גולן יביים סרט על השואה

גולן יביים סרט על השואה

בהזדמנות זו, שהעלתי הודעה, רציתי לבקש מחברי הפורום בקשה. עברתי הערב על "האלבומים" שלנו בפורום, ועדיין חסרים בו תצלומים חשובים. בחודש הבא נציין שנה להקמת הפורום. אני מבקשת מאד, ממי שיש לו, טלאי צהוב והמילה "יהודי" מופיעה עליו בכל מיני שפות, אנא, העלו תמונה לאלבום: "סימנים מהשואה", לכל מי שיש מסמכים ותמונות, מוזמן/מוזמנת להעלות תמונות לפי הקטגוריות השונות. תודה לבני שעוזר להעלות את הקבצים מן הבחינה הטכנית. ותודה לכולכם על שיתוף הפעולה. בתקווה לימים רגועים ושקטים.
 

zvikurz18

New member
אפשר להוסיף לסיפורים אישים מהשואה א

את עדות משפחתי בשואה עדות משפחת קורץ קלינגר בשואה קורץ מאיר נולד ב-1906 בויזניץ בצפון בוקובינה לאביו קראו משה ולאמו קראו פיגה ,היו לו כ-12 אחים. ידוע לי רק שמותיהם של ארבעה אחים : בנימין האח הגדול, אח בשם קופל , אחות בשם סילקי, ואחות בשם פפי שניצלה ועלתה ארצה. קלרה קורץ לבית משפחת קלינגר נולדה ב-1907 לאביה קראו משה ולאמה קראו שפראינה , היו לה שני אחים ,יעקב וצבי הרש,הם חיו בעיירה סטרוז'יניץ , היה להם משק קטן של עזים ע"י גדות הנהר. קורץ מאיר נישא לקלרה וב-1940 נולד להם בן בשם משה ,הם התגוררו בסטרוז'יניץ ברחוב ניוולד מאיר עבד כאופה וקלרה מכרה מוצרי חלב בסטרוז'יניץ , בצר'רנוביץ ובסביבה.צבי הרש היה רווק ועבד כפחח, יעקב התחתן עם פפי לבית משפחת קצ'ר(קציר) מצ'רנוביץ וגר בצ'רנוביץ. ביולי 1941 נכנסו לעיר הצבא הגרמני והרומני והשתלטו על העיר.חיילים בלווי תושבים מקומיים התפרסו בין רחובות העיר עברו מבית לבית דפקו על הדלתות וצעקו ,לצאת שידיהם מורמות, כל מי שהשתהה ואו שלא הספיק לצאת החוצה נורה במקום. לכל אחד ניתנה האפשרות לקחת רק תיק אחד שהוא יכול לקחת בעצמו, תוך כדי איומים והשפלות הם צעדו למקום ריכוז במרכז העיר,ונצטוו לשבת כידיהם מורמות במשך שעות רבות. ביום השני הופרדו מאיר נשלח לבית היתומים, קלרה ובנה משה נשלחו למלון צנטרל.הם היו ללא אוכל ושתייה כ-שלושה ימים,לאחר כשבועיים ,שהוחזקו עצורים הוקם הגטו בעיר,שם נפגשו יחד מאיר קלרה ובנם וצבי הרש קלניגר אח של קלרה ,זמן קצר לאחר הקמת הגטו החלה ההגליה, תחילה נלקחו כל המשפחות ששם משפחתם מתחיל מ-א' ועד פ' ומאוחר יותר נלקחו השאר. בספטמבר 1941 הוגלו מאיר , קלרה ומשה בנם , יעקב ופפי נלקחו למוגילוב מצ'רנוביץ, לצבי הרש ניתנה אפשרות להישאר בסטרוז'יניץ , כי הוא היה בעל מקצוע נדרש, פחח ,אך הוא לא רצה להישאר ורצה להיות עם משפחתו , הם הוכנסו לקרונות משא כ-70 נפשות בקרון, הנסיעה ארכה כשלושה ימים עד למרקולשטי שם הורדו ונלקח מהם כל חפצי הערך , ומשם צעדו בשורות כ-200 ק"מ אל טרנסיסטריה לעיר לימפול, בדרך מי שלא יכול ללכת ירו בו ומשם המשיכו לברשאד,המרוחקת כ80 עד 100 ק"מ אך בגלל תנאי השטח היה אורכו של מסלול הצעידה 150 ק"מ בדרך נרצח צבי הרש ע"י חייל ,שהכה אותו וירה בו למות.המטרה היתה לדחוף את השיירות אל מעבר לבוג אך היא נכשלה והם פוזרו בעירה שעל הבוג ברשאד. בברשאד גרו בגטו בבית הרוס ללא חלונות ודלתות בטמפרטורות נמוכות של כ-20 מעלות תחת לאפס, ישנו על הרצפה הרטובה, עם מספר משפחות באותו החדר.ברשאד היתה מקום הריכוז הגדול ביותר של השיירות שהגיעו מימפול וסבלו מטיפוס,המגפה נמשכה עד שהסתיימה מעצמה,יום יום נספו מהמגפה כ-12 יהודים, שירות הקבורה קרס ממספר העצום של המתים במיוחד ממחלת הטיפוס, המתים היו זרוקים ברחובות והכלבים אכלו מהגופות. בברשאד ומחוז בלטה נספו כ-27000 יהודים קלרה נשלחה לעבודות פרך,וגם נאלצה לכבס לגרמנים והרומנים במכבסה. ב-מרץ 1942 נשלח מאיר לעבודות פרך לבלטה , משה וקלרה נשארו בברשאד ביולי 1942 מאיר ברח מהמקום שבו עבד וחזר לברשאד , הוא נתפס ונשלח לבית הסוהר . בנובמבר 1942 חזר שוב לברשאד למשפחתו וכשנה עבד שם במאפיה של הגרמנים. בנובמבר 1943 שוב נשלח לעבוד במאפיה בבלטה. בגטאות היה אסור לצאת אחרי השעה 6 בערב: מפקד מחנה הז'נדרמריה בברשאד היה מתהלך תמיד שיכור והכה כל מי שנקלע לדרכו ברחובות הגטו ושובר חלונות כדי לאלץ נשים לצאת החוצה ואז היה אונס אותן. באחד הימים יצא אדם מביתו לחברתו , שגרה בבניין אחר . אחד החיילים ראה אותו ורדף אחריו אך לא הצליח לתפוס אותו. החייל קרא לקצין האחראי (שהיה שיכור)והוא החל לחפש אחריו בטרוף העיף אנשים מקומות גבוהות של הבניין ירה לכל עבר,כאשר לא מצא את האיש הוא העמיד את האנשים שהיו ליד הקיר והחל לירות בהם אחד אחד.הגיע לאבי משה וקלרה אימו ואבי אמר: בגרמנית "אני מפחד",לאחר שאימו קלרה אמרה לו להגיד כך,אז הקצין הוריד את האקדח ושאל: "מאיפה הילד יודע גרמנית?" אימו קלרה ענתה שהם באו לחפש את בעלה שהוא חייל .הקצין אמר שילכו לישון ושבבוקר לא ימצא אותם שם.לפנות בוקר הם ברחו מהמקום, והצליחו להגיע להסתתר אצל אישה נוצרייה שהסכימה להחביא אותם "בבוידם", לאחר כמה זמן בלתי משוער כשיכלו , נסעו לבלטה כדי להיפגש עם האב מאיר. באותה זמן הגיעו לאזור חיילים רוסיים שכבשו את המקום,והחלו לגיס את כל הגברים שהיו חולים ופצועים בבגדים בלוים, נעלים קרועות, רגלים פצועות וסובלים מרעב קשה,החילים הרוסים הוצאו כל גבר ורשמו את שמותיהם כדי להמשיך ולהילחם נגד הגרמנים ואז מאיר האב גויס לצבא הרוסי. קלרה ומשה נשארו שם, ולמחייתם קלרה התפרנסה מגילוי עתידות למקומיים ע"י קריאה בקלפים. כאשר לא שמעו תקופה ממאיר, הרוסיים ישתלטו על האזור והסכנה חלפה , הם החליטו לחזור לסטרוז'יניץ במסע ארוך באמצעות רכבות. בסטרוז'יניץ, הם חזרו וגרו בבית הישן שעדיין היה פנוי. משה חלה מאוד היה לו חום גבוה בעקבות תולעים בקיבה, הרופאים שהגיעו לבדוק אותו חשבו שמדובר במחלת הדיזנטריה ובידדו את הבית. קלרה ומשה הצליחו לברוח הגיעו לצ'רנוביץ, לקרובת משפחה(גיסתו של יעקב אח של קלרה)אשר, עבדה בגן ילדים . קלרה ביקשה ממנה שתשיג להם תרופה לריפוי המחלה של משה. משה קיבל את התרופה המתאימה והבריא.ושוב חזרו לביתם בעיר סטרוז'יניץ'. היו כשנה בסטרוז'יניץ חיפשו מידע על מאיר רק לאחר שנה קיבלו מידע שהוא ברומניה ואז נסעו לרומניה ומצאו אותו בבוקרסט,וחיו בצריף גדול עם כל הפליטים היהודים מהאזור. לאחר כשנה הפליגו באונית המעפילים פן יורק(קיבוץ גלויות) ופן קרסנט(העצמאות) הגיעו לארץ ונשלחו לקפריסין נעצרו והיו במחנה חורף 69 משה היה בנוער בני עקיבא במחנה. ב-1948 הגיעו ארצה נשלחו לגור באופן זמני בפרדס חנה, לאחר כחצי שנה עברו להתגורר בחיפה . מאיר עבד כאופה במאפיית אפשטיין בבת גלים וכאשר המאפייה נסגרה עבר לעבוד במאפיית אחדות חיפה. בסוף שנות ה-50 עלו יעקב ופפי אישתו מרומניה יתגוררו ברחובות, יעקב עבד בחברת "יפאורה" ברחובות כמחסנאי ראשי הוא נפטר בי"ט באב תשמ"ז, לא היו לו ילדים. מאיר קורץ נפטר ב-1975 בגיל 69 קלרה(קלינגר)קורץ נפטרה ב-1992 בגיל 85 (ביום השואה).
 
למעלה