גופיה לבנה- כחולה
גופיה לבנה- כחולה בבוקר ביקש ממנה – ספרי לי משהו כחול. היא התחכמה: כחול כמו הים? כחול כמו השמים? כחול כמו אהבה? סרט כחול? אחר כך אמרה לו ברצינות: ``הכי כחול בשבילי, איש שלי, זו הגופיה הלבנה שלך. תאמין? אני בטוחה שתאמין כי הרי אתה לא מבחין בין הצבעים. לפני שנפגשנו, דמיינתי עצמי עומדת מולך, כשרק תחתונית של משי לגופי,ואני מוציאה את שולי הגופיה הלבנה שלך מסגור מכנסיך, משחילה את ידי בינה לבין גופך החלק ומרימה אותה לאט לאט אל מעבר לראשך, משאירה אותה שם כובלת ידך מורמות מעל לראשך כנכנע לי.אחר כך אתה מוריד את ידך הכבולות ומחבק את גווי. כשנפגשנו ראיתי אותך מסיר אותה, כך, אחרת מכל מה שראיתי עד אז: גווך כפוף קמעה, שתי ידים אוחזות בה מאחור ומושכות אותה מעל הראש, וגוף ערום נגלה. צר, בהיר, שני כתמי פטמות שכבר ידעתי את רגישותן, כתפיים שחשתי את חלקת עורן, בתי שחי וריחם המיוחד. הריח שלך. הייתי מכניסה אותו לבקבוק ומתבשמת בו כדי לזכור. כחול בשבילי זו הגופיה הלבנה שעוזבת את גופך. היתה עוד גופיה והיא היתה צבועה בכחול עז. זו הגופיה שהתלכלכה בצוף גופי. זרקת אותה, את הגופיה אל ערמת הפסולת ככלי אין חפץ. ליבי בכה בגללה. למחרת ירד גשם. היה קר בחוץ ואני חשבתי על הגופיה המסכנה בשר מבשרך המתגוללת בעפר בקור ובגשם. אחרי יומיים עשיתי את הלא יאומן למען פיסת בד לבנה ומלוכלכת שאלפים יש כמוה, אבל רק אחת ויחידה שאיחדה בין חוטיה את אהבתנו. נסעתי אל פינת החוף הנידחת, אספתי אל מכוניתי את הגופיה הזנוחה שהיתה קרה כמי הגשם, ניקיתי אותה במים חמים ובישמתי אותה בריחי כדי להחזירה ליעדה, לעטוף את גווך האהוב. כל פעם שאתה לובש גופיה נקיה, כל פעם שאתה חושב שהיא לבנה, כל פעם שאתה חושב שזה בד נוגע בגופך, כל פעם שאתה הולך לישון וגופיה לעורך – אני יודעת שזו אני, שאלו ידי, שזה הכחול של ליבי שנוגע בך. ביקשת ממני סיפור כחול. לא לזה פיללת אבל זה מה שיצא. אוהבת אותך בסיגליות בתפוזים ובכחול.``
גופיה לבנה- כחולה בבוקר ביקש ממנה – ספרי לי משהו כחול. היא התחכמה: כחול כמו הים? כחול כמו השמים? כחול כמו אהבה? סרט כחול? אחר כך אמרה לו ברצינות: ``הכי כחול בשבילי, איש שלי, זו הגופיה הלבנה שלך. תאמין? אני בטוחה שתאמין כי הרי אתה לא מבחין בין הצבעים. לפני שנפגשנו, דמיינתי עצמי עומדת מולך, כשרק תחתונית של משי לגופי,ואני מוציאה את שולי הגופיה הלבנה שלך מסגור מכנסיך, משחילה את ידי בינה לבין גופך החלק ומרימה אותה לאט לאט אל מעבר לראשך, משאירה אותה שם כובלת ידך מורמות מעל לראשך כנכנע לי.אחר כך אתה מוריד את ידך הכבולות ומחבק את גווי. כשנפגשנו ראיתי אותך מסיר אותה, כך, אחרת מכל מה שראיתי עד אז: גווך כפוף קמעה, שתי ידים אוחזות בה מאחור ומושכות אותה מעל הראש, וגוף ערום נגלה. צר, בהיר, שני כתמי פטמות שכבר ידעתי את רגישותן, כתפיים שחשתי את חלקת עורן, בתי שחי וריחם המיוחד. הריח שלך. הייתי מכניסה אותו לבקבוק ומתבשמת בו כדי לזכור. כחול בשבילי זו הגופיה הלבנה שעוזבת את גופך. היתה עוד גופיה והיא היתה צבועה בכחול עז. זו הגופיה שהתלכלכה בצוף גופי. זרקת אותה, את הגופיה אל ערמת הפסולת ככלי אין חפץ. ליבי בכה בגללה. למחרת ירד גשם. היה קר בחוץ ואני חשבתי על הגופיה המסכנה בשר מבשרך המתגוללת בעפר בקור ובגשם. אחרי יומיים עשיתי את הלא יאומן למען פיסת בד לבנה ומלוכלכת שאלפים יש כמוה, אבל רק אחת ויחידה שאיחדה בין חוטיה את אהבתנו. נסעתי אל פינת החוף הנידחת, אספתי אל מכוניתי את הגופיה הזנוחה שהיתה קרה כמי הגשם, ניקיתי אותה במים חמים ובישמתי אותה בריחי כדי להחזירה ליעדה, לעטוף את גווך האהוב. כל פעם שאתה לובש גופיה נקיה, כל פעם שאתה חושב שהיא לבנה, כל פעם שאתה חושב שזה בד נוגע בגופך, כל פעם שאתה הולך לישון וגופיה לעורך – אני יודעת שזו אני, שאלו ידי, שזה הכחול של ליבי שנוגע בך. ביקשת ממני סיפור כחול. לא לזה פיללת אבל זה מה שיצא. אוהבת אותך בסיגליות בתפוזים ובכחול.``
