גוצ'ה רמת החייל (עסקית)
אין כמו חודש צפוף חגים כדי לנצל את התן ביס לעיסקיות יותר יקרות באזורנו. החביבות עליי הן האדסון וגוצ'ה, שזו הפעם השניה שלי שם. גוצ'ה לדעתי בכלל צריכים לצ'פר אותנו על ההגעה ברגל מעתידים. חת'כת הליכה לא קטנה.
העסקית הרגילה שלהם נותנת רק שתיה חינם. בתוספת 15 שקלים אפשר להוסיף גם מנת לחם ומנה מהראשונות של העסקית. אין הכרח לבחור דווקא ב"עיקריות אקספרס" שהן הפחות מפתות, אפשר לבחור כל מנה מהעיקריות של אותו יום.
היינו שנים שחלקו את כל המנות פלוס צימחוני שיצא משם מאד מרוצה (להבדיל מהדסון שם ממש אבל ממש ממש אין לו שום דבר רציני לאכול).
מהראשונות
לקחנו שתים צימחוניות שהוא יוכל גם לאכול, פלוס מנה אחת לא צימחונית כי יש גבול גם להתחשבות
- סלט פפאיה: בלי להשוות לסלט המפורסם של בית תאילנדי, מדובר על סלט נחמד ומרענן, עם חריפות בינונית נחמדה. אהבנו.
- חציל קלוי: ולא, לא בטחינה אלא עם גבינת המאירי. מדובר על ה"פנים" של החציל, ששוחה בשמן זית פלוס גבינת המאירי פלוס שום ומלח גס. המרקם מאד נעים. התלונה היחידה שלנו היתה עודפים של מלח גס שלמרות שהציקו לא הצליחו לקלקל את המנה החביבה הזו.
- קריספי קלמארי: הקלאסיקה הידועה, עם האיולי והכל. הקלמארי היו מוצלחים מאד ונרשמה הצלחה גם עם המנה הזו.
עיקריות
- מוקיקה ברזילאית: מנה שהזכירה לי דווקא את המנות התאילנדיות, עם החלב קוקוס, שמוסיפים להן אורז. הרוטב היה מעולה, ובמפתיע לא הפריע לפירות הים. חוץ מחלב קוקוס רשמנו גם הרבההה שום וצ'ילי ובין לבין פרוסות זוקיני. להבדיל מהמנה התאילנדית של טייגר לילי ששם אני חייב להוסיף אורז כדי לדלל קצת את החריפות, כאן זה היה פחות תוקפני על הלשון ולכן העדפתי לאכול את זה כמעט בלי אורז אלא רק את הרוטב + הפירות ים. זו היתה גם המנה של הצימחוני, שקיבל אותה ללא הפירות ים ואהב.
- מיקס פירות ים ברוטב קלאסי של חמאה, שום וייין לבן. כאן דווקא הרוטב היה מאד לא מוצלח, שכן טעמו החמוץ של היין הלבן בלט בו ללא כל פרופורציה ליתר וזה ממש הרגיש כמו רוטב מקולקל בגלל החמיצות. לא הערנו על זה כי בתכלס נשאר לנו מספיק רוטב מהמנה השניה שיכלנו להשתמש בו, אבל אם הייתי מזמין רק את המנה הזו, בלי להתחלק עם מישהו במנה נוספת, הייתי ככל הנראה מבקש להחליף אותה.
לגבי פירות הים - כיוון שהיה דימיון בין פירות הים בין שתי המנות, וכיוון שממילא העברנו חלק מהמנה האחת לשניה, אני לא זוכר בדיוק אילו פירות ים היו בזו ובאיזו בשניה. באופן כללי השתתפו בחגיגה קלמארי. מולים (שהחליפו את הסרטנים שמוגשים בדרך כלל עם אחת המנות, וכיוון שהם מוגשים לא מפורקים העדפנו לחסוך לעצמנו את העבודה). בייבי אוקטופוס. ועוד כאלה ששכחתי.
האיכות שלהם היתה משתנה. חלק היו מצויינים. חלק פחות. אבל הסך הכל הכללי היה חיובי, במיוחד בהתחשב בכך שזו עסקית צהרים.
השירות
היה טוב מאד. לחם נוסף (חם!) לניקוי רטבים שנותרו בצלחת נוגש לנו ללא תוספת מחיר, ראוי להערכה.
בוטום ליין
התענוג לא זול. לא "לא צימחונים" שבחבורה יצא 88 שקל לאדם. זה כאמור כולל את הלחם, השתיה, הראשונה והעיקרית. הרבה למעלה מתקציב תן ביס יומי ממוצע, מה שאומר שזו ארוחה של פעם ב...
מבחינת התמורה - בסך הכל יצאנו מרוצים. אני בטוח שאם הייתי מבקש להחליף את המנה הבעייתית לא היו עושים בעיות, אבל למסעדה הייתי מייעץ יד יותר עדינה עם התיבול. במנות ה"אגרסיביות" יותר זה לא נורא, אבל במנות היותר קלאסיות ומאופקות - החוסר רגישות ביד מוריד מאד מהמנה. מילא מהחציל שזה עוד היה איכשהו, אבל ממנת פירות הים - לא מתאים, בטח לא למסעדה שהיא ממש לא מסעדת פועלים זולה.
עם זאת, למרות הנפילות הקטנות פה ושם - אין לי ספק שאחזור מתישהו בעתיד. ורק אשתדל להמנע ממנות שדורשות יד עדינה
אין כמו חודש צפוף חגים כדי לנצל את התן ביס לעיסקיות יותר יקרות באזורנו. החביבות עליי הן האדסון וגוצ'ה, שזו הפעם השניה שלי שם. גוצ'ה לדעתי בכלל צריכים לצ'פר אותנו על ההגעה ברגל מעתידים. חת'כת הליכה לא קטנה.
העסקית הרגילה שלהם נותנת רק שתיה חינם. בתוספת 15 שקלים אפשר להוסיף גם מנת לחם ומנה מהראשונות של העסקית. אין הכרח לבחור דווקא ב"עיקריות אקספרס" שהן הפחות מפתות, אפשר לבחור כל מנה מהעיקריות של אותו יום.
היינו שנים שחלקו את כל המנות פלוס צימחוני שיצא משם מאד מרוצה (להבדיל מהדסון שם ממש אבל ממש ממש אין לו שום דבר רציני לאכול).
- סלט פפאיה: בלי להשוות לסלט המפורסם של בית תאילנדי, מדובר על סלט נחמד ומרענן, עם חריפות בינונית נחמדה. אהבנו.
- חציל קלוי: ולא, לא בטחינה אלא עם גבינת המאירי. מדובר על ה"פנים" של החציל, ששוחה בשמן זית פלוס גבינת המאירי פלוס שום ומלח גס. המרקם מאד נעים. התלונה היחידה שלנו היתה עודפים של מלח גס שלמרות שהציקו לא הצליחו לקלקל את המנה החביבה הזו.
- קריספי קלמארי: הקלאסיקה הידועה, עם האיולי והכל. הקלמארי היו מוצלחים מאד ונרשמה הצלחה גם עם המנה הזו.
- מוקיקה ברזילאית: מנה שהזכירה לי דווקא את המנות התאילנדיות, עם החלב קוקוס, שמוסיפים להן אורז. הרוטב היה מעולה, ובמפתיע לא הפריע לפירות הים. חוץ מחלב קוקוס רשמנו גם הרבההה שום וצ'ילי ובין לבין פרוסות זוקיני. להבדיל מהמנה התאילנדית של טייגר לילי ששם אני חייב להוסיף אורז כדי לדלל קצת את החריפות, כאן זה היה פחות תוקפני על הלשון ולכן העדפתי לאכול את זה כמעט בלי אורז אלא רק את הרוטב + הפירות ים. זו היתה גם המנה של הצימחוני, שקיבל אותה ללא הפירות ים ואהב.
- מיקס פירות ים ברוטב קלאסי של חמאה, שום וייין לבן. כאן דווקא הרוטב היה מאד לא מוצלח, שכן טעמו החמוץ של היין הלבן בלט בו ללא כל פרופורציה ליתר וזה ממש הרגיש כמו רוטב מקולקל בגלל החמיצות. לא הערנו על זה כי בתכלס נשאר לנו מספיק רוטב מהמנה השניה שיכלנו להשתמש בו, אבל אם הייתי מזמין רק את המנה הזו, בלי להתחלק עם מישהו במנה נוספת, הייתי ככל הנראה מבקש להחליף אותה.
לגבי פירות הים - כיוון שהיה דימיון בין פירות הים בין שתי המנות, וכיוון שממילא העברנו חלק מהמנה האחת לשניה, אני לא זוכר בדיוק אילו פירות ים היו בזו ובאיזו בשניה. באופן כללי השתתפו בחגיגה קלמארי. מולים (שהחליפו את הסרטנים שמוגשים בדרך כלל עם אחת המנות, וכיוון שהם מוגשים לא מפורקים העדפנו לחסוך לעצמנו את העבודה). בייבי אוקטופוס. ועוד כאלה ששכחתי.
האיכות שלהם היתה משתנה. חלק היו מצויינים. חלק פחות. אבל הסך הכל הכללי היה חיובי, במיוחד בהתחשב בכך שזו עסקית צהרים.
מבחינת התמורה - בסך הכל יצאנו מרוצים. אני בטוח שאם הייתי מבקש להחליף את המנה הבעייתית לא היו עושים בעיות, אבל למסעדה הייתי מייעץ יד יותר עדינה עם התיבול. במנות ה"אגרסיביות" יותר זה לא נורא, אבל במנות היותר קלאסיות ומאופקות - החוסר רגישות ביד מוריד מאד מהמנה. מילא מהחציל שזה עוד היה איכשהו, אבל ממנת פירות הים - לא מתאים, בטח לא למסעדה שהיא ממש לא מסעדת פועלים זולה.
עם זאת, למרות הנפילות הקטנות פה ושם - אין לי ספק שאחזור מתישהו בעתיד. ורק אשתדל להמנע ממנות שדורשות יד עדינה