צפוי.
טוב, אולי קראתי כבר יותר מדי דברים כאלה, אבל הסוף היה ממש צפוי. בסביבות הפיסקה השלישית הנהנתי לעצמי ואמרתי "אוקיי, אלה לא בני אדם". ברגע שהוזכר שהיריבים הם ענקיים, אמרתי לעצמי "אוקיי, נמלים". כבר יצא לי לקרוא המון סיפורים שהפואנטה שלהם מבוססת על הקפצה כזאת של הפרספקטיבה. הכתיבה טובה מאד, ואילולא היה לי כבר נסיון בכל כך הרבה סיפורים מסגנון זה, מן הסתם גם הייתי מוצאת את הסיפור מקורי מאד ורב משמעות. אגב, זו לא פעם ראשונה שנכתב סיפור שמציג את הנמלים כבעלות תרבות (ואני לא מדברת על סרט האנימציה "אנטס"...) - ב"שושנת הרוחות" של אורסולה לה גווין (לסיפור קוראים משהו עם גרגירי חיטה, אבל אני לא זוכרת את השם המדויק - הוא מספר על כתבים של נמלים שנמצאו על גבי גרגירי חיטה), וכמובן יש את "הנמלים" ו"יומם של הנמלים" של פרנץ ורבר (מקווה שזכרתי את השם נכון). יש גם ספר של יבשם עזגד שנקרא "הנמלים" או משהו דומה לזה, שמספר על מפגש של בני האדם עם תרבות מתקדמת של נמלים. בכל אופן, אהבתי מאד את הכתיבה (וזה, עלי לציין, דבר די נדיר), וכמו שאמרתי, הרעיון נראה לי צפוי, אבל זה יכול להיות בגלל חשיפת יתר. אני אשמח מאד לראות עוד סיפורים שלך כאן, במיוחד חדשים יותר.