גברים,נשים,מודרנים/ות,אהבות,אכזבות

[אופטימית123]

גברים,נשים,מודרנים/ות,אהבות,אכזבות

בכוונה פותחת שרשור חדש ולא מתלווה לכאב של אש אש,כדי לא לערב שימחה בששון...אבל האמת??? מצפה מאיתנו,האנשים,להתבגר קצת,לקחת אחריות,ולהפסיק עם האימרות שמתאימות לילדים בגיל הגן כמו "הוא לא שווה אותך,מגיע לך יותר,שטיחים,מיטות וכדומה..."...ראבאק כשמגיע ה"קטע הרע" יש לרובנו נטיה בשניה לקטול את האחר,להצביע על הרע ולהתמקד בו במחשבה שדרך הרע יהיה לנו יותר טוב.נכון ששלום שר שאחרי החושך הגדול מגיע האור,זאת עובדה ידועה ומול עובדות אין להתווכח.אבל יחד עם זאת בכל חוייה שאנו עוברים יש משהו שמתאים לנו לזמן מסויים...אם רק היינו משכילים למצות את היופי שבכל רגע (כן,אתם שם,יכולים להמשיך לקפצץ על הכיסאות שלכם ולהגיד "הנה עוד משפט סתמי",אבל בינינו,מזיז לי את האצבע הקטנה...),להתמקד בטוב ולא ברע,להפנים,לקבל ולהמשיך הלאה,החיים היו נראים לנו הרבה יותר יפים ממה שנראים לאורך זמן. אז תנסו לחייך ותאמינו לי...החיים יפים.

 

[אלמרה]

בהחלט יוזמה ברוכה לפתוח דיון נפרד..

עם כל האהבה והאמפטיה שאנו רוחשים לאש אש בכאבה יש מקום ללטף אותה ולחבקה בחום אבל גם להתפנות לרגע לדון באפקט ובאינסטינקט של התגובה לכאב. אני כאופטימי חשוך מרפא סבור כי עצתך אופטימית123 יקרה - היא טובה ויש לנפח חזה מלוא הראות ובראש מורם ועיניים פקוחות לרווחה להביט קדימה ולא בזעם. שכן אכן כך החיים יפים קיביני מאט!

 

[אביר מודרני]

מסכים מאוד אבל...

אנחנו בפורום וירטואלי.פנים מול פנים זה אחרת. כאן נשאר רק לאמר את המילים המעודדות.

 

[אש אש]

למה לא בשרשור שלי?../images/Emo8.gif

אופטימית באסה אבל אני אאכזב אותך כרגע אנחנו במסנג'ר יחד ואחרי שיחת טלפון שהתקשר עכשיו. לצערי לא יכול להמשיך קדימה איתי עדיין כואב אחרת....שהיו אמורים להתחתן ו... יודעת מה? כן איכפת לי ממנו, כן אהבתי אותו לא הוריד ממנו, (מלבד את בגדיו אולי אם יינתן לי היה וואוו וחבל לי שניגמר היום אני רוצה ומנסה להיות שם בשבילו ולקוות שיצליח להשיג אותה ולמלא את ליבו. גם לי יש זכרונות כואבים מאחר כולנו באים לקשרים טעונים, קצת משופשפים ולא כולנו קטנים,או קטנים עם צל ענק אז מי אמר שהחיים לא יפים? מי אמר שהחיים לא עצובים וכואבים? כן, גם וגם ילדה

 

[אופטימית123]

ממוש-לא בשרשור שלך כי "אצלך"

אנחנו עוסקים בניחומים גרידא..(הלו,הלו,מישהו מת?להירגע

). נושא הדיון פה איך אנחנו מסתכלים על מה שעברנו,איך במחי יד יש לאנשים מסויימים נטיה מיד לזרוק רפש על האחר במחשבה שההתעמקות בגועל תביא להארה מסוימת.בטוחה שאת "לא קונה" את זה...גם אני וגם את יודעים עד כמה החיים ממש עצובים/כואבים ובמיוחד יכולים להיות מאכזבים....שוב-אלו עובדות!!!אז מה?להתמקד בעובדות או למצוא דרך לעבור אותם בקלות יחסית. ול"אמא של..."...משתתפת בצערך.גם אני איבדתי את כלבתי האהובה בערב ראש השנה ומיד קפצתי מבכי לצחוק של החג כי זה מה יש.ובכל זאת,מאמינה שאימרות של אנשים משפיעות על מצב הרוח הכללי. והנה משהו שאני באופן אישי נזכרתי מזכרונותי מארץ הנכר בה התגוררתי לא מעט שנים. מי שהיה יודע איך זה להיכנס שם לסופרמרקט וכל קופאית מסכנה מיד מברכת אותך ב..how are you?...כשידוע לכולם שממש לא מעניין אותה מה שלומך ושהיא בטח לא מחכה לשמוע תשובה...בטח לא תשובה כנה. לעומת זאת בארץ אתה הולך לקופאית בסופרמרקט ומה מקבל?"גברת,נווווו,אולי תמהרי לארוז כבר??????". אז נכון שלהיא לא ממש איכפת ממך ,אבל נכון גם שזו שפה מצליחה לפעמים לעורר בנו את לחץ הדם. אז מה עדיף?להשתיק את הכאוס או לעורר אותו?

 

[אלמרה]

על אכזבות... ואולי על עודף ציפיות..

בהקשר לסופר-מארקט שם באותה ארץ ניכר... אני לא יכול שלא להתגעגע אפילו לחיוך הליפסטיקאי המאולץ ובתנאי שכאשר אני שואל היכן אני יכול למצוא יוגורט - אני מקבל לווי צמוד אל המדף ולא אצבע מכוונת לאיזור כלשהו לא מלווה אפילו במבט... אתמול הסבירה לי קופאית ראשית שהעובדות באגף החלבי מחולקות על פי יצרנים: אם אתה בוחר בשטראוס אל לך לצפות לסיוע מעובדת של תנובה חלילה... פשוט אסור לה!!! ועל עובדי הירקות הפורקים את סחורתם (הטריה) ללא התחשבות בלקוחות? לנו יש עגלה לכל היותר מקרטעת בגלגלים שיש להם חיים משלהם ונעים לכוונים שהם מחליטים ולירקן יש משהו בין טרקטור למשאית באמצע המעבר הצר שבין דוכני הפרי והירקות... ככה זה בחיים ובזוגיות כולל... הציפיות קובעות את גודל האכזבות... אני לא בעד להשתיק כעס מחד גיסא ולא להעלים כליל את הכאוטיקה שבחיינו מאידך.. ככה באמצע, עם הממוצע של 75 מהציפיות - די לי.

 

[אופטימית123]

ואולי הבעיה איתנו הישראלים...שלפחות

עד העשור האחרון (נראה לי שיש שינוי לטובה בגישה הכללית לאחרונה),שאם היית מביא דוגמאות מן הסוג הנ"ל,מיד היתה קופצת עדת צדיקים ומראה כמה שההם שטוחים/רדודים/מפגרים ומה לא...קשה להודות שיש בצד השני גם דברים חיוביים וזה מה שתוקע אותנו בגועל. וזה מאד מתקשר לי לקטעים של גרושים/גרושות/פרק ב/פרק ז/...כמה פגשתם כאלו שלא מסוגלים להוציא מילה טובה על בן הזוג ממנו התגרשו אחרי אין ספור שנים?לאורך כמה זמן תישאר לנו האמפטיה כלפי אותם אנשים שכל הזמן רק מקטרים?????באופן אישי-אני קצרת סבלנות בענין הנ"ל.

 

[אלמרה]

אני חייב את חיי החדשים לעובדה.....

שהפנמתי אבל רק כשהתגרשתי בפעם השנייה, שאין שום מוצא מהדרך בה מאשימים את הצד שכנגד. פשוט החלטתי לקחת הכל על עצמי ולהאשים רק אותי בכל... ולאחר שפשפשתי בקרביים שלי ודשתי במי האפסיים שלי, וכשהפנמתי כמה תובנות ומסקנות - או אז החלטתי שאכן יש צורך בשניים לטנגו וכעת כאשר אני עם כל האחריות עלי - יכול לחלוק את הנטל עם ה-X או ה-Y ושהיא תקח כמה אחוזים מהאשמה שהיא רוצה אם בכלל (אני מוכל לחלוק 60 עלי 40 עליה), שכן זה בכלל לא משנה מאומה וכעת - הכל תקין...

 

[אש אש]

אופטימית, לך אענה במשרדי../images/Emo8.gif

 

[האם של איתי]

תודה לך אופטימית 123

אני מודה שהמעבר מהבכי לצחוק לא היה קצר, וגם עכשיו בעצם הכתיבה אליך, היא עומדת מולי, נינה, שכולה (וזה המון כי היתה הכי גדולה שיש) מלא בכל טוב. את לחלוטין צודקת לטעמי, אנשים, במקרה שלי, מצליחים להעביר אותי ממצב צבירה אחד לשני בכוח המילה. אני ממש לא יודעת מה ההיתי עושה כל השבת אם לא היו לאורכו כל כך הרבה אנשים מתוקים שהצחיקו כל הזמן, וטענו שזו היתה "מסיבת שבעה" קלאסית.....את כבר מתארת לעצמך אבל בפועל הקטע הרגשי עבד, ואני מרגישה שלמרות שהיא נקברה לפני יומיים, זה קרה לפני עידן. ובאותו הקשר של הסופר מרקט, הייתי היום בעירית תל אביב. אם לא התפקעתי מצחוק, זה רק משום שחשבתי שאין לי פמפר ואני לא אדע מה לעשות. ובכן, פקידת המודיעין של מדור הטאבו מדברת בטלפון ברוסית מישהו ממש עיצבן אותה מעברו השני של הקו, ולמרות שהיא התבוננה בי, ובאיש נוסף שעמד מאחורי, היא המשיכה לגעור ברוסית מתגלגלת על מישהו מעברו השני של הקו מבלי למצמץ כעבור 5 דקות או יותר, ואני לא סופרת, חיכיתי כי העליתי בדעתי שהיא מוסרת מידע למישהו, החלטתי לברר האם מדובר בשיחה פרטית או בענייני עבודה. שאלתי בקטן כשה, אפשר רגע להפריע ולשאול, כי זה מודיעין ? היא ירדה מ- 100 לאפס, הורידה את השפורפרת לברכיים, שמעה את השאלה שלי והפנתה אותי בקצרה ובחדות לאיזה אשנב, הרימה את הטלפון וחזרה לדבר מאפס ל- 100 (מקרה שבר אמיתי). מה לעשות, לא הסתפקתי בהוראת השעה הקצרה, והיתה לי שאלה נוספת, שוב ביקשתי את סליחתה, היא צעקה משהו ושוב הורידהאת השפופ לברכיים. הפעם ביקשתי ממנה להתרכז, ולענות על השאלה במלואה כדי שלא נמשיך בריטואל ההפרעות בשיחה. אני מודה שהיא נענתה, שמעה השיבה, ופניתי לכיוון האשנב. בדרך יושבות סוללה של פקידות כולן בטלפון: אחת נותנת הוראות שעה לבנה ששב מבית ספר (על פי מה שהיא הכינה לאכול, שווה ביקור) וכל האחרות 5 במספר דיברו ברוסית רהוטה מבלי לעצור בצמתים. גם זאת, שהיתה אמורה לעזור לי, עשתה את אותה תנועה של המודיעין, כמה דיבורים ברוסית, הנחת השפופ על הברכיים, טפול אגבי בפנייתי וכן הלאה. אני מודה, קבלתי שרות. אפילו לא חדרתי לפרטיות של איש משום שאינני מבינה רוסית, ולמדתי שאפשר לעשות יותר מדבר אחד בעת ובעונה אחת.

 

[האם של איתי]

החיים יפים, ויש בהם גם צחוק והומור

אופטימית 123 הכוונה שלך לשרשר נושא חדש ברוכה מאין כמוה אם אני מנסה לסכם את הרצון שלך (אני מקפידה על הפועל לנסות שימי לב !!!! ) איך מנחמים אדם בשיברו - דהיינו באכזבתו מאהבה ? לטעמך: יש להציע למשיב או ל"אומלל" ל"נפגע" להתמקד בטוב ולא ברע למצוא את היופי שבכל רגע. שאלתי: האם יש דרך אחת להגיע לנ"ל, דהיינו רצף של משפטי תמיכה מסוגים שונים שיש בהם התמקדות בטוב, בחיים היפים,במיצוי היופי בכל רגע וככה, וכמובן יש המון משפטים כאלה או, כל אחד יכול לנקוט בדרכו כדי להגיע אל אותו דבר ממש לכתוב פיליטון, לספר בדיחות חינניות, להביא מובאה מספרות יפה, מפזמונים או שירים וככה. גם במקרה הזה יש המון דרכים. ובהקשר הזה, הרשי לי לספר לך סיפור, בלי כוונה אפילו לא רמז, לסחוט איזה השתתפות בצער. ביום שישי, הכלבה שלי נדרסה. אהובתי הגדולה, היפה הנהדרת, ערכה רייס בלי ששמתי לב עם משאית, ומתה. ביום שישי בכיתי בלי הירף, ביום שבת אירחתי חברים קרובים לבראנצ' שמעתי את כל מניפת הניחומים האפשרית, לרבות שלא כדאי לי לקרוא לעצמי שכולה,אלא אלמנה, כי אלמנה זה הרבה יותר מפתה

כל האורחים הכירו את נינה ואהבו אותה, כי היא היתה הכי נאהבת שאפשר אבל היו המון בדיחות, והמצב רוח היה הכי מצוין שיש. ובדיעבד, זה מה שהכי עזר לי להפרד ממנה. משהו יותר רחוק, בניו אורלינס עורכים לוויות (הייתי באחת כזאת) עם תזמורת והמון בלוז. מי שהמצטרף, מתוך הכחול, חושב שהוא נמצא בארוע הכי משמח ומלהיב שיש. מה הם חושבים על המת ועל הצער עם כל השמחה הנהדרת הזאת. The floor is yours

 

[אלמרה]

צר לי לשמוע אודות נינה...

היה לי ולבני הצעיר העונג להכיר גם אותה... כעת נותרת עם הכלב החביב שלך הוא גם מרגיש בחסרונה של נינה - הם היו זוג משמיים!!! תתנחמי בחיבוק כמו שאש אש קבלה?

 

[hotman10]

החיים יפים- כשחיים ובריאים...

זה תמיד נכון (לעומת המצבים האחרים...). אבל- יש רגעים קשים, יש רגעים עצובים, אולי- אף- רגעים של יאוש ולבטח- רגעים של אכזבות. ולעיתי- הרגעים ארכים...

 

[s h o o s h a]

החיים היפים

החיים יפים בשל השילוב של הטוב והפחות טוב שבהם. הם היו משעממים אם הכל היה 'טוב'. אבל השילוב של מעט כאב, עצב, אכזבה ומאידך- חיוך, שמש זורחת, יום חדש, השילוב הזה הוא שיוצר עבורינו את החיים היפים. אם רק נשכיל להבדיל בין עיקר לתפל, כל אחד יבחר איך לנחם ומתי, נלמד לכבד איש את רעהו (לא קלישאות) הרי שניצור לעצמנו חיים יפים יותר. (והבלבול שלעתים מתגלע בדבריי וכתביי, חלק מהיופי של חיי)

 

[מלאך תלוש]

הלוואי שידעת כמה יפה כתבת