גברבר בשנות התישעים

גברבר בשנות התישעים ../images/Emo99.gif

השעה 23:20 – אוגוסט התחנה המרכזית הישנה אני בן 25 יושב על כסא הנהג באוטובוס קו 37 לכוון יהוד לפני קליטת הנוסעים. לא רואה כבר צלול והכל מיטשטש לי אחרי בוקר עמוס באוניברסיטה . המשמרת החלה ב 13:15 וכבר עשיתי 4 "טורים" (הלוך חזור). עייף , רצוץ ודביק , מתאווה כבר לסיים משמרת ארורה זו ומרחם על יצמי כסטודנט עמל. מוציא אט אט את פחית הכרטיסים והכרטיסיות וכל ה"חופשי חדשי" ושאר הפטנטים האלו, משחיל אותה על לוח המתכת המיועד לכך , מוציא את הצבת/מחורר , מביט במבט עייף , מיואש ושונא משהו, לעבר נחיל האנשים העומדים – יושבים בתחנה האפלה והלילית. אלו מביטים לעבר האוטובוס , מנסים לחדור ולראות מבעד לחשיכה את הנהג השנוא הזה שמחכה עוד רגע ונותן להם לשבת שם בחום המעיק בעוד הוא עצמו יושב באוטובוס הממוזג ולוגם עוד דקת קפה אחרונה. מוריד בהילוך איטי, כאילו להכעיס, את ה"מקסי ברקס" , לוחץ על כפתור D ומגלגל האוטובוס בזחליליות לעבר התחנה עד לעצירה במקביל לספסל. הם העייפים עם החבילות והסלים, נעים הנה והנה כשדה שיבולים באי נוחות וחוסר סבלנות ואני ממש חווה אותם מקללים אותי בליבם שהדלת הארורה תיפתח כבר. אני קם בכבדות, פונה אחורנית ומתחיל בסריקה בטחונית מציץ בינות לספסלים עד לשורה האחורית . בדרך מוצא שקית ובה טלית, כדור של ילד ואוסף אותם כדי להעבירם מאוחר יותר לסדרן ומשם למח' אבידות. טססססס....... בשניה שנפתחת הדלת הם נדחפים פנימה. שועטים לעברי כאילו הייתי מושיעם או משל התחלתי לחלק שם כסף. "אדוני הנהג, למה נתת לנו לחכות כל כך הרבה זמן"? "לא יכולת לפתוח קודם" צווחת לעברי אישה חסרת שיניים ובעלת בית שחי מאיים כמערת המכפלה (עם ריח דומה). הם עולים מזדחלים. זה משלם במטבעות , ההוא בכרטיסיה , ישיש אחד בשטר מתחיל לקללני מדוע תקעתי אותו עם כל כך הרבה מטבעות . "בפעם הבאה תכין כסף או לפחות משהו סביר ולא 100 ₪ לנסיעה שעולה שקל שבעים" אני עונה לו בכל חלש , מונוטוני ותשוש אף מכדי לזכותו במבט . האפאטיה משתלטת עלי ואני לא רואה את קצה התור. האוטובוס מתמלא , אוושת בגדיהם והמיית קולם מתחילים להתאבך באזני להשמע לי רחמנא למלן כעדר בהמות ברפת ובדיר הקיבוץ לפנות ערב. נעים ומסתדרים על כסאותיהם ומפנים מקום לעכוזיהם בכסאות הקרירים , ומפנטזים בוודאי על מיטותיהם כמוני. עם עלות כולם , אני מביט במראה , סוגר הדלת ומתחיל בנסיעה. לפתע נשמעת קריאה – "נהג עצור , מישהי רצה. אל תהיה חרא , אתה אוטובוס אחרון...". עצרתי , פתחתי הדלת ופנימה מקפצת לה בחורה כבת 22 , ג'ינס דהויות לירכיה , טריקו כחלחל לכתפיה ותיק בד רקום מלופף סביב פרק ידה. "שיוווו , תודה נהגוֹס..." היא אומרת לי. אני מביט בפניה , פולט "זה בסדר..." וממשיך בנסיעה. "לאן" ? "אור יהודה" , היא עונה. "שתיים עשרים..." - והיא משלמת. האוטו מלא , בהריון היא לא ואין צ'אנס שמישהו ייתן לה לשבת , זה ברור. "זה מפריע לך אם אשב כאן מקדימה בין שתי הזגוגיות הקדמיות" ? (כשגבה לכוון הנסיעה). זה מפריע , אבל שבי אני עונה והיא בלי שום חשבון מתיישבת. אחרי כמה דקות שתיקה כשגל"צ ברקע , ושוב היא שואלת "רוצה טוויסט"? "ואללה , איך ידעת שהוופלה האהובה עלי היא טוויסט" ? אני מתחייך - יללה , תביאי. היא פותחת את תיקה וזורקת לי טוויסט, ופיה העמוס שיניים לבנות הסדורות יפה אחת לצד השניה ,צוחק ומתעוות בחן ועיניה מצטמצמות כשזויותיהן מתקמטות ומרגשות אותי . "היא יפה נורא" אני חושב לעצמי בלב. באמת יפה . חיננית / סקסית כזו. שיער ארוך חלק אבל לא מסורק מדי , עיני שקד חומות , פה צוחק חסר בושה ושניים כל כך יפות ,לא סימטריות כאלה. ואז היא שולחת ידה לעבר צידי ראשה ובתנועה חיננית מעבירה את שיערה אל מעבר לאוזנה השמאלית. טוב נו ואני ,כפריק של אזניים מייד מביט באוזנה ובוחן אותה. תנוך האוזן מחובר לראשה מעל לקצה הלסת, האפרכסת משוכה כלפי מעלה וצמודה לראשה. איזו אוזן יפה. תנוך נטול עגילים , עדין עד שאיני יכול להסיר את עיני מהאוזן הזו ומגניב תוך כדי נהיגה מבטים מלאי סקרנות לעבר נפתולי אפרכסתה כאילו היתה מיצג מוזיאוני. האור האדום שבצומת מסובים מכריח אותי להביט בכביש ולעצור בזמן. באיטיות יורדים האנשים בתחנות השונות עד שבאור יהודה האוטובוס כמעט מתרוקן ואני אומר לעצמי , אולי כולם ירדו באור יהודה ולא אצטרך להמשיך עד יהוד וכך "אחתוך" למגרש דרך סביון ואחסוך לי רבע שעה לפחות. כולם יורדים לבסוף והיא הגברת – נשארת. "לא אמרת שאת יורדת באור יהודה" ? "אז אמרתי " היא אומרת לי. " לאן נוסעים"? אני מביט בה משתהה ולא יודע אם היא מהתלת בי או שהיא רצינית. "לאן" ? אני שואל ... "תמשיך לכוון צומת בני עטרות , שם תיקח ימינה לכוון השדה תעופה ובאחד השדות תעצור בצד". היא מישירה לי מבט בעיניים , בוחנת אותי בראש נטוי מעט כאילו הייתי "דוִד" שבאופיצי בפירנצה, מביטה על תחריט פרטי האישיים המוטבעים על פורט הכסף שלי ואומרת את שמי. אני נוסע , מביט בחמוקיה ובקימורי אגנה המג'ונססים ולא מאמין שזה קורה לי....
 
(המשך )

היא שואלת : תישאר עוד הרבה זמן על כיסא הנהג או שתתקרב קצת נהגוס... נו , מה כבר אפשר לעשות במצב שכזה. קמתי נבוך משהו מהכסא , הוצאתי את פורט הכסף מנדנו ושמתי אותו בתיק העור המהוהה. גם את פחית הכרטיסים הנחתי במקומה , ואת הצבת וכל יתר הפיצ'יפקעס , סגרתי את התיק וקפצתי לי אל עבר המדרגה הראשונה. והנה , אני עומד ממש מולה כשאפי חש בשרידי שרידיו האחרונים של הבושם ששמה על עצמה שעות ארוכות קודם. אני מביט בה, היא מביטה בי , מניחה ידה על ראשי ... אח"כ על כתפי , מחייכת בהנאה גלויה עם שיניים בוהקות ושוב עושה את התנועה הזו ומסיטה שערה הגולש מאחורי אוזנה הצחורה. הרמתי יד, מהוססת משהו והעברתי גב היד על לחיה , במקום הזה שמחבר בין האוזן לצוואר , המקום המקומר הכל כך נשי ויפה הזה . היא נרעדה , עיניה נעצמו ואז נתנה ידה בידי ולחשה :"בוא נכנס קצת פנימה... לתוך האוטובוס". בחוץ שקט . מכוניות כבר לא עוברות. ניצנוץ מטוס רחוק שמתקרב לנתב"ג וליבי הולם בהתרגשות. אנו חונים בשולי שדה קוצים עם ריח אדמה חרושה שמגיע מלא הרחק משם. הרדיו מנגן לו חלש והכל חשוך , אף כי עינינו רגילות כבר לחושך. וכך בשקט ובאיטיות , היא תפשה בשולי חולצת הטריקו שלי (שבגינה חטפתי תלונה ממבקר כי אין בה צווארון – מואה ? עם צווארון ?) והרימה אותה מעלה עד שנותרתי ללא החולצה. היא הניחה אותה בצד ברישול ופתחה את כפתור הג'ינס שלי. המתח גבר , גם זרימת הדם גברה , ובבישנות היא אמרה לי:" אולי אטפל בך קצת לפני שנעבור לhigh ? " מי כמובן יכול לסרב להצעה שכזו... התיישבתי . זו הצעירה החלה לנשקני על עפעפי , על אפי , על לחיי ושפתי , משם לצווארי וגלשה לחזי והרגשתי איך שזה מתחיל להתפשט בגופי , התחושה הזו, הנעימה הממכרת. בלי ניד עף עף ,קירבה את תיקה העלמה והוציאה ממנו ארבעה שרוכי עור ולחשה לי מבין שפתיה כי ארים רגלי ואשים אותם על המושב שמנגד. עשיתי כמצוותה וזו החלה להעביר על ביטני את קצה אצבעה השלוח ומתוח כשציפורנה חורצת בעורי בעדינות ומטיילת לה מטה מטה באיטיות. במתינות וכאילו יש לה את כל הזמן שבעולם , היא פתחה את אבזם סנדלי העור שלי , חלצה אותם מכפות רגלי ורמזה לי בהנעת אצבע כלי מעלה כי ארים עכוזי כשהיא מחייכת לעברי מבודחת מהמעמד ונהנית משליטתה במצב. נעניתי ואז משכה בחטף את מכנסי , הניפה אותם הצידה וכך גם עשתה עם תחתוני. נותרתי כך , ערום כביום הוולדי כשאני ישוב על כיסא נוסע באוטובוס ורגלי מונחות על הכסא שממולי ובאותו רגע ממש הזכרתי לעצמי יולדת המצויה כמעט בתנוחת לידה. ואז היא ספק אמרה ספק שאלה :"אתה נהנה מזה"? עניתי "כן"... והיא קשרה את ידי לעמודי האוטובוס ואת רגלי לבסיסי המתכת המצופה של הכסא. עצמתי עיני בעונג תוך שאני מפנטז את שעומד לקרות ברגעים הקרובים ואמרתי לעצמי בלב "מממ ... אולי באמת יש אלוהים ? " פקחתי עיני והבחנתי בה כשהיא מביטה בי בהנאה וידי ורגלי קשורות למהדרין . היא נשקה לביטני , החלה ללטף את עורי , את מותני , את פנים רגלי , את רגלי עצמן וגם את בהונותי. לפתע , שמעתי חריקת בלמים אדירה מבחוץ. "מצטערת" היא אמרה , "באו לקחת אותי" , ואז קמה , הילכה לה בהידוס מדוד ואיטי לעבר תחילת האוטובוס , נטלה ביד קלה את תיקי העמוס כסף ( לפחות 5,000 ₪ מיום עבודה ובו גם כרטיסים בשווי רב ) פתחה הדלת , גיחכה , קרצה לעברי ואמרה לי "צ'או...". עוד הספקתי לראותה נכנסת לפונטיאק המצ'וחצ'חת השחורה שעפה מהמקום בפירפור גלגלים. ... כן , לקח לי איזה רבע שעה עד שהצלחתי להחלץ מהמצב המביך הזה. מתארים לעצמכם איזה הסבר היה עלי לתת למחלקת הביטוח ב"דן"...
 

מי צי

New member
גברים לעולם ישארו "גברים"

ולא חשוב כל כך העידן, שיהיה עידן ימי הקרח, או העידן המודרני. זוג ירכיים תמיד מצליח לסובב להם את ההגאים... סיפור חביב.
 

אסקורט

New member
ומה זה אומר....

ומה זה אומר להיות גבר חוץ מלאבד את הראש בגלל זוג ירכיים???
 
לקרוא את ההודעה הזאת שלך

ולחייך באמפאטיה ובמעט אכזבה... לילה טוב לך
 

מי צי

New member
ועל אותו משקל

מסכן הגבר (ואפילו מגוחך) ש"מתאמץ" לעשות את זה, בכל גיל. ועדיין, ישנם גברים ו/או נשים, שעם הגיל העולה שלהם, מה לעשות, ישנה ירידה בצורך לחפש ירכיים. ועם זאת הם לא אומללים או מסכנים.
 
למעלה