גומלות גמילה נגמלים

[AUR1]

דחוף עזרה, בעיות בציצי אחרי גמילה

כבר שבועיים אני לא מיניקה אחרי שהנקתי שנה וארבעה חודשים, לקחתי כדור דוסטינקס בלית ברירה, הייתי עם דלקת, חום גבוה ונאלצתי לקחת את הכדור הזה. עדיין יש לי גודש ואני מרגישה גושים בציצי. רופאת נשים נתנה לי את הכדור ואמרה לא לשאוב בשום פנים ואופן. הגעתי למיון עם כאבים איומים וכירורג שם אמר לשאוב כדי להקל על הגודש. לי נראה ששניהם לא מבינים יותר מידי בהנקה, אבל שאבתי ובאמת הייתה הקלה והכאבים עברו. אחרי כמה ימים שלא שאבתי שוב התחילו הכאבים והגושים. הציצי כמו אבן וכואב. היום שאבתי 50CC ועדיין אין הקלה. מה לעשות? אנא עיזרו לי

 

[חלמתי חלום]

לקראת גמילה מה בדיוק צריך לעשות ?

הגברת שלנו בת 5 חודשים, עד לפני שבועיים היא קיבלה רק ציצי. במהלך השבועיים האחרונים התחלתי לשלב לה גם בין בקבוק אחד לשניים של סימילאק. התכנון שלי היה להפסיק להניק ב6 חודשים. הכוונה שלי לאט לאט לתת לה יותר סימיאלק ולהישאר רק עם הנקת הבוקר והלילה. איך מומלץ לעשות את המעבר? שמתי לב שגברת נרדמת בלילה רק כשהיא יונקת , האם הדבר לא בעייתי ?????

 

[כרמית מ.]

הרופאה אכן לא מבינה

למיטב ידיעתי, כדור דוסטינקס יעיל אך ורק בשעות הראשונות לאחר הלידה. לאחר מכן הוא אינו יעיל ליבוש חלב. כמו כן, איסור השאיבה הוא מסוכן - וגורם לגודש, סתימות ודלקות - כפי שאת מתארת. אם עדיין היית מיניקה, ההמלצה היתה להיניק כמה שיותר, רצוי קצת כל פעם, במרווחים קטנים, ולהעזר בתינוק לשחרור הסתימה (סנטר על איזור הסתימה). מכיוון שאת כבר לא מיניקה, תצטרכי לדמות את התהליך: לשאוב קצת כל פעם, במרווחי זמן לא-גדולים, ולעסות את השד באיזורי הגושים (אני לא זוכרת אם קור או חום עוזרים, חפשי במאמרי הפורום). מכיוון שהמטרה היא לייבש את החלב, כדאי לשים עלי כרוב על השד - להחליף כל פעם שהם מסמרטטים, ולשתות הרבה נענע ומרווה (מה שלא מומלץ למי שממשיכה להיניק). ורק כדי שבפעם הבאה לא תתחילי עם הסחרור הזה - כנראה שלא גמלת מספיק בהדרגה, ובפעם הבאה כדאי להפחית את ההנקות בהדרגה, ולתת לגוף להסתגל לשינוי במשך מספר ימים (זה גם מקל על הנגמל, וגם חשוב לבריאות שלך). מקווה שיחלוף לך מהר.

 

[Shellylove]

בהדרגה

להחליף בהדרגה הנקות בבקבוקים, כל פעם להוריד הנקה אחת ולחכות לפחות יום-יומיים שזה יתבסס. הנקה פתאומית לא טובה לך (ראי את השאלה שמעלייך) וכדאי לתת לגוף להתרגל לאיטו לייצר פחות ופחות חלב. למה את מתכוונת בעייתי להירדם בהנקה? לך או לה? אם אכן תגמלי אותה, תצטרכו (שתיכן) למצוא דרך אחרת להרדמה.

 

[אמאאור]

קור עוזר לגודש

אפשר להרטיב חיתולים חפ"ע עד לגבול הספיגה שלהם, לשים במקפיא לכמה שעות, ואז להניח קפוא על השד. אפשר אותו הדבר עם סנפרוסט קפוא (עטוף בחיתול בד). במקביל - עלי הכרוב עשויים לעזור (אצלי לא השפיע). לגבי חום - אפשר להתקלח תחת זרם מים חמים על הגב, ולנסות לסחוט קצת ידנית. לי הטיפ הזה עזר מאוד לשחרר קצת מהגודש.

 

[odeia]

תמיד יש ברירה ואני הייתי במצבך -

כמעט, גם קיבלתי כדור דוסטינקס, רק אני לא לקחתי אותו והקלתי על עצמי אחרת וככה יכולתי להמשיך להניק. מקווה שלא הנקת אפילו שלוק אחד עם הכדור הזה, כי זה אסור בתכלית האיסור.

 

[AUR1]

אכן לא הנקתי עם הכדור

החלטתי להפסיק את ההנקה בבת אחת, (הנקתי שנה וארבע ונהניתי מאוד) אחרי שקיבלתי דלקת פעם שניה באותו חודש וזה אומר חום כמעט 40 ואוגמנטין. ניסיתי לגמול באופן הדרגתי במשל 4 חודשים וזה לא הלך התייעצתי כאן המון ולא מצאתי שום דרך. לכן ברגע שהחום עלה, לקחתי את הבן שלי להורי לשישישבת, שכבתי עם חום בלי כוחות והחלטתי שזה הסוף של הנקה. שאבתי וקיבלתי אנטיביוטיקה + דוסטינקס, הייתי במיון, ועכשיו אני עם גושים, כרוב, אחרי שבועיים בדיוק שלא הנקתי. מה עלי לעשות?

 

[odeia]

בעיקרון, הדוסטינקס לא בדיוק מייבש

אחרי כדור אחד אלא בסידרת כדורים. אני זוכרת את ההתיעצויות שלך כאן. זה בהחלט לא פשוט להיות חולה ולהניק. המון המון כרוב, תה עם נענע, עיסויים וסחיטות, קירור אחרי סחיטה, חימום לפני. תרגישי טוב ותעדכני מה שלומכם. איך הבן שלך עם הגמילה?

 

[AUR1]

odeia, יקרה

אני מאוד שמחה שאת זוכרת אותי. אני כבר לא חשבתי שאצליח לגמול מתישהו ושאניק עד גיל 18.

התחלתי לעבוד בספטמבר ומאז הוא הפסיק לאכול אוכל מוצק וכל הזמן היה מרוכז בציצי. אם את זוכרת הוא היה מתעורר כל הזמן ואני הייתי המוצץ שלו. ניסיתי לגמול אך ללא הצלחה. והדלקת שהייתה לפני שבועיים שברה אותי סופית. הנסיך שלי קיבל את זה די קשה. הוא היה אומר מאמא ציצי וגם עכשיו לפעמים הוא נזכר. עברנו לילות קשים אבל אני מקווה שהמצב ישתפר... קיבלתי שני כדורי דוסטינקס והייתי בטוחה שזה תרופת פלא הפועלת מיידית... הגודש נמשך, יש לי בעצם מן גוש כזה שממש כואב. מקווה לטוב , המון, המון תודה לך ולכולכן אעדכן בהמשך

 

[odeia]

גוש כואב צריך טיפול אינטנסיבי

המון תה עם נענע, לעסות המון במקלחת חמה, אח"כ לקחת כדורי קרח בשקית ולעסות עיסוי במקום הכואב (נכון שחורף אבל שבי ע"י תנור). זה מה שאני אז עשיתי כשכאב לי והיה גודש היסטרי. (אם את זוכרת הרופא אז רצה לתת לי דוסטינקס). מתוקה, בטוחה שאת עושה הכי טוב לשניכם, כרגע תטפלי בעצמך בכל תשומת הלב ופינוק תמיד ניתן לתת, גם ללא ציצי. אני אתמול ניסיתי לא לתת ציצי בגלל כאבים היסטריים בפיטמות, אחרי שעה וחצי נשברתי והגעתי למסקנה שהגמילה שלנו תהיה כשהיא תטופל באדולן נגד התמכרות לציצי.

 

[Shellylove]

אז ככה עשית את זה בסוף?

גמילה בבת אחת? איך הקטן? ואיך את עכשיו?

 

[AUR1]

כן, סוף סוף - סוף עידן הציצי../images/Emo140.gif

ומבחינתי זה גמילה ולא רק הפסקת הנקה. אני חושבת שהבן שלי רק חיכה שאני אחליט להפסיק וכך בעצם אעזור לו להיגמל. קראתי כתבה בהורים וילדים "סוף עידן הציצי". והרגשתי שזה בדיוק עלינו. הכותבת סיפרה את סיפור הגמילה שלה, דיברה על גמילה הדרגתית והבלבול שזה גרם לילד שלה. גם אני לא הצלחתי להוריד הנקות ומאוד הזדהיתי איתה. היא גמלה בבת אחת ואני לא האמנתי שזה אפשרי. ניסיתי במשך חודשיים הבאים להוריד הנקות ולגמול בהדרגה, אך ללא הצלחה. אני מרגישה שזה שהפסקתי להניק עשה רק טוב לבן שלי, ודווקא לי היה יותר קשה להשלים עם העובדה שאני לא מיניקה מאשר לו. עברנו ימים קשים, הבכי שלו היה קורע לב, אני בכיתי יחד איתו, אבל החלטתי שאחרי אותם שישישבת שהוא לא ינק אני לא נשברת. עדיין יש לי כאבים, שמה כרוב ואעדכן בהמשך אחרי שהכל יסתדר, אשתדל לצרף את כל הסיפור שלנו בשלמותו אולי זה יעזור למישהי. המון, המון תודה ואני בינתיים לא נפרדת מהפורום המקסים הזה!!!

 

[Shellylove]

שמחה בשבילכם שמצאתם את הפתרון

שמתאים לכם.

 

[צימעס]

גומלות ../images/Emo68.gif גמילה ../images/Emo66.gif נגמלים

 

[מאיו]

../images/Emo41.gif נראה לי שנמאס לי להניק

כמעט שרשרתי את זה לסקר בנוגע לעד מתי..? אבל נראה לי שאני זקוקה לסיוע. מיכל בת 9 חודשים, מנשנשת מוצקים כבר חודשיים. בלילות היא מחוברת אליי המון זמן ואני מותשת מזה. נראה לי שאני מהווה תחליף מוצץ. חוצמזה היא לא עולה הרבה במשקל (הגענו סוף סוף ל 7 ק"ג). עד כאן הסיבות למה להפסיק להיניק. חשבתי להתחיל לתת לה בקבוק בלילה כך שלא תהיה לה סיבה להתעורר וגם אם היא תתעורר, היא לא תקבל פינוקים אלא אוכל וזה יעודד אותה להמשיך לישון (?). מצד שני, התחלתי לקרוא עד מתי אתן מניקות ורגשי האשם החלו לבעבע. אז מה אני רוצה? אשמח אם תחזקו את ידיי על ההחלטה להתחיל בתמ"ל או שתחזקו אותי להמשיך ולהניק.

 

[רוני של יובל ומאיה]

נשמע יותר שאתן צריכות גמ"ל...

אני יודעת שהרבה בנות פה לא אוהבות לדבר על זה לפני גיל שנה, אבל הנסיון האישי הפרטי שלי עם בנותיי הוא שהצורך באכילה של ממש בלילה נפסק הרבה קודם לכן. אולי היא לא מתעוררת בלילה מרעב? ואם כן - אז אין רע בתמ"ל אם את מרגישה שהגעת לקץ כוחותייך. כנ"ל לגבי עניין המוציצי (הופס! מצאתי עוד מושג למילון המונחים שלנו

). את לא חייבת להסכים לזה. 7 ק"ג בגיל 9 חודשים זה לא גרוע כל כך.... יש פה ילדים בני שנה ששוקלים ככה והם סבבה

 

[בזזזזזזז]

נכון ../images/Emo13.gif סבבה.

 

[Shellylove]

נחזק אותך בכל מקרה

ואין לך סיבה להרגיש אשמה. את יכולה לנסות את הבקבוק בלילה ותראי מה זה עושה- אם זה עוזר, אחלה!, אם לא- לא עשית שום החלטה שהיא לא הפיכה. חוץ מזה, תקני אותי אם אני טועה, נשמע לי שהגעת לאיזשהו שלב שאת זקוקה להתאווררות ואת מרגישה שההנקה היא זו שממלכדת אותך, אני צודקת? אני זוכרת שאצלי זה הגיע ממש באותו שלב עם שלי (ואני מרגישה על הסף של זה עם אלה), את איתה כל היום או בעבודה? אם היא איתך, אני מציעה לך לעשות "ניסוי כלים"- לצאת מהבית ולהשאיר אותה עם בקבוק (שאוב או תמ"ל לבחירתך) ומוצקים ולתת לאבא/סבתא/בייבי סיטר להסתדר, כשאת בטווח פלאפון. אחרי זה יהיה לך קל יותר. אם את לא איתה במהלך היום אז היא בטח יודעת להסתדר בלעדייך (כלומר את יודעת שהיא יודעת ולא רק מנחשת

) ואז אולי תעשי משהו בשביל עצמך קצת. אני בטוחה שזה יקל עלייך באופן כללי ואז גם ההנקה תיראה לך אחרת. ואם טעיתי בכלל בכיוון- אז טעיתי, קורה!

 

[מאיו]

תודה על התגובה

הנימה בדברייך מצאד מרגיעה. את צודקת - ננסה לילה אחד ונראה. בעוד 4 חודשים מיכל תיכנס לגן ואין לי ספק שהיא תסתדר בלעדיי (לא בטוח איך אני אסתדר בלעדיה

)

 

[בלו בנדנה]

../images/Emo41.gif../images/Emo99.gif תם ונשלם ../images/Emo99.gif../images/Emo41.gif

אחרי שנה וחצי (ושבועיים...) של אושר כזה, שאין לי מילים להגדיר אותו כמו שצריך. אז:

אחרי שהיא לא יונקת, בכלל, כבר עשרה ימים

אחרי שהיא כבר כמה לילות מתעוררת בלילה, מבקשת אותי אבל מסתפקת בחיבוק ובכלל לא מבקשת ציצי

אחרי שהיא מגיעה אלי למיטה בבוקר, להתכרבל ביחד, ולא מנסה להרים לי את החולצה

אחרי שעשיתי אמבטיה ביחד איתה (פעמיים! גם שלשום וגם אתמול), כשהציצי מונח לפניה, עירום ומזמין ונגיש, והיא מכריזה בשמחה "צי-צי!" אבל לא מבקשת לינוק - אחרי כל אלה - אני חושבת שאני יכולה להצהיר: זהו. היא גמולה. ואני

נו, אני עוד לא. אני עוד מתגעגעת. אני עוד נאבקת לפעמים באיזה דחף להציע לה לינוק, רק כדי לחוות את זה עוד פעם אחת. מתנחמת בעובדה שעוד כמה חודשים יבוא יונק חדש, ובטוחה שעשיתי את הדבר הנכון. ואנצל את ההזדמנות לומר המון תודה, על העזרה ועל התמיכה, על העצות הטובות ועל החיבוקים, על שפע המידע (הפרקטי והתיאורטי) שמצאתי כאן, על פקיחת העיניים ועל התובנות החדשות שגיליתי דרככן, על הכל. נשארת בסביבה, לא הולכת לשום מקום, ובטח באביב הקרוב יהיו לי מליוני שאלות ותהיות חדשות, של מתחילה.