גולני 99. לנצח.
גולני 99. לנצח. חזרתי. שעה וחצי בשירותים של הפלוגה שנראו כמו איזה רגילה באיי הבהמה או משהו. מצחיק איך מקום של חרא נראה כל כך טהור לעומת החרא שאנחנו סופגים כל היום. מורדוך, איך לא, היה עסוק בלחרוט על ה 5.56 שלנו, `זה עושה אותם דום-דום` הוא קרא איזה מאמר שאחיו שמשרת במסייעת קיבל מחבר שמשרת בפלחו`ד שבכלל פוקסס להם, או ככה הם טוענים, משתיים שש. שעות על גבי שעות שהוא חורט את הכדורים האלו, `אני לא רוצה שהם רק ימותו, אני רוצה לראות סבל`. אם הייתי רואה את זה בסרט, לא יודע, אולי אפילו קורא בספר הייתי בטוח שהבן אדם הוא צ`ארלס מנסון הבא, אבל מורדוך הוא לא משוגע ולא בטיח, הוא סתם כזה רוצה לראות סבל `כי כשהם דופקים בנו אנחנו נדפוק באמאמא שלהם`. כבר כמה זמן שהשטח כאן לוהט, החרא עף לכל כיוון והמפלט היחידי הוא המחראה שיש לנו כאן, `גולני 99 לנצח, כי אלוהים הוא איתנו` מישהו חרט שם על הקיר, ליד ה`תסתכל ימינה, שמאלה, למעלה ולמטה וזה מה שאתה עושים בשירותים יא מפגר?`. עשינו התערבות פנימית שאיציק מהשנייה כתב את זה, כל משפט שני שלו זה אלוהים אבל הוא הכחיש בכל תוקף. רצינו לעשות עליו את המשחק של השב`כ, אנחנו דופקים אותו על כיסא באמצע, צועקים עליו וזורקים עליו קלמנטינות שהרמנו מאחת הבאסטות כאן, אבל בדיוק נשלחו כמה יריות אז קבענו לאחר כך. האחר כך לא בא אף פעם כי הכמה יריות תפסו את איציק, ועכשיו, על בטוח, הוא יודע אם יש או אין אלוהים. כולנו בכינו כשאיציק מת, חלק אפילו רצה להחליף אותו, או בגלל החברות או בגלל שקצת נאמס להיות כאן. אבל הכאן הוא העכשיו, העכשיו הורג ואנחנו תקועים. גולני 99 לנצח זה כן, אבל איפה, איפה אלוהים? `לא נמאס לך?` אני מביט בו ליד ערימת הכדורים שמי בכלל יודע אם זה יוצא דום-דום או שהמפגר סתם מבזבז את הזמן על לשרוט ברזל, `יאללה אבנרי, יש לך משהו יותר טוב לעשות?` הוא אפילו לא מביט בי וממשיך עם הסכין קומנדו, ריקושט כי כשהצבא שוכח אנחנו נותנים, `מה אכפת לך איך מתים כל עוד מתים?` אני מנסה את המזל שלי כי השש-בש שמישהו השאיר כאן עושה לי עיניים ווואלה עדיין לא מצאתי שיטה לנצח את עצמי, `שש-בש?` הוא כאילו קורא אותי, `לא עכשיו. קודם כל שימותו, אחר כך נשחק` והוא עדיין שקוע בחריטות. אני אפילו לא יודע אם זה הוא שחורט את הכדורים או הכדורים חורטים לו את המוח. ככה או ככה משהו פה נחרט. `מה אתה אומר?` ליאור יוצא החוצה גם כן לתפוס קצת אוויר אחרי לילה שלהגיד עליו לבן זה יהיה להגיד שהאנס הסדרתי הוא בחור לא נחמד משהו, `על אמא שלך?` אני דופק לו חיוך שלא בדיוק מרשים אותו, `ישחררו או לא? אבי אומר שכנראה העוצר ממשיך` ושנינו ממשיכים כל אחד עם מחשבותיו על השבת שצריך לבלות עוד בים, לפני שבאמת הגשמים באים, קצת מיטה, הוא לחברה אני ליציאות ודברים כאלו של גולני שחוזרים משבת, `אמא שלו אחלה, יד שניה אבל אחלה` מורדוך לא מרים את הראש ושולח את מנת העוקץ היומית שלו, `אמרו שיש רגיעה, צריכה להיות רגיעה, תיהיה רגיעה, נכון שתיהיה?` ליאור ספק אומר ספק שואל ובטח מקווה, `אני יודע. יהיה מה שיהיה` ושלושתנו מביטים לבטונדות שאמורות להפקיר את החיים שלהן בשביל להגן על החיים שלנו, רק שלפעמים לא בטוח החיים של מי שווים יותר. `יש לך חמש שקל להלו` ליאור לא סיים את המשפט וקיבלנו מטח ירי, אבל כוחותנו השיבו אש ליעדים, אני כרגיל נפלתי לאיך שאמרו שצריך ליפול, מורדוך תפס את המקוצר וישר עבר לירי נמוך-קומה התקפי, ותכוונו לו למרכז מאסה, ורק ליאור נפל בלי קשר. האמת שנפל זו מילה יפה, כי כזה נופלים וקמים ובלגנים, אבל ליאור נפל ויותר לא יקום. ליאור מת לי מול העיניים. שיחררו אותנו לשבת בשביל להשתתף בלוויה, בן 19 היה במותו מלח הארץ הזה, ואחר כך כולנו הלכנו להורים שלו. לכו תדעו מה להגיד לאמא ואבא שהבטונדות המזוינות לא עשו את מה שהן צריכות לעשות, התצפיתנים נרדמו ואף אחד לא שם לב איך ילד בן 17 עם עוזי צה`לי גנוב, אבל משטרה צבאית חוקרת, הוריד את הבן שלהם. `הוא נלחם כמו אריה בטח, אני מכיר את ליאור שלי, כמו אריה ששומר על הלביאה שלו` אבא שלו אמר בקול סדוק, חולצה שחורה קרועה ועיניים שנעלמו לאן שכל העיניים של כל ההורים של כל הילדים שמתו הולכות, `נכון שנלחם כמו גבר?` הוא שאל אותי, ולכו תגידו לאבא שאומנם הילד היה גולני אבל גולני הם עדיין ילדים, שהוא לא נלחם, ושגם לוחם משהו הוא לא היה האמת, שהוא סתם צנח על הרצפה, כנראה מת לפני החובש, וזה בכלל מג`ב שהורידו את הילד בן 17 הזה, שגולני אפילו לא נקמו את דמו, `בטח בטח, כמו גבר לחם. הלוואי על כולנו`. `אני מצטער במותו של בנך` אמר לו המ`פ שבתאי, אני יעשה ממכם הפלוגה הכי טובה בצה`ל, `אני יודע שאתה היית בזמנו בבקעה, ב
גולני 99. לנצח. חזרתי. שעה וחצי בשירותים של הפלוגה שנראו כמו איזה רגילה באיי הבהמה או משהו. מצחיק איך מקום של חרא נראה כל כך טהור לעומת החרא שאנחנו סופגים כל היום. מורדוך, איך לא, היה עסוק בלחרוט על ה 5.56 שלנו, `זה עושה אותם דום-דום` הוא קרא איזה מאמר שאחיו שמשרת במסייעת קיבל מחבר שמשרת בפלחו`ד שבכלל פוקסס להם, או ככה הם טוענים, משתיים שש. שעות על גבי שעות שהוא חורט את הכדורים האלו, `אני לא רוצה שהם רק ימותו, אני רוצה לראות סבל`. אם הייתי רואה את זה בסרט, לא יודע, אולי אפילו קורא בספר הייתי בטוח שהבן אדם הוא צ`ארלס מנסון הבא, אבל מורדוך הוא לא משוגע ולא בטיח, הוא סתם כזה רוצה לראות סבל `כי כשהם דופקים בנו אנחנו נדפוק באמאמא שלהם`. כבר כמה זמן שהשטח כאן לוהט, החרא עף לכל כיוון והמפלט היחידי הוא המחראה שיש לנו כאן, `גולני 99 לנצח, כי אלוהים הוא איתנו` מישהו חרט שם על הקיר, ליד ה`תסתכל ימינה, שמאלה, למעלה ולמטה וזה מה שאתה עושים בשירותים יא מפגר?`. עשינו התערבות פנימית שאיציק מהשנייה כתב את זה, כל משפט שני שלו זה אלוהים אבל הוא הכחיש בכל תוקף. רצינו לעשות עליו את המשחק של השב`כ, אנחנו דופקים אותו על כיסא באמצע, צועקים עליו וזורקים עליו קלמנטינות שהרמנו מאחת הבאסטות כאן, אבל בדיוק נשלחו כמה יריות אז קבענו לאחר כך. האחר כך לא בא אף פעם כי הכמה יריות תפסו את איציק, ועכשיו, על בטוח, הוא יודע אם יש או אין אלוהים. כולנו בכינו כשאיציק מת, חלק אפילו רצה להחליף אותו, או בגלל החברות או בגלל שקצת נאמס להיות כאן. אבל הכאן הוא העכשיו, העכשיו הורג ואנחנו תקועים. גולני 99 לנצח זה כן, אבל איפה, איפה אלוהים? `לא נמאס לך?` אני מביט בו ליד ערימת הכדורים שמי בכלל יודע אם זה יוצא דום-דום או שהמפגר סתם מבזבז את הזמן על לשרוט ברזל, `יאללה אבנרי, יש לך משהו יותר טוב לעשות?` הוא אפילו לא מביט בי וממשיך עם הסכין קומנדו, ריקושט כי כשהצבא שוכח אנחנו נותנים, `מה אכפת לך איך מתים כל עוד מתים?` אני מנסה את המזל שלי כי השש-בש שמישהו השאיר כאן עושה לי עיניים ווואלה עדיין לא מצאתי שיטה לנצח את עצמי, `שש-בש?` הוא כאילו קורא אותי, `לא עכשיו. קודם כל שימותו, אחר כך נשחק` והוא עדיין שקוע בחריטות. אני אפילו לא יודע אם זה הוא שחורט את הכדורים או הכדורים חורטים לו את המוח. ככה או ככה משהו פה נחרט. `מה אתה אומר?` ליאור יוצא החוצה גם כן לתפוס קצת אוויר אחרי לילה שלהגיד עליו לבן זה יהיה להגיד שהאנס הסדרתי הוא בחור לא נחמד משהו, `על אמא שלך?` אני דופק לו חיוך שלא בדיוק מרשים אותו, `ישחררו או לא? אבי אומר שכנראה העוצר ממשיך` ושנינו ממשיכים כל אחד עם מחשבותיו על השבת שצריך לבלות עוד בים, לפני שבאמת הגשמים באים, קצת מיטה, הוא לחברה אני ליציאות ודברים כאלו של גולני שחוזרים משבת, `אמא שלו אחלה, יד שניה אבל אחלה` מורדוך לא מרים את הראש ושולח את מנת העוקץ היומית שלו, `אמרו שיש רגיעה, צריכה להיות רגיעה, תיהיה רגיעה, נכון שתיהיה?` ליאור ספק אומר ספק שואל ובטח מקווה, `אני יודע. יהיה מה שיהיה` ושלושתנו מביטים לבטונדות שאמורות להפקיר את החיים שלהן בשביל להגן על החיים שלנו, רק שלפעמים לא בטוח החיים של מי שווים יותר. `יש לך חמש שקל להלו` ליאור לא סיים את המשפט וקיבלנו מטח ירי, אבל כוחותנו השיבו אש ליעדים, אני כרגיל נפלתי לאיך שאמרו שצריך ליפול, מורדוך תפס את המקוצר וישר עבר לירי נמוך-קומה התקפי, ותכוונו לו למרכז מאסה, ורק ליאור נפל בלי קשר. האמת שנפל זו מילה יפה, כי כזה נופלים וקמים ובלגנים, אבל ליאור נפל ויותר לא יקום. ליאור מת לי מול העיניים. שיחררו אותנו לשבת בשביל להשתתף בלוויה, בן 19 היה במותו מלח הארץ הזה, ואחר כך כולנו הלכנו להורים שלו. לכו תדעו מה להגיד לאמא ואבא שהבטונדות המזוינות לא עשו את מה שהן צריכות לעשות, התצפיתנים נרדמו ואף אחד לא שם לב איך ילד בן 17 עם עוזי צה`לי גנוב, אבל משטרה צבאית חוקרת, הוריד את הבן שלהם. `הוא נלחם כמו אריה בטח, אני מכיר את ליאור שלי, כמו אריה ששומר על הלביאה שלו` אבא שלו אמר בקול סדוק, חולצה שחורה קרועה ועיניים שנעלמו לאן שכל העיניים של כל ההורים של כל הילדים שמתו הולכות, `נכון שנלחם כמו גבר?` הוא שאל אותי, ולכו תגידו לאבא שאומנם הילד היה גולני אבל גולני הם עדיין ילדים, שהוא לא נלחם, ושגם לוחם משהו הוא לא היה האמת, שהוא סתם צנח על הרצפה, כנראה מת לפני החובש, וזה בכלל מג`ב שהורידו את הילד בן 17 הזה, שגולני אפילו לא נקמו את דמו, `בטח בטח, כמו גבר לחם. הלוואי על כולנו`. `אני מצטער במותו של בנך` אמר לו המ`פ שבתאי, אני יעשה ממכם הפלוגה הכי טובה בצה`ל, `אני יודע שאתה היית בזמנו בבקעה, ב