ג'ודי בלום
ג'ודי בלום גדלה באליזבת', ניו ג'רזי. בתור ילדה, נהגה להמציא סיפורים בראשה. בתור מבוגרת התחילה גם לכתוב אותם. היא בעלת תואר ראשון בחינוך, מאוניברסיטת ניו יורק (קיבלה את התואר בשנת 1961). היא המייסדת של קרן למען ילדים ופועלת הרבה למענם. כיום היא חיה עם בעלה בחוף המזרחי. יש לה שלושה ילדים בוגרים ונכד אחד. בלום כתבה מעל 21 ספרים. היא מכרה יותר מ 70 מליון (!!!) עותקים של ספריה, ותורגמה לעשרים שפות שונות. היא זכתה בכ 90 פרסים, ביניהם פרס על מפעל חיים. ארבעה מספריה של ג'ודי בלום זכורים לי בבירור: "שילה הגדולה" - הבלום הראשון שלי, אחד הספרים הקלילים שלה. חופשת קיץ של שתי אחיות שנוסעות עם המשפחה לבלות בעיירת נופש. ספר מקסים, מלא הומור והומור-עצמי. "זה לא סוף העולם", שקנו לי כשהורי התגרשו. אמנם זה באמת לא היה סוף העולם, אבל בלי קשר זה ספר נפלא. קארן, הדמות הראשית, היא ילדה אמצעית שמתמודדת עם גירושי הוריה ומנסה גם לעזור לאחיה הגדול ואחותה הקטנה לקבל את השינוי במצב המשפחתי. "דיני" מספר על ילדה שסובלת מעקמת בגבה ונאלצת להרכיב מכשיר מיוחד - "מתמך". זה אמנם לא אחד הבולטים של בלום מבחינת הכתיבה, לדעתי, אבל הגדולה שלו היא בזה שהוא נוגע בנושא שלא ראיתי בספרות בעבר ונותן איזה מודל להזדהות. "עיני נמר" הוא החשוב ביותר שלה בעיני. גיבורת הספר, דייוי, מתמודדת עם מותו של אביה בזמן שוד. מעבר להיותו ספר רגיש ומרגש, העיסוק באובדן נעשה בצורה מקצועית ומרשימה, ובלום באמת מצליחה לגעת בנקודות הקשות מבלי ליצור אי נוחות אצל הקורא. מה שאהבתי ואני עדיין אוהבת אצל בלום היא הישירות שלה, והכתיבה בגובה העיניים. היא כותבת לנוער, אבל לא מתנשאת. היא כותבת מהמקום הנכון, בעיני. אני זוכרת אותה מאוד לטובה. אשמח לשמוע גם מכם - מי זוכר אותה? מי קורא אותה כיום? מה דעתכם עליה?
ג'ודי בלום גדלה באליזבת', ניו ג'רזי. בתור ילדה, נהגה להמציא סיפורים בראשה. בתור מבוגרת התחילה גם לכתוב אותם. היא בעלת תואר ראשון בחינוך, מאוניברסיטת ניו יורק (קיבלה את התואר בשנת 1961). היא המייסדת של קרן למען ילדים ופועלת הרבה למענם. כיום היא חיה עם בעלה בחוף המזרחי. יש לה שלושה ילדים בוגרים ונכד אחד. בלום כתבה מעל 21 ספרים. היא מכרה יותר מ 70 מליון (!!!) עותקים של ספריה, ותורגמה לעשרים שפות שונות. היא זכתה בכ 90 פרסים, ביניהם פרס על מפעל חיים. ארבעה מספריה של ג'ודי בלום זכורים לי בבירור: "שילה הגדולה" - הבלום הראשון שלי, אחד הספרים הקלילים שלה. חופשת קיץ של שתי אחיות שנוסעות עם המשפחה לבלות בעיירת נופש. ספר מקסים, מלא הומור והומור-עצמי. "זה לא סוף העולם", שקנו לי כשהורי התגרשו. אמנם זה באמת לא היה סוף העולם, אבל בלי קשר זה ספר נפלא. קארן, הדמות הראשית, היא ילדה אמצעית שמתמודדת עם גירושי הוריה ומנסה גם לעזור לאחיה הגדול ואחותה הקטנה לקבל את השינוי במצב המשפחתי. "דיני" מספר על ילדה שסובלת מעקמת בגבה ונאלצת להרכיב מכשיר מיוחד - "מתמך". זה אמנם לא אחד הבולטים של בלום מבחינת הכתיבה, לדעתי, אבל הגדולה שלו היא בזה שהוא נוגע בנושא שלא ראיתי בספרות בעבר ונותן איזה מודל להזדהות. "עיני נמר" הוא החשוב ביותר שלה בעיני. גיבורת הספר, דייוי, מתמודדת עם מותו של אביה בזמן שוד. מעבר להיותו ספר רגיש ומרגש, העיסוק באובדן נעשה בצורה מקצועית ומרשימה, ובלום באמת מצליחה לגעת בנקודות הקשות מבלי ליצור אי נוחות אצל הקורא. מה שאהבתי ואני עדיין אוהבת אצל בלום היא הישירות שלה, והכתיבה בגובה העיניים. היא כותבת לנוער, אבל לא מתנשאת. היא כותבת מהמקום הנכון, בעיני. אני זוכרת אותה מאוד לטובה. אשמח לשמוע גם מכם - מי זוכר אותה? מי קורא אותה כיום? מה דעתכם עליה?
