גברים מכורים לעבודה - האם ניתן
לקיים איתם זוגיות בריאה ומאושרת? לכאורה, מיותר לכתוב שורות אלו, שהרי הן לא יתגלו לעיני אותם גברים שעליהם אני אדבר בהודעה, (כי הם או בעבודה או ישנים). יש קבוצה לא מבוטלת של גברים (ונשים אבל, זאת לא הבעייה שלי), שהם פשוט מוכוונים למצויינות ולא לאושר. זה לא שהם רוצים זמן לעצמם, זה לא שהם לא מתגעגעים, זה לא שהם לא מאוהבים, הם פשוט עם פוביה רצינית מאוד להשענות אחורה, ומילים כגון מנוחה או חופשה, ממש מצמררות אותם, גם אם קשה להם להודות בזה. הכי גרוע בתוך הקבוצה הזו היא הגברים שבטוחים שזה לא הם, זה אלף ואחד גורמים סביבתיים: "יש לחץ בעבודה", "זאת רק תקופה" ועוד אלפי תירוצים שרק הם בולעים נזרקים באוויר בכל פעם שאנחנו מנסות להעלות את העובדה שכולם חוץ מהם באים הביתה לפני 11 בלילה ובשישי שבת לא עובדים בבית אלא מכייפים. (כמובן שלדעתם, הם אוהבים חופשות ומתים לצאת לבלות אבל יש להם מלא משימות). ובכל זאת, אם יש פה גבר שיש לו אהבה גדולה בבית ובכל זאת הוא מבלה איתה שעות מעטות בשבוע.... למה? זה הכל בסוף עניין של סדר עדיפויות לא?
לקיים איתם זוגיות בריאה ומאושרת? לכאורה, מיותר לכתוב שורות אלו, שהרי הן לא יתגלו לעיני אותם גברים שעליהם אני אדבר בהודעה, (כי הם או בעבודה או ישנים). יש קבוצה לא מבוטלת של גברים (ונשים אבל, זאת לא הבעייה שלי), שהם פשוט מוכוונים למצויינות ולא לאושר. זה לא שהם רוצים זמן לעצמם, זה לא שהם לא מתגעגעים, זה לא שהם לא מאוהבים, הם פשוט עם פוביה רצינית מאוד להשענות אחורה, ומילים כגון מנוחה או חופשה, ממש מצמררות אותם, גם אם קשה להם להודות בזה. הכי גרוע בתוך הקבוצה הזו היא הגברים שבטוחים שזה לא הם, זה אלף ואחד גורמים סביבתיים: "יש לחץ בעבודה", "זאת רק תקופה" ועוד אלפי תירוצים שרק הם בולעים נזרקים באוויר בכל פעם שאנחנו מנסות להעלות את העובדה שכולם חוץ מהם באים הביתה לפני 11 בלילה ובשישי שבת לא עובדים בבית אלא מכייפים. (כמובן שלדעתם, הם אוהבים חופשות ומתים לצאת לבלות אבל יש להם מלא משימות). ובכל זאת, אם יש פה גבר שיש לו אהבה גדולה בבית ובכל זאת הוא מבלה איתה שעות מעטות בשבוע.... למה? זה הכל בסוף עניין של סדר עדיפויות לא?
