images_and-words
New member
גועל נפש - סיפור הומוריסטי
וכרגיל הקדמה לאיך הגעתי לרעיון היה אתמול ערב במה שבו אנשים מראים ואנשים אחרים מקשיבים בכל מקרה הקראתי את הסיפור הזה ורעדתי ורציתי עוד תגובות עליו....תודה מראש בהיתי בה מספר דקות, היא היצור הכי דןחה שראיתי בחיים שלי בעצם אחד המנצחים בתחום הזה, בוא נגיד שאחרי הגועל נפש שהיא היתה היו רק משפחת החרקים. איך שאני שונא חרקים, הייצור החום עם המחושים, היצור הזה שכשרואים אותו מנסים למצוא מקום מפלט או איך להרוג אותו, אבל אני לא הורג אף חיה אז אני מאלה שמנסה למצוא מקום מפלט, מצידי שהחרקים יחיו - כמה שיותר שרחוק ממני ! אז בכל מקרה ראיתי אותה ורציתי להקיא, נכון שאומרים שאם מסתכלים על השמש כמה דקות מתעוורים, כך אני הרגשתי שאם אני אמשיך להסתכל אני אתעוור, הסטתי את מבטי הצידה ולידה ראיתי מלאך (בהשוואה לגועל נפש היא היתה באמת מלאך) ניגשתי אליהן מציג את עצמי ומבקש את ליבה של המלאך. ``שלום קוראים לי דני (איזה שם מכוער) איך קוראים לך (יובל איזה שם יפה לבת) מה שלומך הערב? (רק שלא תגמר השיחה)`` וכך המשכנו כמה דקות עד שהגועל נפש היתה צריכה לפתוח את הפה ולהגיד ``טוב בואי יובל צריכים ללכת`` והיא אמרה לי ביי. אז לא רק שהגועל נפש נראית כך היא גם הפרידה ביני לבין הפוטנציאל להיות אהבת חיי, כמה שאני שונא אותה. בכל מקרה הסתובבתי כך ברחוב אלנבי לבד (טוב לא הייתי לבד הייתי עם החבר שלי- הוא היה שיכור, אותה הרגשה של להיות לבד) אז בנוסף לעובדה שהרגשתי גועל נפש לא היה לי עם מי לחלוק את הגועל נפש הזה. נתקלתי בה שוב והיא עדיין היתה עם הגועל נפש הזה התחלנו שוב לדבר ביקשתי אש `` יובל לאן נעלמת לי קודם (בבקשה שהגועל נפש תסתום) לא הספקת לתת לי את ליבך (היא צוחקת – יופי) אז מה את אומרת (היא מוציאה דף ועט) זה הטלפון שלך (היא מהנהנת) אני אתקשר (בטון מבטיח) באמת שאני אתקשר`` נפרדנו אושר עטף אותי, סחבתי את חברי הטוב למכונית ונסענו לכיוון הבית. ביום שבת אמרתי לעצמי שאני לא אתקשר (מה זה לא אתקשר ישנתי חצי יום ובחצי השני החזקתי את עצמי לא להתקשר) ביום ראשון התאפקתי לא להתקשר מוקדם מידי, התקשרתי(רק שתענה) היא ענתה הייתי צריך להזכיר לה מי אני, שאלתי אם זו יובל וההפתעה הגיעה – זו היתה חברה שלה (כן, כן, הגועל נפש בכבודו ובעצמו) אומרת שיובל באמבטיה, השארתי טלפון וחיכיתי, אחרי שעה אמרתי לעצמי שאולי הגועל נפש לא נתנה לה את המספר, אחרי שעתיים טיפות זיעה כבר עטפו את מצחי רעדתי כדי לא להתקשר, למחרת הייתי בטוח שזה כבר אבוד חזרתי מהעבודה עייף ורצוץ והכל כדי לא לשמוע הודעה מיובל במזכירה ולראות מקק במקלחת, איזה גועל נפש!
וכרגיל הקדמה לאיך הגעתי לרעיון היה אתמול ערב במה שבו אנשים מראים ואנשים אחרים מקשיבים בכל מקרה הקראתי את הסיפור הזה ורעדתי ורציתי עוד תגובות עליו....תודה מראש בהיתי בה מספר דקות, היא היצור הכי דןחה שראיתי בחיים שלי בעצם אחד המנצחים בתחום הזה, בוא נגיד שאחרי הגועל נפש שהיא היתה היו רק משפחת החרקים. איך שאני שונא חרקים, הייצור החום עם המחושים, היצור הזה שכשרואים אותו מנסים למצוא מקום מפלט או איך להרוג אותו, אבל אני לא הורג אף חיה אז אני מאלה שמנסה למצוא מקום מפלט, מצידי שהחרקים יחיו - כמה שיותר שרחוק ממני ! אז בכל מקרה ראיתי אותה ורציתי להקיא, נכון שאומרים שאם מסתכלים על השמש כמה דקות מתעוורים, כך אני הרגשתי שאם אני אמשיך להסתכל אני אתעוור, הסטתי את מבטי הצידה ולידה ראיתי מלאך (בהשוואה לגועל נפש היא היתה באמת מלאך) ניגשתי אליהן מציג את עצמי ומבקש את ליבה של המלאך. ``שלום קוראים לי דני (איזה שם מכוער) איך קוראים לך (יובל איזה שם יפה לבת) מה שלומך הערב? (רק שלא תגמר השיחה)`` וכך המשכנו כמה דקות עד שהגועל נפש היתה צריכה לפתוח את הפה ולהגיד ``טוב בואי יובל צריכים ללכת`` והיא אמרה לי ביי. אז לא רק שהגועל נפש נראית כך היא גם הפרידה ביני לבין הפוטנציאל להיות אהבת חיי, כמה שאני שונא אותה. בכל מקרה הסתובבתי כך ברחוב אלנבי לבד (טוב לא הייתי לבד הייתי עם החבר שלי- הוא היה שיכור, אותה הרגשה של להיות לבד) אז בנוסף לעובדה שהרגשתי גועל נפש לא היה לי עם מי לחלוק את הגועל נפש הזה. נתקלתי בה שוב והיא עדיין היתה עם הגועל נפש הזה התחלנו שוב לדבר ביקשתי אש `` יובל לאן נעלמת לי קודם (בבקשה שהגועל נפש תסתום) לא הספקת לתת לי את ליבך (היא צוחקת – יופי) אז מה את אומרת (היא מוציאה דף ועט) זה הטלפון שלך (היא מהנהנת) אני אתקשר (בטון מבטיח) באמת שאני אתקשר`` נפרדנו אושר עטף אותי, סחבתי את חברי הטוב למכונית ונסענו לכיוון הבית. ביום שבת אמרתי לעצמי שאני לא אתקשר (מה זה לא אתקשר ישנתי חצי יום ובחצי השני החזקתי את עצמי לא להתקשר) ביום ראשון התאפקתי לא להתקשר מוקדם מידי, התקשרתי(רק שתענה) היא ענתה הייתי צריך להזכיר לה מי אני, שאלתי אם זו יובל וההפתעה הגיעה – זו היתה חברה שלה (כן, כן, הגועל נפש בכבודו ובעצמו) אומרת שיובל באמבטיה, השארתי טלפון וחיכיתי, אחרי שעה אמרתי לעצמי שאולי הגועל נפש לא נתנה לה את המספר, אחרי שעתיים טיפות זיעה כבר עטפו את מצחי רעדתי כדי לא להתקשר, למחרת הייתי בטוח שזה כבר אבוד חזרתי מהעבודה עייף ורצוץ והכל כדי לא לשמוע הודעה מיובל במזכירה ולראות מקק במקלחת, איזה גועל נפש!