גוף ונפש, נפש וגוף
או שאולי בכלל לא צריך לעשות את ההפרדה בין השניים וכשאנחנו מדברים על זה להתייחס להכל כמקשה אחת? אז השאלה היא קצת מורכבת ואולי קצת מזכירה את השאלה של מי בא קודם "הביצה או התרנגול" אבל מי משפיע על מי? הגוף על הנפש או הנפש על הגוף? האם זה מעין מעגל אין סופי שמסתובב, או שאולי ההפרדה ה"אנושית" שנעשית במחשבה בין גוף לנפש לא צריכה בכלל להעשות וכשאנחנו אומרים גוף, אנחנו בצעם צריכים גם להתכוון לנפש כי אלו שני מילים שבעצם מצביעים על "אובייקט" אחד? אז מה דעתכם? האם המצב הבריאותי שלנו משפיע על הנפש, או שאולי הנפש על הבריאות, או אולי בכלל לא צריכה להיות ההפרדה הזאת ושניהם זה אחד? קצת פילוסופיה בפורום לא תזיק לאף אחד, במיוחד לא לי...
או שאולי בכלל לא צריך לעשות את ההפרדה בין השניים וכשאנחנו מדברים על זה להתייחס להכל כמקשה אחת? אז השאלה היא קצת מורכבת ואולי קצת מזכירה את השאלה של מי בא קודם "הביצה או התרנגול" אבל מי משפיע על מי? הגוף על הנפש או הנפש על הגוף? האם זה מעין מעגל אין סופי שמסתובב, או שאולי ההפרדה ה"אנושית" שנעשית במחשבה בין גוף לנפש לא צריכה בכלל להעשות וכשאנחנו אומרים גוף, אנחנו בצעם צריכים גם להתכוון לנפש כי אלו שני מילים שבעצם מצביעים על "אובייקט" אחד? אז מה דעתכם? האם המצב הבריאותי שלנו משפיע על הנפש, או שאולי הנפש על הבריאות, או אולי בכלל לא צריכה להיות ההפרדה הזאת ושניהם זה אחד? קצת פילוסופיה בפורום לא תזיק לאף אחד, במיוחד לא לי...
הפחד שלי הוא ממקרי ביניים , שאין איזה "גידול" או משהו נוראי.. אבל כן יש דלקת, מכיוון שזה לא "חיים ומוות" ,אין ש-ו-ם בהילות לטפל בזה, והחולה סובל "רק" מכאבים קשים במשך 5 , 10 שנים , כל החיים , לא משנה. אבל זה לא סרטן. לדעתי הרפואה כושלת בטווח הביניים הזה של "רק כאבים" שמקורם, בדלקת , בתנועה של מילימטר קטן אחד שזז הגוף , ונוגע בעצב שלא אמור לגעת.. וגורם להכל. אני גם לא אהבתי את הניסוח שכתבה הליידי למעלה... מצד שני אני מכיר בכך שאחוז מסויים (וזה משתנה ) - נעזר עד כדי ריפוי באותם מטפלים . אני מודה שכל עוד זה לא קרה לי , ההסתכלות שלי על אותם מקרים היא כזאת "אולי הכאבים של אותם אנשים לא היו באמת חמורים כמו שלי, אם הם הצליחו להרפא מזה בעזרת שיטה של "אנרגיות וצבעים". אני חושב שהגישה החכמה לכל נושא הטיפול המשלים צריכה להיות - "אוקיי - הכאב הוא לא נפשי. הוא פיזי . אבל המציאות היא - שלא מצליחים לעזור לנו, לא מוצאים , ואנחנו בהמתנה שבועות או חודשים בין רופא לרופא . בתוך הטווח הזה , נצטרך לגלות (יש חלק שעוברים ,בעל כורחם , את התהליך לבדם, ולא צריכים עזרה חיצונית ,ויש כאלה ש"זקוקים" למטפלים") שיגרמו להם לראות את רגעי הרפיון האלה. גם אני , בכאבים שלי, גם כשאני כותב את הדברים האלה, מבין שאם יש לי התפרצות של כאב, הדבר שצריך לעשות זה באותו רגע להפסיק הכל , לא לדבר, לשחרר. האם מדובר בשחרור נפשי ? לא .. אבל שחרור שרירים ,הגוף - יוריד את הכאב מ 9 ל 7 , זה לא הרבה, אבל משהו קטן, בהעדר אלטרנטיבה אחרת. ולפעמים יש מקרים שאפקט הורדת הכאב הוא יותר דרמטי. יש ויש. ויש גם שיטות משלימות שכמובן לא קשורות לפסיכולוגיה ולהתנהגות, (דיקור, מגנטים ועוד) - אם הם עוזרים או לא - לא יודע ולא רוצה לומר : ) עצם העובדה שניסיתי לא מעט שיטות - רק מעידה שנתתי את הצ'אנס וניסיתי להאמין. רות , סוף ,מאלדר.