hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
בהתחלה התעלמתי, מה גם, שלא נעים לדבר על הנושאים האלו, ואני בכל מקרה לא הטיפוס השחצני, שירבה לדבר בנושא או יפנה אליו את אור הזרקורים, אבל מכיוון שאני רואה שהבלבול בנושא נמשך, ואף יש מצטרפים חדשים אל התמיהות בנושא, אולי באמת הגיע הזמן להעמיד את הדברים על דיוקם אחת ולתמיד, לספר את הסיפור השלם והמלא, ולשים קץ לתהיות האלו והבלבול הזה, שגם אם אני לא לחלוטין מסכים איתם, אני מניח שאני יכול להבין מאיפה הם מגיעים.
נתחיל מהבסיס.
נקודה ראשונה-לוד לא כזאת גרועה. זה דבר ראשון.
כידוע לכם, המדד החברתי-כלכלי מחולק לעשר אשכולות, שזה מספר שמתחלק בצורה לא זוגית בין שלושת המעמדות הכלכליים-עניים, בני מעמד ביניים ועשירים, ולכן בחלוקת עשרת האשכולות לשלושת המעמדות, אחד המעמדות צריך לקבל ולשייך אליו ארבע דירוגים סוציו-אקונומיים, ומכיוון שמעמד הביניים הוא הרחב ביותר, זה המעמד לעשות את זה איתו.
על כן, ערים עניות הן ערים בדירוג 1, 2 ו-3; ערים בינוניות הן ערים בדירוג 4, 5, 6 ו-7, וערים עשירות הן ערים בדירוג 8, 9, ו-10. אני מניח שכולנו יכולים להסכים על זה?
ועכשיו, בניגוד לנטען אתמול על-ידי lemner40 לדוגמה, לוד היא לא עיר בדירוג סוציו-אקונומי של 3, היא עיר בדירוג סוציו-אקונומי של 4, ועל-כן לוד היא לא עיר ענייה, היא עיר מעמד ביניים והיא עיר בינונית, מה שהופך אותה לטובה יותר ועשירה יותר מלפחות 30% מכל הרשויות בארץ.
אמנם זה נכון שהיא דורגה כ-3, ואפילו עד לא מזמן, אבל בינינו, אני גם לא בטוח איך המדד הזה מחושב בדיוק, ואני לא בטוח שהוא מחושב הכי נכון, כי לדעתי לפחות, הפעם האחרונה באמת, ובפועל, שלוד הייתה 3, הייתה היכנשהו שם בשנות ה-2000, ולדעתי, דירוגה של לוד לסירוגין, מאז, ורק מידי פעם, כ-3, זה לא נכון ולא קשור למציאות.
עוד חשוב לזכור ולציין שבלוד הושקעו כספים רבים, במיוחד מאז תחילת המילניום, והשם שדבק לה של "עיר פשע ענייה" כפי מה שקרא לה lemner40, למעשה לא הולם אותה עוד, כפי מה שמשקף לדוגמה הדירוג הסוציו-אקונומי הנוכחי שלה-4. לא שאני מצפה ממישהו שלא גר בלוד, בטח שלא בארץ, להתמצא יותר מידי בכל הנוגע ללוד, אבל לכל הפחות, מי שלא יודע ולא מבין בנוגע ללוד, לא צריך לדבר כאילו שהוא כן.
עוד חשוב לזכור ולציין שלוד הייתה העיר הצומחת ביותר במחירי הנדל"ן במדינת ישראל בעשור שבין 2010 ל-2020.
לוד הייתה ועודנה בנסיקה מטאורית.
וכעת נעבור אל הנקודה השנייה-אני גר בשכונה הכי טובה ועשירה בלוד.
כמו בכל עיר, השכונות עצמן בלוד מתאפיינות בשונות מסוימת אחת בהשוואה אל השנייה, בכל המונחים, וביניהם-עושר ומעמד. אני באופן אישי, גר בשכונה הכי טובה והכי עשירה בלוד.
מה שזה אומר, זה שאם לדוגמה היו מדרגים בדירוגים סוציו-אקונומיים לא רק את הערים כמכלול אלא גם את השכונות, כפי מה שאפשר ולדעתי גם צריך, אז אם לוד כמכלול מתקבצת לכדי דירוג סוציו-אקונומי כולל של 4, אז השכונה שלי, ספציפית, היא יותר כמו 7, שזה תת-המעמד הגבוה של המעמד הבינוני, מה שלמעשה אומר שאני גר בשכונה טובה יותר ועשירה יותר מלפחות 60% מכל שכונות כל הערים בארץ.
ומכיוון שכאמור, השכונות השונות של אותן הערים מתאפיינות ברמות שונות, אז אם אני גר בשכונה הטובה ביותר והעשירה ביותר של עיר בינונית, ועיר מעמד ביניים, ניתן להשוות את הדבר ללגור בשכונה הגרועה ביותר של עיר טובה, ועיר עשירה.
אבל לא עיר טובה ועשירה שהשונות בין השכונות היא גבוהה עד לכדי רמה לא הגיונית ולא שפויה ככה שיש שם גם את הרמה הכי נמוכה שיכולה להיות וגם הרמה הכי גבוהה שיכולה להיות כמו לדוגמה תל-אביב, כן? אני מתכוון לערים נורמאליות, שבהן גם אם יש שונות מסוימת, היא מתקבצת מסביב לאזור כולל מסוים, כמו לדוגמה הרצליה או קיסריה. מה השכונה הכי גרועה בהרצליה? מה השכונה הכי גרועה בקיסריה? איפה שאני גר, זה כאילו הייתי יכול לגור באותה המידה שם.
רק בשביל לסבר את האוזן, בואו ניתן כמה דוגמאות על השכונה שלי, על העושר היחסי שלה ועל האיכות שלה.
לדוגמה, בשכונה שלי יש הרבה מכוניות יקרות. ג'יפים של ב. מ. וו. וג'יפים של מרצדס בחצי מיליון עד שלושת רבעי מיליון שקל. מכוניות אאודי a8 ב-800,000 שקל, טסלות וג'יפים גרנד צ'ירוקים ב-300,000 שקל למכונית, מכוניות פורשה במאות אלפים, ג'יפים של קאדילק ב-400-500 אלף שקל וריינג' רוברים ב-400 אלף שקל ומה לא.
רק מול הבית שלי לדוגמה חונה בקביעות מכונית טסלה בשליש מיליון שעם כמה שהיא עלתה אפשר היה לשלם מקדמה על משכנתא לבית. מה שכן, כבר לא אגיד לכם אם המכונית הזאת היא של המשפחה שלי או של אחד השכנים.
עוד לדוגמה, השכונה שלי כוללת תחנת רכבת משל עצמה, מגוון מכולות, בתי-עסק ופארקים, מרכז מסחרי, קופת חולים, בתי-ספר, חדר כושר, ואה, כן, בדיוק בונים פה בריכה שכונתית.
הכול פה, מיידי ונגיש.
עוד לדוגמה, וכמצויין בשרשור היומי של אתמול, בזה הרגע בנו רחוב חדש ליד שלי. המחיר-3.5 מיליון שקל לכמעט כל הבתים, חוץ מממש כמה בודדים שבנו להם גם מרתף ואז הם 3 קומות, עולים 5 מיליון והשכירות 15,000, כמו לדוגמה הבית שאני והמשפחה שלי הלכנו להסתכל עליו. והשכירות על אותם בתים ב-3.5 מיליון? 10,000 שקל, כפי מה ש-lemner40 הוכיח והראה רק אתמול, גם אם משה 53 ו-ai27 הביעו ספקנות. מי שלא יקנה וזהו את אחד הבתים האלו אלא ייקח משכנתא, עם המקדמה שיצטרך לשים, היה אפשר לקנות בית אחר כשלעצמו.
עוד לדוגמה, רק בכיתה שלי בבית-ספר, שלא הייתה גדולה והכילה 20 ילדים, או אפילו ילד או שניים פחות, היו שני ילדים עשירים, אני ועוד מישהו.
20 זה עדיין לא מדגם, בטח שלא 19 או 18, ואני לא אגיד שזה מרמז בהכרח ש-10 האחוזים העשירים ביותר של אוכלוסיית לוד בכללותה הם אנשים עשירים, אבל זה בהחלט מרמז שכך הדבר הוא עם לפחות 10 האחוזים העשירים ביותר של השכונה שלי ספציפית.
אותו ילד אחר דרך אגב, אביו הוא הבעלים של מפעל לעיבוד מתכות, ההון של המשפחה שלו הוא בערך ארבע-חמש מיליון שקל והוא טס לחו"ל לפחות ארבע פעמים בשנה.
עוד לדוגמה, אחת המורות שלי בתיכון גרה בבית פרטי צמוד קרקע שעולה ארבע-חמש מיליון שקל, עם חצרות אחורית וקדמית גדולות ובריכה פרטית.
עוד לדוגמה, מורה אחרת שלי בדיוק קנתה את אחד מהבתים הפרטיים החדשים במיליון דולר שבדיוק בנו ברחוב החדש הצמוד לשלי.
וכעת נעבור אל הנקודה השלישית-הדירה שלי. דופלקס. שני קומות. קומה ראשונה-סלון, מטבח, שירותים ומקלחת, שני חדרי שינה. הקומה השנייה, הקומה שלי-חדר השינה הכי גדול בבית, שירותים ומקלחת פרטיים משלי, מרפסת. גודל בנוי כולל, כולל המרפסת, בערך 110 מטר רבוע.
על זה תוסיפו את זה שאני גר באחד הרחובות הכי טובים (בעיקר בגלל המיקום המצוין), בשכונה הכי טובה של לוד, שהיא עיר בינונית, מה שממקם אותי ואת משפחתי (בגלל המיקום של הבית) בדיוק באמצע של כל הדברים הכי טובים שלשכונה שלי יש להציע, ובשקלול כל הגורמים האלו, אני גר בית שהוא למעשה טוב יותר מלפחות 80% מכל הבתים והדירות במדינה.
נקודה רביעית-סבא לא נפטר עד שכבר גרנו איפה שאנחנו גרים עכשיו. למרות שהכסף הוא לא שלי אלא של ההורים שלי, אפילו הם, הם לא באמת אלו שעשו אותו. מי שעשה את הכסף היה סבא שלי זכרונו לברכה (הסבא המיליונר הכבד כמובן, לא הסבא השני, הגיבור מלחמה), והוא הלך לעולמו ב-2011, ככה שלא ירשנו אותו עד לאחר שכבר גרנו איפה שאנחנו גרים עכשיו במשך שנים קודם לכן.
נקודה חמישית-הלימודים שלי ושל אחי הקטן בבית-הספר. אני לא סיימתי את התיכון עד 2016, ואחי הקטן לא סיים את התיכון עד 2018, וההורים שלנו באיזשהו מקום גם לא רצו לעקור אותנו מהבית-ספר שלנו.
נקודה שישית-וכבר קצת כיסינו את זה בנקודות הראשונה והשנייה אבל בכל זאת, העיר שלי בסדר גמור. ואם עוד על העיר אפשר להתווכח, אז לפחות, ולכל הפחות, השכונה. בשכונה שלי יש תחנת רכבת, מגוון מכולות, בתי-עסק ופארקים, מרכז מסחרי, קופת חולים, בתי-ספר, חדר כושר, בונים בריכה שכונתית שתיפתח בקרוב. הכול פה, מיידי ונגיש. מה חסר לנו פה? מה אמור להיות חסר לנו פה?
נקודה שביעית ואחרונה-משפחתי חיה ברמה פחותה מכפי יכולותיה, וזה כולל גם את מקום המגורים. למרות שבהערכה גסה, וכמצוין בנקודה השנייה, בערך 10% לפחות מתושבי השכונה שלי עשירים (בהנחה שאנחנו מגדירים עושר כמיליונרים בדולרים, כלומר הון כולל של מיליון דולר ומעלה, הכול כולל הכול-נכסים, רכוש, מניות וכסף נזיל), ככה שלא באמת יש לי יותר מידי מה להסביר או להתנצל על איפה שאני גר בהשוואה אל הכסף שיש אותו, אלא אלו יותר אתם שפשוט לא יותר מידי מבינים עניין, זה כן נכון שמשפחתי יכולה לגור בבית עוד משמעותית טוב יותר, במקום עוד משמעותית טוב יותר, אבל יש סיבות למה אנחנו לא, וכאמור,כל השרשור הזה הוא על הסיבות האלו, אבל הסיבה העיקרית ביותר ללמה אנחנו לא, היא שאנחנו פשוט אנשים צנועים, שלא צריכים הרבה ולא מרגישים שהם צריכים הרבה.
לפחות ההורים שלי. נו, אתם יודעים איך זה. משפחה רוסית. כולנו ילידי הארץ אבל דור אחד עוד מלפני ההורים שלי, מאיפה הם הגיעו? ברית המועצות הקומוניסטית. שאלו כמובן ערכים שנספגו גם בדור ההורים, גם אם בדור שלי אני כבר לדוגמה מצליח להשתחרר מזה, אם כי גם בי דבק איזשהו משהו מן הערכים האלו, ועדיין יש לי מחשבות ותהיות על הלגיטימיות של העושר שלי בעולם של עניים, כפי מה שכולכם יכולתם לראות במספר שרשורים שפתחתי בנושא בעבר.
על זה תוסיפו את הנקודה הקודמת על השכונה המצוינת שאני גר בה (השכונה הכי טובה של עיר בינונית. באותה המידה יכולתי לגור בשכונה הכי גרועה בהרצליה או קיסריה או משהו כזה), עם כל מה שיש פה, ככה שגם אם לא היינו כפי מה שאנחנו, לא מאוד ברור לי ולמשפחתי מה אמור להיות חסר לנו פה ושאנחנו אמורים לרצות או למצוא במקום אחר. פשוט טוב לנו איפה שאנחנו.
בדברים שבאמת מאוד חשובים לנו או מעניינים אותנו אנחנו משקיעים את מיטב הכספים. הבית הוא פשוט לא אחד מהם, ואנחנו הרי בכל מקרה גרים בעיר טובה יותר מלפחות 30% מהערים בארץ, בשכונה טובה יותר מלפחות 60% מהשכונות בארץ, ובבית טוב יותר מלפחות 80% מהבתים בארץ.
אם זה כל-כך היה מעניין אותנו, היינו עוברים. זה פשוט לא כזה מעניין אותנו, ומקום מגורים זה לא "הדבר" בשבילנו, גם אם יש כסף לגור איפה שרוצים.
אז מה כן מעניין אותנו? מה אנחנו כן עושים עם הכסף?
כל אחד ומה שמעניין אותו/חשוב לו. כל אחד ו"הדבר" בשבילו.
בשביל אמא שלי לדוגמה זה החופשות. היא אוהבת אירופה ואמריקה, וממנה למדתי לאהוב את אותם המקומות ולפתח את אותו טעם יקר ויוקרתי בכל הנוגע לאתרי נופש, וזאת למרות שאבא שלי מצידו בסדר גמור עם "רק" מזרח אסיה, ודרום אמריקה, בה התאהב בטיול שאחרי הצבא, למרות שכמובן גם באירופה ואמריקה ביקר ומבקר לא מעט, בחופשות של אמא שלי ובמיוחד בימיו כספורטאי בינלאומי זוכה פרסים שכתבו עליו בעיתונים בכל העולם.
בשביל אחי הקטן זה האוכל. הוא מזמין מוולט לפחות פעמיים בשבוע אם לא שלוש, בערך בין 8 ל-12 פעמים בחודש, לפעמים לעצמו, ולפעמים לכל המשפחה. מוציא על זה אלפי שקלים בחודש, וזאת למרות שאני לדוגמה בדרך כלל בסדר עם האוכל המאוד טעים לכל הדעות שאמא שלי מבשלת, או מקסימום מסעדות פה ושם, גם כן, לא משהו יותר מידי "וואו".
בשבילי זאת בראש ובראשונה הספרייה שלי. כבר לפני שנים איבדתי את הספירה, ועד לאחרונה הערכתי את גודלה של הספרייה הפרטית שלי בבין מינימום משוער של 1,500 ספרים למקסימום משוער של 2,000 ספרים, אפשר להגיד בהערכה גסה 1,750 ספרים, בעלות כוללת של בערך 150,000 שקל. לא שיש לי ספרים נדירים או יקרים או משהו, כן? הספר הכי יקר שלי הוא הגירסה המעודכנת של ה-DSM 5 שעלתה 700 ומשהו שקל. זאת פשוט כמות גדולה מאוד של ספרים.
נתחיל מהבסיס.
נקודה ראשונה-לוד לא כזאת גרועה. זה דבר ראשון.
כידוע לכם, המדד החברתי-כלכלי מחולק לעשר אשכולות, שזה מספר שמתחלק בצורה לא זוגית בין שלושת המעמדות הכלכליים-עניים, בני מעמד ביניים ועשירים, ולכן בחלוקת עשרת האשכולות לשלושת המעמדות, אחד המעמדות צריך לקבל ולשייך אליו ארבע דירוגים סוציו-אקונומיים, ומכיוון שמעמד הביניים הוא הרחב ביותר, זה המעמד לעשות את זה איתו.
על כן, ערים עניות הן ערים בדירוג 1, 2 ו-3; ערים בינוניות הן ערים בדירוג 4, 5, 6 ו-7, וערים עשירות הן ערים בדירוג 8, 9, ו-10. אני מניח שכולנו יכולים להסכים על זה?
ועכשיו, בניגוד לנטען אתמול על-ידי lemner40 לדוגמה, לוד היא לא עיר בדירוג סוציו-אקונומי של 3, היא עיר בדירוג סוציו-אקונומי של 4, ועל-כן לוד היא לא עיר ענייה, היא עיר מעמד ביניים והיא עיר בינונית, מה שהופך אותה לטובה יותר ועשירה יותר מלפחות 30% מכל הרשויות בארץ.
אמנם זה נכון שהיא דורגה כ-3, ואפילו עד לא מזמן, אבל בינינו, אני גם לא בטוח איך המדד הזה מחושב בדיוק, ואני לא בטוח שהוא מחושב הכי נכון, כי לדעתי לפחות, הפעם האחרונה באמת, ובפועל, שלוד הייתה 3, הייתה היכנשהו שם בשנות ה-2000, ולדעתי, דירוגה של לוד לסירוגין, מאז, ורק מידי פעם, כ-3, זה לא נכון ולא קשור למציאות.
עוד חשוב לזכור ולציין שבלוד הושקעו כספים רבים, במיוחד מאז תחילת המילניום, והשם שדבק לה של "עיר פשע ענייה" כפי מה שקרא לה lemner40, למעשה לא הולם אותה עוד, כפי מה שמשקף לדוגמה הדירוג הסוציו-אקונומי הנוכחי שלה-4. לא שאני מצפה ממישהו שלא גר בלוד, בטח שלא בארץ, להתמצא יותר מידי בכל הנוגע ללוד, אבל לכל הפחות, מי שלא יודע ולא מבין בנוגע ללוד, לא צריך לדבר כאילו שהוא כן.
עוד חשוב לזכור ולציין שלוד הייתה העיר הצומחת ביותר במחירי הנדל"ן במדינת ישראל בעשור שבין 2010 ל-2020.
לוד הייתה ועודנה בנסיקה מטאורית.
וכעת נעבור אל הנקודה השנייה-אני גר בשכונה הכי טובה ועשירה בלוד.
כמו בכל עיר, השכונות עצמן בלוד מתאפיינות בשונות מסוימת אחת בהשוואה אל השנייה, בכל המונחים, וביניהם-עושר ומעמד. אני באופן אישי, גר בשכונה הכי טובה והכי עשירה בלוד.
מה שזה אומר, זה שאם לדוגמה היו מדרגים בדירוגים סוציו-אקונומיים לא רק את הערים כמכלול אלא גם את השכונות, כפי מה שאפשר ולדעתי גם צריך, אז אם לוד כמכלול מתקבצת לכדי דירוג סוציו-אקונומי כולל של 4, אז השכונה שלי, ספציפית, היא יותר כמו 7, שזה תת-המעמד הגבוה של המעמד הבינוני, מה שלמעשה אומר שאני גר בשכונה טובה יותר ועשירה יותר מלפחות 60% מכל שכונות כל הערים בארץ.
ומכיוון שכאמור, השכונות השונות של אותן הערים מתאפיינות ברמות שונות, אז אם אני גר בשכונה הטובה ביותר והעשירה ביותר של עיר בינונית, ועיר מעמד ביניים, ניתן להשוות את הדבר ללגור בשכונה הגרועה ביותר של עיר טובה, ועיר עשירה.
אבל לא עיר טובה ועשירה שהשונות בין השכונות היא גבוהה עד לכדי רמה לא הגיונית ולא שפויה ככה שיש שם גם את הרמה הכי נמוכה שיכולה להיות וגם הרמה הכי גבוהה שיכולה להיות כמו לדוגמה תל-אביב, כן? אני מתכוון לערים נורמאליות, שבהן גם אם יש שונות מסוימת, היא מתקבצת מסביב לאזור כולל מסוים, כמו לדוגמה הרצליה או קיסריה. מה השכונה הכי גרועה בהרצליה? מה השכונה הכי גרועה בקיסריה? איפה שאני גר, זה כאילו הייתי יכול לגור באותה המידה שם.
רק בשביל לסבר את האוזן, בואו ניתן כמה דוגמאות על השכונה שלי, על העושר היחסי שלה ועל האיכות שלה.
לדוגמה, בשכונה שלי יש הרבה מכוניות יקרות. ג'יפים של ב. מ. וו. וג'יפים של מרצדס בחצי מיליון עד שלושת רבעי מיליון שקל. מכוניות אאודי a8 ב-800,000 שקל, טסלות וג'יפים גרנד צ'ירוקים ב-300,000 שקל למכונית, מכוניות פורשה במאות אלפים, ג'יפים של קאדילק ב-400-500 אלף שקל וריינג' רוברים ב-400 אלף שקל ומה לא.
רק מול הבית שלי לדוגמה חונה בקביעות מכונית טסלה בשליש מיליון שעם כמה שהיא עלתה אפשר היה לשלם מקדמה על משכנתא לבית. מה שכן, כבר לא אגיד לכם אם המכונית הזאת היא של המשפחה שלי או של אחד השכנים.
עוד לדוגמה, השכונה שלי כוללת תחנת רכבת משל עצמה, מגוון מכולות, בתי-עסק ופארקים, מרכז מסחרי, קופת חולים, בתי-ספר, חדר כושר, ואה, כן, בדיוק בונים פה בריכה שכונתית.
הכול פה, מיידי ונגיש.
עוד לדוגמה, וכמצויין בשרשור היומי של אתמול, בזה הרגע בנו רחוב חדש ליד שלי. המחיר-3.5 מיליון שקל לכמעט כל הבתים, חוץ מממש כמה בודדים שבנו להם גם מרתף ואז הם 3 קומות, עולים 5 מיליון והשכירות 15,000, כמו לדוגמה הבית שאני והמשפחה שלי הלכנו להסתכל עליו. והשכירות על אותם בתים ב-3.5 מיליון? 10,000 שקל, כפי מה ש-lemner40 הוכיח והראה רק אתמול, גם אם משה 53 ו-ai27 הביעו ספקנות. מי שלא יקנה וזהו את אחד הבתים האלו אלא ייקח משכנתא, עם המקדמה שיצטרך לשים, היה אפשר לקנות בית אחר כשלעצמו.
עוד לדוגמה, רק בכיתה שלי בבית-ספר, שלא הייתה גדולה והכילה 20 ילדים, או אפילו ילד או שניים פחות, היו שני ילדים עשירים, אני ועוד מישהו.
20 זה עדיין לא מדגם, בטח שלא 19 או 18, ואני לא אגיד שזה מרמז בהכרח ש-10 האחוזים העשירים ביותר של אוכלוסיית לוד בכללותה הם אנשים עשירים, אבל זה בהחלט מרמז שכך הדבר הוא עם לפחות 10 האחוזים העשירים ביותר של השכונה שלי ספציפית.
אותו ילד אחר דרך אגב, אביו הוא הבעלים של מפעל לעיבוד מתכות, ההון של המשפחה שלו הוא בערך ארבע-חמש מיליון שקל והוא טס לחו"ל לפחות ארבע פעמים בשנה.
עוד לדוגמה, אחת המורות שלי בתיכון גרה בבית פרטי צמוד קרקע שעולה ארבע-חמש מיליון שקל, עם חצרות אחורית וקדמית גדולות ובריכה פרטית.
עוד לדוגמה, מורה אחרת שלי בדיוק קנתה את אחד מהבתים הפרטיים החדשים במיליון דולר שבדיוק בנו ברחוב החדש הצמוד לשלי.
וכעת נעבור אל הנקודה השלישית-הדירה שלי. דופלקס. שני קומות. קומה ראשונה-סלון, מטבח, שירותים ומקלחת, שני חדרי שינה. הקומה השנייה, הקומה שלי-חדר השינה הכי גדול בבית, שירותים ומקלחת פרטיים משלי, מרפסת. גודל בנוי כולל, כולל המרפסת, בערך 110 מטר רבוע.
על זה תוסיפו את זה שאני גר באחד הרחובות הכי טובים (בעיקר בגלל המיקום המצוין), בשכונה הכי טובה של לוד, שהיא עיר בינונית, מה שממקם אותי ואת משפחתי (בגלל המיקום של הבית) בדיוק באמצע של כל הדברים הכי טובים שלשכונה שלי יש להציע, ובשקלול כל הגורמים האלו, אני גר בית שהוא למעשה טוב יותר מלפחות 80% מכל הבתים והדירות במדינה.
נקודה רביעית-סבא לא נפטר עד שכבר גרנו איפה שאנחנו גרים עכשיו. למרות שהכסף הוא לא שלי אלא של ההורים שלי, אפילו הם, הם לא באמת אלו שעשו אותו. מי שעשה את הכסף היה סבא שלי זכרונו לברכה (הסבא המיליונר הכבד כמובן, לא הסבא השני, הגיבור מלחמה), והוא הלך לעולמו ב-2011, ככה שלא ירשנו אותו עד לאחר שכבר גרנו איפה שאנחנו גרים עכשיו במשך שנים קודם לכן.
נקודה חמישית-הלימודים שלי ושל אחי הקטן בבית-הספר. אני לא סיימתי את התיכון עד 2016, ואחי הקטן לא סיים את התיכון עד 2018, וההורים שלנו באיזשהו מקום גם לא רצו לעקור אותנו מהבית-ספר שלנו.
נקודה שישית-וכבר קצת כיסינו את זה בנקודות הראשונה והשנייה אבל בכל זאת, העיר שלי בסדר גמור. ואם עוד על העיר אפשר להתווכח, אז לפחות, ולכל הפחות, השכונה. בשכונה שלי יש תחנת רכבת, מגוון מכולות, בתי-עסק ופארקים, מרכז מסחרי, קופת חולים, בתי-ספר, חדר כושר, בונים בריכה שכונתית שתיפתח בקרוב. הכול פה, מיידי ונגיש. מה חסר לנו פה? מה אמור להיות חסר לנו פה?
נקודה שביעית ואחרונה-משפחתי חיה ברמה פחותה מכפי יכולותיה, וזה כולל גם את מקום המגורים. למרות שבהערכה גסה, וכמצוין בנקודה השנייה, בערך 10% לפחות מתושבי השכונה שלי עשירים (בהנחה שאנחנו מגדירים עושר כמיליונרים בדולרים, כלומר הון כולל של מיליון דולר ומעלה, הכול כולל הכול-נכסים, רכוש, מניות וכסף נזיל), ככה שלא באמת יש לי יותר מידי מה להסביר או להתנצל על איפה שאני גר בהשוואה אל הכסף שיש אותו, אלא אלו יותר אתם שפשוט לא יותר מידי מבינים עניין, זה כן נכון שמשפחתי יכולה לגור בבית עוד משמעותית טוב יותר, במקום עוד משמעותית טוב יותר, אבל יש סיבות למה אנחנו לא, וכאמור,כל השרשור הזה הוא על הסיבות האלו, אבל הסיבה העיקרית ביותר ללמה אנחנו לא, היא שאנחנו פשוט אנשים צנועים, שלא צריכים הרבה ולא מרגישים שהם צריכים הרבה.
לפחות ההורים שלי. נו, אתם יודעים איך זה. משפחה רוסית. כולנו ילידי הארץ אבל דור אחד עוד מלפני ההורים שלי, מאיפה הם הגיעו? ברית המועצות הקומוניסטית. שאלו כמובן ערכים שנספגו גם בדור ההורים, גם אם בדור שלי אני כבר לדוגמה מצליח להשתחרר מזה, אם כי גם בי דבק איזשהו משהו מן הערכים האלו, ועדיין יש לי מחשבות ותהיות על הלגיטימיות של העושר שלי בעולם של עניים, כפי מה שכולכם יכולתם לראות במספר שרשורים שפתחתי בנושא בעבר.
על זה תוסיפו את הנקודה הקודמת על השכונה המצוינת שאני גר בה (השכונה הכי טובה של עיר בינונית. באותה המידה יכולתי לגור בשכונה הכי גרועה בהרצליה או קיסריה או משהו כזה), עם כל מה שיש פה, ככה שגם אם לא היינו כפי מה שאנחנו, לא מאוד ברור לי ולמשפחתי מה אמור להיות חסר לנו פה ושאנחנו אמורים לרצות או למצוא במקום אחר. פשוט טוב לנו איפה שאנחנו.
בדברים שבאמת מאוד חשובים לנו או מעניינים אותנו אנחנו משקיעים את מיטב הכספים. הבית הוא פשוט לא אחד מהם, ואנחנו הרי בכל מקרה גרים בעיר טובה יותר מלפחות 30% מהערים בארץ, בשכונה טובה יותר מלפחות 60% מהשכונות בארץ, ובבית טוב יותר מלפחות 80% מהבתים בארץ.
אם זה כל-כך היה מעניין אותנו, היינו עוברים. זה פשוט לא כזה מעניין אותנו, ומקום מגורים זה לא "הדבר" בשבילנו, גם אם יש כסף לגור איפה שרוצים.
אז מה כן מעניין אותנו? מה אנחנו כן עושים עם הכסף?
כל אחד ומה שמעניין אותו/חשוב לו. כל אחד ו"הדבר" בשבילו.
בשביל אמא שלי לדוגמה זה החופשות. היא אוהבת אירופה ואמריקה, וממנה למדתי לאהוב את אותם המקומות ולפתח את אותו טעם יקר ויוקרתי בכל הנוגע לאתרי נופש, וזאת למרות שאבא שלי מצידו בסדר גמור עם "רק" מזרח אסיה, ודרום אמריקה, בה התאהב בטיול שאחרי הצבא, למרות שכמובן גם באירופה ואמריקה ביקר ומבקר לא מעט, בחופשות של אמא שלי ובמיוחד בימיו כספורטאי בינלאומי זוכה פרסים שכתבו עליו בעיתונים בכל העולם.
בשביל אחי הקטן זה האוכל. הוא מזמין מוולט לפחות פעמיים בשבוע אם לא שלוש, בערך בין 8 ל-12 פעמים בחודש, לפעמים לעצמו, ולפעמים לכל המשפחה. מוציא על זה אלפי שקלים בחודש, וזאת למרות שאני לדוגמה בדרך כלל בסדר עם האוכל המאוד טעים לכל הדעות שאמא שלי מבשלת, או מקסימום מסעדות פה ושם, גם כן, לא משהו יותר מידי "וואו".
בשבילי זאת בראש ובראשונה הספרייה שלי. כבר לפני שנים איבדתי את הספירה, ועד לאחרונה הערכתי את גודלה של הספרייה הפרטית שלי בבין מינימום משוער של 1,500 ספרים למקסימום משוער של 2,000 ספרים, אפשר להגיד בהערכה גסה 1,750 ספרים, בעלות כוללת של בערך 150,000 שקל. לא שיש לי ספרים נדירים או יקרים או משהו, כן? הספר הכי יקר שלי הוא הגירסה המעודכנת של ה-DSM 5 שעלתה 700 ומשהו שקל. זאת פשוט כמות גדולה מאוד של ספרים.
-ים כאן בפורום להאמין לו, מסתבר שיש כאלו 
