לי קזינו", הוא אומר, מרוב התלהבות גופו נרכן לפנים, "ואני הופך את המקום הזה לפנינה בקנה-מידה עולמי". הדיבורים על קזינו נשמעים כבר 20 שנה לפחות, והרעיון שב ועולה לפחות בכל פעם שמוקמת ממשלה חדשה. עד היום, זה תמיד נגמר באותו אופן. "הקזינו יקום, על אפם וחמתם של כולם. המדינה שלנו מזוכיסטית ומתחסדת, לא אכפת לה לאפשר לכספי המהמרים לברוח מתחת ידה ליריחו, לאירופה ולספינות שיוצאות מהנמל שלנו, במקום שתקים קזינו שכל רווחיו יהיו לטובת הכלל". המדינה מעדיפה שגורמים מפוקפקים, שנלווים כמעט תמיד לעסקי ההימורים, יעשו את זה במדינה אחרת. "אפילו ועדה מקצועית בלתי תלויה, בראשות משה גביש, החליטה שיש להקים קזינו. כדי לנהל אותו, נקים חברה משותפת, והרווחים יועברו באמצעות קרן אילת למטרות פיתוח החינוך, רווחה, ספורט, פסטיבלים, לשיווק אילת ולתיירות. אפילו לזרם החינוך של ש"ס
גבי קדוש חולם על ואדוז. לפעמים הוא חולם על ליכטנשטיין, ולפעמים גם על איי קיימן. בחלומו הוא רואה את אילת, העיר שהוא עומד בראשה, מתנתקת ממדינת-האם שלה והופכת ישות עצמאית כמעט לחלוטין, "כמו מדינה", גן-עדן ליזמים, אנשי עסקים, בעלי חברות, בנקאים - מי לא בעצם. דווקא כאשר בעולם הולכים ומתחסלים מקלטי המס, וכאשר מדינות מטילות מגבלות קשות יותר ויותר על סחר עם מקלטי ה"אוף שור", מבקש קדוש לשדרג את אילת מ"סתם" אזור שלא משלמים בו מס ערך-מוסף ונהנים מכמה הקלות במס הכנסה, לעיר-מדינה חצי עצמאית, עם חוקים כלכליים משלה - מקלים מן הסתם. בימים אלה יושב קדוש על גחלים וממתין לביסוסה של הממשלה החדשה, בראשות ידידו ואיש מפלגתו, אריאל שרון. אז הוא מתכוון להסתער עליה עם תוכניתו הגרנדיוזית: פעילות בנקאית בין- לאומית חופשית, על-ידי גורמי-חוץ שיאושרו לעניין זה, ופעילות מסחרית לשינוע סחורות ממדינה למדינה, לא בהכרח באופן פיסי, אלא באמצעות פעולות רישום בלבד. על-פי התוכנית, הרווחים מפעילות זו יחויבו באילת במס קטן בלבד, בשיעור 4%, ובדרך זו תהפוך העיר למוקד משיכה לרישום חברות עסקיות מכל העולם. בעתיד, אם הכול יעלה יפה, חברות טכנולוגיה ישראליות ידרימו 300 ק"מ מתל-אביב, במקום להרחיק עד דלאוור. האילתים בטוחים שהפיכתם לתושביה של עיר-מדינה עצמאית היא כורח המציאות ושאלה של זמן בלבד. שאם לא כן, פרנסתם תהיה תלויה לנצח בגורמים "זרים", כמו מצבה הכללי והביטחוני של המדינה שאליה הם מסונפים. "אם לא ניהפך למרכז פיננסי בין-לאומי, וענף התיירות ימשיך להידרדר, אני לא יודע מה יהיה על העיר", אומר קדוש. למה שדווקא אילת תהפוך מרכז פיננסי עצמאי? "למרכז כזה שלושה מאפיינים עיקריים: הקלות ניכרות במיסוי לסוגיו השונים; הקלות בדרישות הרישוי, הדיווח והפיקוח; וסודיות מרבית בכל הקשור לזהות הלקוחות. אילת, מעצם היותה מבודדת, תפורה להקמתו של מרכז כזה". קדוש יודע בדיוק איזו אילת הוא רוצה לראות. הוא נתלה באילן גבוה מן ההיסטוריה ההפכפכה של המזרח התיכון: ביירות, בתקופה שלפני פרוץ מלחמת האזרחים, אי-אז באמצע שנות ה-70. "בנוסף להרחבת הפן המסחרי-פיננסי" אומר קדוש, "אפשר לנצל את מיקומה הגיאוגרפי המצוין של העיר, כגשר בין אירופה לאפריקה. ניתן בקלות להגיע להסדרים כלכליים עם דרום-אפריקה, למשל. לארץ יועברו מוצרים חצי-מוגמרים וחומרי גלם, ואלה יהפכו באילת למוצרים סופיים, הכשירים לקבלת תעודת-מקור ישראלית, וייוצאו מכאן לאירופה". קדוש מעדיף להתעלם בינתיים מכך שמרכזים פיננסיים, שבהם מתבצעות בעיקר פעולות רישום ולא פעולות מסחריות אמיתיות, מזמינים פעולות בלתי-חוקיות או הופכים למרכזי הלבנת כספים. "מרכז פיננסי בין-לאומי מוצלח מהווה מקור הכנסה נכבד לאוצר המדינה, אפילו אם שיעורי המס בו נמוכים", הוא אומר. מוסדות פיננסיים באיכות נמוכה שיוקמו באילת ימשכו אליהם הון שחור ויהיו מועדים יותר לפשיטות-רגל, ללא הגנה אמיתית ללקוחותיהם. "ניתן ליישם כללים שימנעו ניצולו לרעה, ויבטיחו שהמרכז דווקא יסייע לחיזוק מעמדה הפיננסי של המדינה. מקום כזה עשוי גם למשוך לארץ יהודים וישראלים רבים, המועסקים על-ידי מוסדות פיננסיים בין-לאומיים והיו שמחים להעביר את מרכז פעילותם לישראל". "אין לנו אחות" לעג הגורל: אף שאילת נחשבת לעיר השקטה במדינה מבחינת פעילות חבלנית עוינת, ומעולם כמעט לא היה בה אירוע ביטחוני משמעותי, היא מוצאת עצמה היום משלמת אולי את המחיר הכלכלי הכבד ביותר על אינתיפאדת אל-אקצה, המתרחשת אי-שם 300 ק"מ צפונה. הפגיעה הישירה והכבדה מכולן באה לידי ביטוי בחרם כמעט מוחלט שהטילו עליה תיירי העולם. 90% מהתיירים הזרים ביטלו את בואם לעיר, ואת 10,000 חדרי המלון, הריקים ברובם, מנסים המלונאים לשווק במחירי מציאה לישראלים. התחזיות הוורודות דיברו על תפוסה ממוצעת של כ-85%. היום מקווים להגיע ל-50%. ההפסדים הכספיים הכבדים לבתי-המלון, ולעסקים שצמחו סביבם, גרם להוצאתם לחופשה חלקית של כ-3,000 מתוך 10,000 עובדי ענף המלונאות, שהוא מקור התעסוקה העיקרי של העיר, במישרין או בעקיפין. בינתיים העובדים, בחופשה כפויה, עוברים השתלמויות מקצועיות מטעם משרד העבודה ומקבלים את מלוא משכורתם, אולם אם המשבר יימשך, הם יפוטרו סופית. "מה אנחנו אשמים שבמדינה מתחוללות מהומות?", קובל קדוש. "אז נכון שלבנו איתכם, ובכל ערב אנחנו צופים כמוכם בחרדה בטלוויזיה, אבל מה לנו ולכם? לטוב ולרע, אצלנו באילת מציאות החיים שונה לחלוטין מבשאר חלקי המדינה: כאן שקט, שליו, תוסס מבחינת חיי חברה, והביטחון האישי מוחלט. לא נעים לומר, ובטח ובטח שלא נעים לנקר עיניים, אבל כאן עולם אחר לחלוטין. כאן לא מדינת ישראל. לא מדינת ישראל העכשווית, הלחוצה והלוחצת". את העולם קשה לכם יותר לשכנע שכאן לא ישראל. "זאת באמת הצרה, שרק אנחנו יודעים את זה. כל האחרים, בעיקר התיירים וסוכני התיירות הזרים, חושבים שהאש משתוללת גם אצלנו. לך תסביר להם שאין לנו אחות". אילת אכן מנסה לשווק עצמה כמי ש"אין לה אחות". במסע הפרסום שלה בחו"ל, המילה "ישראל" איננה מופיעה בשום מקום, גם לא באותיות הקטנות. המיקום הגיאוגרפי מוגדר כ"ריביירה בים האדום". הסלוגן הוא: FUN & SUN. ישראל? איפה זה? גם בתמונות המרהיבות המעטרות את מודעות הפרסום אין עדות למיקומה של אילת במזרח התיכון, והן נראות כלקוחות מאי טרופי כלשהו. בינתיים, זה לא עוזר. ההתנתקות של אילת מישראל היא עדיין רק בראש של תושביה. "רבע שעה דיברתי בסי.אן.אן על אילת השקטה, שאיננה שייכת לישראל", אומר קדוש. "אלא שרגע לפני שעליתי לאוויר ורגע אחרי שודרו תמונות זוועה מפיגועים במדינה. אז האנגלי או הדני עושה אחד ועוד אחד, ובמקום להגיע אלינו, הוא עושה אחורה פנה, או ליתר דיוק הצדה פנה, ומוצא לעצמו מקום שטוף-שמש אחר". "תן לי קזינו" כשקדוש נשאל על פתרונות שיהפכו את אילת למוקד-משיכה מחודש לתיירים, הוא חוזר לרעיון כמעט דהוי מרוב שימוש: קזינו. "תן לי קזינו", הוא אומר, מרוב התלהבות גופו נרכן לפנים, "ואני הופך את המקום הזה לפנינה בקנה-מידה עולמי". הדיבורים על קזינו נשמעים כבר 20 שנה לפחות, והרעיון שב ועולה לפחות בכל פעם שמוקמת ממשלה חדשה. עד היום, זה תמיד נגמר באותו אופן. "הקזינו יקום, על אפם וחמתם של כולם. המדינה שלנו מזוכיסטית ומתחסדת, לא אכפת לה לאפשר לכספי המהמרים לברוח מתחת ידה ליריחו, לאירופה ולספינות שיוצאות מהנמל שלנו, במקום שתקים קזינו שכל רווחיו יהיו לטובת הכלל". המדינה מעדיפה שגורמים מפוקפקים, שנלווים כמעט תמיד לעסקי ההימורים, יעשו את זה במדינה אחרת. "אפילו ועדה מקצועית בלתי תלויה, בראשות משה גביש, החליטה שיש להקים קזינו. כדי לנהל אותו, נקים חברה משותפת, והרווחים יועברו באמצעות קרן אילת למטרות פיתוח החינוך, רווחה, ספורט, פסטיבלים, לשיווק אילת ולתיירות. אפילו לזרם החינוך של ש"ס
