ואוו כמה תגובות...
אתחיל בכך שאני מודה לכל אחד ואחת מכם שלקחתם את הזמן לקרא ולהגיב. קראתי את כולם!! אני יודעת לקבל ביקורת, ובאמת אני אעשה הכל למען ילדיי!! הילד נמצא כבר בטיפול פסיכולוגי מזה חודש עקב "דיכאון מתון" הגורמת לו למחסום בהתפתחות בחייו האישיים וההישגיים. הלחץ שלי נובע שוב, בגלל שראיתי דברים ואיבדתי אנשים...אז אצלי זה מפחיד. אני מלאת הערכה לבן שלי שבא והודה בפניי...לא מובן מאליו בכלל!!! היום בשיחה יזומה ממני ובדרכי נועם כמובן כמו שאנחנו תמיד מדברים...ובכן משתדלים בכל אופן כי לפעמים גם כועסים, הודיתי לו על הכנות, ביקשתי ממנו שזה לא יהפוך כל עולמו ושיזכור את השאיפות והמטרות שלו ושישאף לשם. אמרתי לו שאני לא תמימה ויש את המושג הזה שכולםםםם מעשנים...אז כן, אני מבינה גם את זה..מעציב אבל זו המציאות של היום לצד הקנביס, רפואי לא רפואי, מאמרים בעד ובנגד...כן די מבלבל...חזרנו לימי ההיפיס...בקיצ, אנחנו מדברים, לא לוחצת, כן נמצאת שם, הוא יודע את זה, מקווה לטוב, במעקב עם הפסיכולוג שלו, כרגע לפעמים הוא מדבר כטיפשעשרה ב 100% ולפעמים ממש בבגרות...לדעת הפסיכולוג הוא בשלב של של ילד לגבר...אז תודה לכולכם ומקווה שהכל טוב...