גבר חדש-אשה חדשה-בילי עייפה.
אז קיטרתי לכם על הגבר החדש וכל הג'אז הזה ובאותו ערב כמו סימן מהשמיים מכרה שלי הציעה להכיר לי חבר של בעלה. זה היה אחרי שיחה בנושא הגבר החדש (ואריציה על מה שקיטרתי פה) ופתאום הבזיק במחשבתה איזה איש שהיא מכירה שאולי, ומה אכפת לי לנסות? היה ערב, הייתי עייפה ומשועממת ואמרתי לה שיאללה ולא אכפת לי, מקסימום - לא. זה היה ביום חמישי והבוקר היא הגיעה ואמרה שיש לה מספר טלפון בשבילי... יענו שהוא מעדיף שאני אתקשר אליו... וברוח הבילית המקורית ישר אמרתי בחברמניות שאין לי בעיה עם זה - תביאי. ולקחתי את המספר ופניתי ללכת ואחרי כמה רחובות פתאום אמרתי לעצמי שכוס אמאמאמאמאמאמק!!!! לא רוצה להתקשר. לא רוצה ולא רוצה ולא רוצה!!!! די!!!!! והחלטתי שאני לא מתקשרת ומאז אני כל כך מצוברחת. אשכרה חטפתי מרה שחורה. זה כל כך לא מתאים לי לעשות את החישובים האלה, זה כל כך לא אני - בחיים, בחיים, בחיים, לא היתה לי בעיה להרים טלפון לבחור, בחיים לא היתה לי בעיה להתחיל עם בחור, זה כל כך לא אני - פתאום כל השריטות והפצעים משנים לי את ההתנהגות??? מצד שני, וגם על זה כבר סופר, דובר והושר, הרי אני רוצה למצוא לי מישהו שהוא לא סמרטוט פאסיבי ומה יותר פאסיבי מלהעדיף שהבחורה תתקשר אליך? גאד!!! ואני טוחנת וטוחנת וטוחנת את זה במח (אני שונאת לטחון כאלה דברים) ומרגישה כמו אסירה של המהפכה הפמיניסטית. אני כבר יודעת שאני לא רוצה את הדון חואן הזה שהוקדש לי מנועה באהבה, אבל אני גם יודעת שאני לא מעוניינת בגבר צפוד וחדש. הייתי נשואה לאחד וזה לא עובד! אז מה אני כן רוצה? ועד מתי אשתבלל לי בפינה? ומה יהיה? איך אפשר בכלל לפתור את הפלונטרים האלה? אוף! ובכלל רציתי לשאול איך זה עובד אצלכם? ולמה כל כך הרבה אנשים מצליחים לדלג ממערכת יחסים אחת לשניה, ולא משנה מה גודל השבר שהם חוו ואחרים, כמוני, תקועים באיזה לופ מרגיז ולא מוכנים להשתמש בדפוסים המוכרים להם למרות ש... קאם און, הרי רק ככה אוכל עוד פעם לבנות מדינה... מבולבלת? כן. מבואסת? כן. כוס אמק על העולם? כן כן וכן!